הגלות
גלות היא מושג שטומן בחובו משמעויות רבות, בפרט במחשבה היהודית החל מהמובן הפיזי שבו מתגלמים חיים בניכר, הרחק מהבית ומהחלל המוכר, ועד להווייה מוסרית-רוחנית שמתארת חתירה איטית להגשמה, לניצחון, לשלמות, מתוך מציאות חסרה באופן נצחי. נכון: הרולינג סטונז, הילדים הרעים האולטימטיבים של הרוקנרול, היו בוודאי נוחרים בבוז לניסיון לייחס איזושהי משמעות ערכית שהיא מעבר למוזיקה שלהם, אבל הדרך חכמה מההולכים בה, והדרך שעבר האלבום בן ה-40 .Exile on Main St - "גלות ברחוב הראשי" הולמת את שמו היטב.
Exile, אלבום כפול, לא אחיד בסגנונו וכמעט נטול להיטים, הוא אלבום חריג מכל בחינה, גם בהיסטוריה של האבנים עצמן. כרונולוגית, הוא נמצא בין שני אלבומים שהכילו כמה מהלהיטים הכי גדולים של הסטונז ובכלל - Sticky Fingers עם הקלאסיקה "Wild Horses ו-Goats Head Soup עם "Angie הנצחי. הוא הוקלט בתנאים איומים, במספר מקומות ותוך חוסר מיקוד מדהים של יוצריו, ובכל זאת הוא מדורג במקום השביעי ברשימת האלבומים הגדולים בכל הזמנים של מגזין הרולינג סטון, גבוה מכל שאר האלבומים של הלהקה, כשמעליו ניצבים רק אלבומים של הביטלס, בוב דילן, הביץ' בויז ומרווין גיי.
אלא שהכל התחיל בכלל בגלל בעיות המסים של חברי הלהקה. לא, המ' והס' לא התבלבלו: רשויות החוק בבריטניה רדפו את חברי הלהקה שצברו חוב עצום למס הכנסה. אז רגע לפני שהחלו לעקל להם את הציוד, ולא לפני שערכו סיבוב הופעות קצר שזכה לשם "Good-Bye Britain Tour", נמלטו חמשת חברי הלהקה דאז מיק ג'אגר הסולן, קית' ריצ'רדס הגיטריסט המוביל, מיק טיילור בגיטרה נוספת, ביל וויימן בבס וצ'ארלי ווטס על התופים יחד עם כל הפמליה שלהם, בני משפחותיהם, נגנים חברים וטכנאי הקלטות, והשתכנו במקומות שונים בדרום צרפת, שם יכלו לנהל את ענייניהם הרחק מרשויות המס הבריטיות הנוקשות.
בעוד שג'אגר השתכן בפריז יחד עם בת זוגו דאז, ביאנקה דה מסיאס (שכבר היתה בהיריון עם בתם ג'ייד ועמדה להינשא לו תוך זמן קצר ולהפוך לביאנקה ג'אגר), ריצ'רדס שכר לו, לחברתו אניטה פלנברג (שהייתה גם האקסית של בריאן ג'ונס, אבל זה כבר סיפור אחר) ולבנם המשותף מרלון, את "הווילה נלקוט" הגדולה בריביירה הצרפתית אחוזה ענקית בעלת 16 חדרים מהמאה ה-19, ש-30 שנים קודם לכן שימשה כמטה הגסטאפו באזור במהלך כיבוש צרפת בידי הנאצים. לאחר שבמשך חודש חיפשה החבורה אולפן כלבבה להקליט בו, ולא מצאה שום מקום שנשא חן בעיניה (מאוד אופייני לסטונז, כפי שתיאר זאת מנהל המסע שלהם, ג'רי פומפילי), הוחלט להקליט במרתף של הווילה נלקוט, מה שהביא לדומיננטיות גוברת של ריצ'רדס על פני ג'אגר בשורת ההקלטות שנערכו שם.
ההקלטות התרחשו בלילות הקיץ החמים מאוד של אותה שנה, באותו מרתף לא ממוזג ולא מאוורר, שהונצח גם באחד משירי האלבום - Ventilator Blues. החבורה נפגשה להקלטות כל לילה בין שמונה בערב בערך עד הבוקר, כלומר השתדלה להיפגש ריצ'רדס, שהיה מכור קשות להירואין באותו זמן (כמו גם רבים מנגני ההקלטות והחברים שהסתובבו שם), היה עלול לשקוע בשינה עמוקה וג'אגר לא פעם העדיף להתעסק בחיים הטובים של הסלבריטאות בפריז, או סתם להבריז. ולא רק הסמים והזוהר הפריעו לסטונז להתמקד בהקלטות, אלא גם חברים, מוזיקאים ואמנים אחרים, מסוממים יותר ופחות, שנהגו לפקוד את הווילה. בין היתר הסתובבו שם הסופר ויליאם ס. בורוז (מחבר ארוחה עירומה) ואגדת הרוק גרהם פרסונס, כשאפילו ג'ון לנון קפץ להגיד שלום אחרי ביקור בפסטיבל הסרטים בקאן הסמוכה.
שירים לא מעטים באלבום הכפול הוקלטו במקומות שונים עוד לפני כן, אם כי לב לבו של ".Exile on Main St" קרם עור וגידים רק באותו הקיץ, כששירים רבים נכתבו ואולתרו באחוזה הצרפתית. אווירת האלתור וחוסר הסדר שרתה על כמעט כל אחת מההקלטות שנערכו בווילה, החל מ-Happy, הסינגל השני שנכתב, הולחן, נוגן והוקלט בארבע שעות בודדות בסך הכל, דרך "I Just Want to See His Face" שהוקלט על בסיס ג'אם ללא שום תכנון ועד Tumbling Dice", הלהיט היחיד מהאלבום, שכיוון שריצ'רדס ו-וויימן פשוט לא תפקדו במהלך העבודה עליו, ג'אגר ניגן את קטע הגיטרה וטיילור את הבס. בסוף הקיץ החבורה עברה כולה ללוס אנג'לס וסיימה שם כעבור חצי שנה את ההקלטות באולפנים מסודרים, ואפילו הקליטה כמה שירים חדשים.
את "גלות ברחוב הראשי" קשה לאפיין מוזיקלית בצורה יותר חדה מאשר פשוט תקליט רוקנרול, במובן השורשי של המילה. זה האלבום שבו חזרו חברי הלהקה, אולי בלי משים, אולי באופן טבעי, אל המקורות שהשפיעו עליהם בתחילת דרכם מקורות הרוקנרול - בדיוק עשור לפני כן: רוקבילי ורית'ם אנ' בלוז קלאסי לצד פולק, קאנטרי וגוספל (באלבום הם מבצעים גם שתי גרסאות כיסוי לאגדות הבלוז רוברט ג'ונסון וסלים הארפו). כל זאת, בשילוב החיוניות והאנרגיה של הלהקה הגדולה ביותר בעולם באותה עת, ויש שיגידו בכלל אי פעם. השילוב הזה מתבטא היטב לכל אורך האלבום, החל משיר הפתיחה המהפנט "Rocks Off" ומגיע לשיאו במה שהוגדר בתור "הביצוע הקולי הגדול ביותר של מיק ג'אגר" Let it Loose.
הביקורות, כמו תמיד, היו חלוקות בזמן אמת. גם ל-"Exile לקח כמה שנים כדי לצבור את מעמדו בעיני מוסד הביקורת, וזאת לעומת ההצלחה המסחרית שכבר הייתה טבעית עבור חברי הלהקה. ריצ'רדס סיפר ב-2003 כי "בתוך כמה שנים האנשים שכתבו בביקורות שלהם שהאלבום הזה הוא חתיכת חרא התחילו להלל אותו בתור האלבום המזורגג הכי טוב בעולם". ריצ'רדס לא סתם לוקח ללב. מבחינתו מדובר באחת היצירות הגדולות ביותר שהוא עשה, גם בגלל הקשר האישי שלו אל אותה אחוזה ישנה בדרום צרפת.
ג'אגר לעומתו, ממש מרגע יציאת האלבום לעולם, הפגין שאט נפש כלפיו ואמר לא פעם כי הוא לא ממש מבין על מה כל המהומה סביבו, בפרט לאור התנאים הטכניים הירודים של ההקלטות והיעדר הלהיטים. כמובן, אלה ג'אגר וריצ'רדס. זה כמעט מתבקש שכל אחד מהם יטען הפוך מחברו. על כל פנים, האלבום הזה נחשב לאחרון בסדרת האלבומים הגדולים והחשובים של הרולינג סטונז, כשאחריו מופיעה שורת אלבומים בינוניים עם להיט או שניים בולטים בכל אחד מהם.
הטריילר לסרט התיעודי שנעשה על התקופה:
אבל אי אפשר לפתור בכך את חידת האלבום; לשם כך יש להבין את הכוח המניע שלו, מקור עוצמתו הנגזר משמו "הגלות" של הרולינג סטונז. זו נוכחת בכל רובד של האלבום: ראשית בגלות הפיזית, הקיומית, בתרבות זרה שחברי הלהקה אינם שייכים לה. שנית, בגלות הערכית המתבטאת בהתמכרות לזוהר ריקני ולסמים מעוותי מציאות, מרחק רב מהאמנות ומהאמת שלהם. שלישית, בגלות המוזיקלית שבו מצאו עצמם ג'אגר וריצ'רדס, עשור אחרי שהקימו את האבנים המתגלגלות, בעולם מוזיקלי שונה מן היסוד ממה שהכירו, עולם שמחפש כיוונים חדשים שאינם דווקא קרובים לתקליטים של מאדי ווטרס שהם נהגו לשמוע.
כל זאת כמובן הופיע בהקשר רחב יותר, של דור מבולבל שמחפש את עצמו, שמנסה להבין לאן נעלמו לו שנות ה-60 היפות והעליזות בעוד הוא עצמו מתבגר, מזדקן, וגם מתמסד ונהיה הורה אחראי לילדים (כפי שאירע גם לריצ'רדס וג'אגר). הסטונז ניסו להגיש תשובות לבלבול הזה בשירים שלהם ובעיקר בגישה שלהם למוזיקה חתירה אמיתית לתיקון העבר וההווה, לשורש הטהור של הדברים מתוך המציאות החסרה, המטושטשת והלא סימפטית. במובן הזה, .Exile on Main St הוא הסמן שקבעה מי שמצאה את עצמה בתור הלהקה הגדולה ביותר בעולם שאחרי הביטלס; הסמן שהציעה לבני דורה, אולי לרגע קט בלבד, גם סוג של גאולה.
הרולינג סטונז: עוד על "Exile on Main Street"
הרולינג סטונז: מהו האלבום האהוב עליכם של הלהקה? ספרו לנו בפייסבוק