עומר אדם צריך לבצע אביב גפן: טור מוזיקה מזרחית

מכל השירים בעולם, עומר אדם יבצע דווקא את "לבכות לך" של אביב גפן בטקס המסורתי של ערב יום הזיכרון, "שירים בכיכר", שישודר גם הערב (שלישי) בוואלה! . אדם מבצע דווקא שיר של אביב גפן, שמקפיד להגיד מה דעתו על מוזיקה מזרחית ועל זמרים כמו עומר אדם ופזמונאים כמו יוסי גיספן. האמת היא שמוזיקלית, השיר מתלבש היטב על ז'אנר הדיכאון ממנו צמח אדם ושאליו הוא נמשך מאוד. בנוסף, השיר הזה זכה בעבר לקאבר של הזמר הכבד משה כהן בתוך אלבום משותף לו ולאבי ביטר, כך שלדברים יש בסיס.

השיר הזה הוקלט על ידי כהן במהלך של התרסה, גם אם לא מוצהרת, כאליו לעשות לגפן חביב התקשורת "נא בעין" וגם להראות לו איך עושים זאת זה נכון. "לא היתה לי שום מחשבה על אמירה", מספר אדם לוואלה! תרבות. "פשוט אהבתי את הטקסט ובחרתי שיר טוב". אדם צודק וגם לבחירתו יש אמירה: המוזיקה המזרחית גדולה על הוויכוחים האלה. אפשר לקחת כל שיר של כל אדם ולבצע אותו, בטח באירוע ומעמד מכובדים כמו "שירים בכיכר". אם אדם יעניק ביצוע טוב, מי יודע – אולי גם יזכרו לו את הקאבר הזה.

הערב: "שירים בכיכר" בשידור ישיר בוואלה!
זהבה בן לקראת "שירים בכיכר": "פעם לא היה מקום למוזיקה מזרחית בטקסי זיכרון"

כמעט בכל האספקטים, תעשיית הסלסולים עברה מקצה שיפורים עצום. הלוגיסטיקה סביב זמר ושיפור הניהול הפכו את העסק להרבה יותר מקצועי ונכון, כשאת התוצאות אפשר לשמוע ולהרגיש. למרות זאת, נקודה אחת, נותרה די בעייתית, עמדת הניהול האמנותי. חלוקת התפקידים ומשמעותם לא תמיד ברורה למפיקים. אם בעבר לא היה ברור מה ההבדל בין "הפקה" ל"הפקה בפועל", היום עדיין קיימת תהיה בדבר מהותו של הניהול האמנותי. בשנים שבהן יחסי הציבור הפכו לחלק מהמערך השיווקי של ההפקות, כמעט תמיד נשמעו טענות. לא היה ברור בשביל מה צריך אשת יחסי ציבור. אמרגנים, מפיקים וזמרים הפילו על יחסי הציבור את הכישלונות וכשהיו הצלחות הן נזקפו לטובת הזמר עצמו.

היו זמרים שאמרו "בשביל שישמיעו אותי ברדיו אני לא צריך יחצ"נית, אני מכיר את כל השדרנים בעצמי". עברו כמה שנים עד שהעניין הכל כך בסיסי הזה, הפך לחלק אינטגרלי מההפקה. כך גם לגבי הניהול האמנותי. בדרך כלל מדובר באיש שכל מה שהוא עושה זה לשבת באולפן, לשמוע ולהחליט. לחתוך ולהגיד מה טוב ומה רע. מסוג "תפקידי האוויר" שאין דרך מוחשית להסביר אותם. על פניו, נראה שמדובר בתפקיד סרק שכל אחד יכול לעשות אותו במיוחד זמרים בעלי אגו מנופח שלא מוכנים לקבל מרות. אלו שכן הסכימו לקבל את מרותו של המנהל האמנותי, הרוויחו. בתור דוגמא אפשר לשמוע את ההבדלים בין האלבומים של עופר לוי שבהם היה מנהל אמנותי דומיננטי. "אוהב לחיות" שניהל גברי מזור, או "אהיה לך מלך" בפיקוחו של ניסים בן חיים.

בן חיים, הוא דוגמא קלאסית לאחד שאפשר לשמוע את תרומתו להפקה. האיש לא מנגן ואין לו רקע מוזיקלי מלומד ולמרות זאת, הוא אחראי על ערימת אלבומים מצליחים ורשימה ארוכה של להיטים. האיש חתך בבשר החי ואף זמר לא העז לחלוק עליו, גם הגדולים ביותר מזוהר ארגוב, איציק קלה ועד עופר לוי ואבי פרץ. "הוא פשוט מדהים ביכולות שלו", מספר אבי פרץ. "ניסים בן חיים היה יושב מולי באולפן ומנצח על השירה שלי עם הידיים. בתעשיה לא היו הרבה אנשים, אם בכלל, שזה היה התפקיד שלהם. קשה היה להסביר את התפקיד שלו".

את חשיבותו של הניהול האמנותי, ניתן להרגיש גם בעבודותיו של עמיר בניון. שימו לב להבדל בין האלבום הראשון שלו "רק את" לבין השני "אותו מקום, אותה הרוח". אין זה פלא שבאלבום הבכורה היה זה נדב ביטון שליטש את האלבום והיה חלק חשוב מאוד בהפיכתו לקלאסיקה. באלבום השני לעומת זאת, בניון ניסה לבד. התוצאה היתה מופרעת למדי. אמן, בדומה לספורטאי, חייב מאמן. הזמרים שאולי הכי זקוקים היום לניהול אמנותי כדי למקסם את יכולותיהם אלו מאור אדרי ויניב בן משיח. שניהם סוסי פרא יפהפיים שזקוקים דחוף לאילוף. ניהול אמנותי קר ומקצועי ישנה את שני הזמרים האלו לחלוטין. למעשה, זה עשוי אפילו להוליד זמרים חדשים לגמרי.

הרכב מעניין מאוד בשם דרוז, שהוציאה באחרונה סינגל בשם "דרך הכיכר", עושה קולות של משהו שהתגעגענו אליו. להקה יהודית, ערבית, דרוזית המשלבת צלילים אותנטיים מהאזור, שילוב ישראלי לגמרי. בניגוד לניסיונות אחרים, הפעם זה מתחבר ונשמע שלם לגמרי. יהיה מעניין להמשיך ולעקוב אחריהם.