בקיץ 2010, מעט לאחר שהוכרז רשמית על ליהוקו כענק הירוק ב"הנוקמים", סרט הענק האוסף את מיטב גיבורי-העל של מארוול, עשה מרק רופאלו את טעות חייו: הוא נכנס לאינטרנט לקרוא את תגובות המעריצים על הבחירה בו.
"זה היה ברוטלי", משחזר השחקן את החוויה הטראומתית בראיון בלעדי לוואלה! תרבות. "אני מעריך את זה שלעולם של מארוול יש כל כך הרבה מעריצים נלהבים, אבל לפעמים הם מביאים את עצמם לידי ביטוי בצורה קיצונית. לא האמנתי לדברים שכתבו עליי שם. זו היתה טעות חמורה בשיקול הדעת להיחשף לכל האמירות הללו. לעולם לא אעשה שוב דבר כזה".
כשנתיים לאחר התקרית האומללה הזו, מי שעלב ברופאלו נדרש לבקש מחילה כפי שהסכימו כל מי שכבר צפו ב"הנוקמים", הוא הדבר הטוב ביותר בסרט המוצלח מלכתחילה. השחקן אכן הצליח כאן להיכנס באופן מושלם לדמותו של ברוס באנר, המדען המיושב בדעתו שברגעי זעם הופך למפלץ ירקרק ומסיבי המוחץ את הנקרים בדרכו, וכאן עושה זאת יחד עם חבריו גיבורי-העל כדי למנוע מחייזרים לפלוש לתפוח הגדול ואז לעולם כולו.
העובדה שהצליח להעניק חיים קולנועיים לדמות הקומיקס מרשימה לאור העובדה כי שני שחקנים בעלי שם כבר ניסו לעשות זאת בעשור האחרון וכשלו. "הענק" (2003) בכיכובו של אריק באנה היה בלתי נסבל, ו"הענק הירוק" (2008) עם אדוארד נורטון היה סתמי להפליא. אז מה איפשר לרופאלו להקפיץ את דמותו ב"הנוקמים" בכמה רמות לעומת שני הסרטים הללו?
מה קורה כשרופאלו מתעצבן?
לדבריו, הסיבה העיקרית לכך טכנית: גם בזכות החידושים הטכנולוגיים, זו הפעם הראשונה שאותו שחקן מגלם הן דמותו של באנר והן את האלטר-אגו הכוחני שלו. למשל, בסדרת הטלוויזיה "The Incredible Hulk" משנות השבעים, ביל ביקסבי המהוגן גילם את בן האנוש, והשרירן לו פריגנו, את גרסתו המפלצתית. בשני הסרטים מן העשור האחרון, באנה ונורטון שיחקו את המדען, ואילו הענק הירוק עצמו היה פשוט תוצר של אפקטים ממוחשבים.
ב"הנוקמים", לעומת זאת, נעשה שימוש בטכניקת לכידת התנועה, זו הבונה יצורים וירטואליים על בסיס שחקנים עם בשר ודם. אנדי סירקיס השתמש באמצעי זה כדי לגלם את גולום בסדרת "שר הטבעות" ואת הקוף ב"כוכב הקופים: המרד", וכאן רופאלו משתמש בו כדי להפוך מבאנר לענק הירוק. "באמת שיותר מכל, אני פשוט נהנה מפירות הטכנולוגיה", הוא אומר. "סוף כל סוף הגענו לשלב שבו שחקן אחד, ולא משנה אם זה אני או מישהו אחר, יכול להפוך את באנר והענק הירוק לשני צדדים של אותו דף. עם זאת, אני חייב לציין שלמרות ההתפתחויות הטכנולוגיות הובילו לכך, זה לא היה דבר מובן מאליו ובלתי נמנע".
למה הכוונה?
"אולפני מארוול קבעו לעצמם כעיקרון שהענק הירוק לא ייראה כמו השחקן שמגלם את באנר. ווידון ואני נלחמנו קשה כדי לשנות את ההחלטה הזו, ונראה לי שעכשיו כולם מבינים עד כמה צדקנו".
הצדקה הזאת לא עלתה לך במחיר נפשי ופיזי כבד? עד כמה מעיק זה היה לגלם את הענק הירוק בטכניקה הזו?
"זה אכן היה תהליך מתיש למדי. באמת, שיחקו עם הגוף שלי בכל צורה אפשרית לפני, בזמן ואחרי הצילומים. העמידו אותי מול כולם לבוש בגד גוף מגוחך, שגרם לכל הדברים הנכונים להיראות קטנים ולכל הדברים הלא נכונים להיראות גדולים. היתה איזו סצינה אחת שבה כולנו עמדנו במעגל והסתכלנו לשמים, וכולם היו לבושים ורק אני הייתי בתחתונים. זה היה מביך".
בשנים האחרונות היה ויכוח באשר להערכת הופעות שנעשו על בסיס של לכידת תנועה. היה למשל קמפיין רחב לתת לאנדי סירקיס מועמדות לאוסקר על הופעה כזו ב"כוכב הקופים: המרד". אחרי שגם אתה עצמך התנסית בכך, גיבשת עמדה בסוגייה?
"הו, וואו, איזו התקלה. לא חשבתי על זה בכלל. אתה יודע מה יאללה, תן לי פרס, למה לא. וברצינות: נותנים פרס לכל דבר, אז למה שלא ייתנו גם בקטגוריה כזו? לפחות איזה ציון לשבח או משהו. זה גם היה נחמד אם היו מכבדים את כל מי שעומדים מאחורי לכידת התנועה, לא רק השחקן אלא גם האנשים הטכניים. בכל מקרה, לסיכום, פרסים זה דבר קצת מוזר. אני מעדיף לא לייחס להם חשיבות".
עצם הבחירה ברופאלו הפתיעה לא רק את המעריצים של מארוול, אלא גם את אלה של השחקן, בן 44, שעד כה נחשב לאחד מנסיכיו של עולם האינדי האמריקאי, ולכן לא טבעי לראות אותו בלהיט ענק בסדר הגודל של "הנוקמים". בין השאר, למשל, הופיע ב"מישהו לסמוך עליו" (2000), סרט הפריצה הנהדר שלו, וגם ב"שמש נצחית בראש צלול" (2003), "זודיאק" (2007) של דיוויד פינצ'ר, המותחן "שאטר איילנד" (2010) של מרטין סקורסזי וכמובן "הילדים בסדר" (אותה שנה) שעליו קיבל שלל פרסים ומועמדויות. נוסף לכך, הוא ידוע גם כאקטיביסט חברתי ופוליטי בולט, כזה שאפשר למצוא אותו עומד בלבה של ניו יורק נושא נאומים עתירי מחויבות נגד זיהום אקולוגי, וכאן אנחנו רואים ניצב במרכז העיר ומככב באסקפיזם מוחלט.
אז מה גרם לרופאלו לקפוץ לעולם גיבורי העל? "תמיד עיתונאים שואלים שחקנים כאלה שאלות, ואני חושב שהם חושפים בכך חוסר הבנה של איך עובדת המערכת בהוליווד", הוא אומר. "זה לא כל כך שאנחנו הולכים ומחפשים חומר, כמו שפשוט מציעים לנו דברים ואנחנו צריכים להחליט אם לקחת אותם".
אז בכל זאת היה כאן עניין של רצון חופשי. למה לקחת את התפקיד?
"בעיקר בגלל שאהבתי את סדרת הטלוויזיה משנות השבעים. די הערצתי את הדמות הזו בילדותי".
בעקבות הליהוק ל"הנוקמים" שב רופאלו לצפות בסדרה הנערצת. הפעם הוא עשה זאת בלווית ילדו, בן עשר, שהתגלה כיועץ הסתרים החשוב ביותר שלו. "הסתכלנו יחד בתלאות שעוברות על הענק הירוק", הוא מספר, "ואחרי כמה דקות הוא אמר לי 'אבא, הם כל כך לא מבינים אותו'. בזה הוא תימצת את המהות של הדמות מישהו שיש בו הרבה כישרון ורצון טוב, אבל החברה פשוט לא מסוגלת לעכל אותו, ובגלל זה הוא חש דחוי. אני חייב לומר שלפרקים מסוימים בזמן הצילומים, גם אני הרגשתי כך, כי הייתי כמעט הדם החדש היחיד בסביבה. רוברט דאוני ג'וניור, כריס אוונס, כריס המסוורת וסקרלט ג'והנסון הרי כבר גילמו את גיבורי-העל שלהם בסרטים קודמים, ואני הייתי על תקן טירון. אז הרגשתי לא שייך, והייתי לחוץ ושאלתי את עצמי מה אני עושה פה בכלל, ואז הבנתי שכל הרגשות הללו רק יכולים לעזור להופעה שלי, כי כך בדיוק הדמות שלי חשה".
מה בנוגע לשני סרטי הקולנוע הקודמים על הענק הירוק? איך העמדת את עצמך ביחס אליהם?
"קודם כל, כשהגיעה ההצעה לשחק את הדמות הזו ב'הנוקמים', ישר הרמתי טלפון וסיפרתי על כך לאדוארד נורטון, האחרון שגילם אותה במסך הגדול. זה נראה לי הדבר הנכון לעשות".
והוא התמלא בזעם, הפך למפלץ ירוק ורמס אותך בעצבים?
"לא, לא, הוא נתן לי את ברכת הדרך. אפילו התבדחנו על זה שהענק הירוק הפך להמלט של ימינו מין דמות כזו שכל השחקנים בסופו של דבר עוברים דרכה. בכל מקרה, אהבתי את שני הסרטים הקודמים, ואני לא חושב ש'הנוקמים' ממציא מחדש את הדמות או הולך בניגוד לגלגולים קולנועיים קודמים שלה. הענק הירוק פה הוא מעין פיתוח של מה שעשו נורטון ובאנה לפניו, רק שעכשיו, לאור כל מה שקרה, הוא נהיה ציני יותר וגם בשל כדי להתמודד עם המפלצת שבתוכו".
האם גם אתה בשל להתמודד עם כל המפלצות שניסו לדכא אותך? התגברת על החששות שליוו את כניסתך לפרויקט?
"אני חושב שכן. כל הזמן פחדתי שאם הסרט לא ייצא טוב, יפילו הכל עליי. אבל הכל עבר בשלום, אז אין לי ממה לחשוש".
רופאלו הוא לא הדם החדש היחיד ב"הנוקמים": נוסף לו, הסרט מציג לראשונה את ג'רמי רנר כהוקאיי, הצלף הטוב בעולם.
במקרה זה, איש לא הרים גבה לנוכח הליהוק: הרי כפי שאמרה סקרלט ג'והנסון במסיבת העיתונאים המשותפת לכל הכוכבים, רנר נמצא כרגע בכל מקום, וקל יותר למצוא סרט בהשתתפותו מאשר אחד בלעדיו.
אמנם השחקן פרץ רק בגיל 37, עת כיכב ב-2007 ב"מטען הכאב" זוכה האוסקר, אבל מאז הפך לאחד השמות החמים בהוליווד, ממש כאילו היה אפרוח שזה עתה יצא מן הלול. בהתאם לכך, ראינו אותו לא מזמן ב"משימה בלתי אפשרית: קוד הצללים", ובהמשך השנה נצפה בו נכנס לנעליו של מאט דיימון ב"זהות גנובה", הפרק הרביעי בסדרת מותחני הריגול על פי כתביו של רוברט לדלום. אם כל זה לא מספיק, ב-2013 נחזה בו גם בגלגול המודרני של אגדת הנזל וגרטל.
לאור כל זה, מן הסתם השאלה המתבקשת הראשונה להציג לרנר היא האם הוא התרגל למעמדו החדש כאחד מגיבורי הפעולה הגדולים בהוליווד. מבעד לענני הג'ט-לג הנוראי שאופפים אותו, השחקן מספק לכך תשובה תמציתית "איך אני מתמודד עם זה? אני פשוט שמח שיש לי עבודה. זה הכל".
אז כמו שאמרת, לא חסרה לך עבודה ויש לך שלל אפשרויות בחירה. למה עניין אותך לגלם את הוקאיי?
"למען האמת, מעולם לא הייתי חובב קומיקס, ככה שלא ממש ידעתי דבר על הדמות של הוקאיי, אבל אז הזמינו אותי לפגישה וסיפרו לי עליה, ואהבתי את מה ששמעתי. קודם כל, מצא חן בעיני שמדובר בצלף, כי כבר גילמתי דמויות מסוג זה בעבר, ואני חושב שיש להם מנטליות מרתקת. העובדה שהם תמיד זאבים בודדים ותמיד מקצוענים בכל רמ"ח איבריהם, זה משהו שמושך אותי. גם אהבתי את זה שאין מדובר בחצי-אל או במישהו שזכה בכוחות לא-טבעיים, אלא פשוט ביצור אנושי עם יכולות-על. בסיכומו של דבר, הוקאיי נראה לי כמו דמות שאני יכול להבין, וכזו שאני יכול לנעוץ בה את שיניי".
גילמת בעבר גיבורי פעולה בכלל וצלפים בפרט, אבל מעולם לא עשית זאת בסרט שבנוי על אפקטים ממוחשבים. איך הרגשת עם זה?
"מוזר. לעתים קרובות הייתי צריך להילחם באוויר או סתם באנשים לובשי פיג'מות, לפני שאנשי האפקטים באו וסידרו את זה ככה שבסרט זה ייראה אחרת. זה היה משונה, אני מעדיף חוויות אותנטיות יותר, להרביץ למישהו שבאמת עומד שם, או אפילו שמישהו אמיתי פשוט ירביץ לי".
אז ב"זהות גנובה" הרגשת נוח יותר?
"למען האמת, אחרי 'משימה בלתי אפשרית' ו'הנוקמים', אז פתאום 'זהות גנובה' הרגיש לי כמו סרט קטן ועצמאי, אפילו שאני יודע היטב כי מדובר בהפקת ענק שגם מקווה להרוויח מאות מיליונים. ובכל זאת, רוב הזמן חשתי אינטימיות, וצילמנו בחדר שלא גדול בהרבה מזה שבו אנו מדברים עכשיו. אבל דבר אחד היה זהה ל'זהות גנובה' ו'הנוקמים' בשניהם, את כל סצינות הפעולה שלי עשיתי בעצמי ואת כל המכות נתתי בידיי, ככה שהייתי צריך לדאוג שזה ייראה אמין ככל האפשר. אם מישהו יחשוב שקטעי האקשן ב'הנוקמים' או ב'זהות גנובה' לא נראים טוב זאת אשמתי".
אתה ממש סובל מג'ט-לג, נכון?
"לגמרי. אני בקושי קולט מה אתם שואלים אותי".
ובכל זאת, למרות היעפת וכל הקשיים בזמן הצילומים, אתה יכול להגיד מה היתה החוויה הכי טובה מבחינתך בכל ההרפתקה של "הנוקמים"?
"המפגשים עם המעריצים. זה היה קול לגמרי. נגיד בכנס קומיקס שהיינו בו, וראיתי אנשים שלבושים כמו הדמות שלי, כולל כאלה ממש מבוגרים וגם כאלה ממש קטנים. ראיתי ילד בן שש מחופש בדמותי, וזה היה אדיר. בחיים לא האמנתי שיהיה לי מעריץ בגיל הזה".
"הנוקמים": איפה ומתי רואים?
"הנוקמים": מי אתה, הענק הירוק?
"הנוקמים": הכירו את הוקאיי
"הנוקמים": תור ולוקי - האחים הכי מוזרים בעולם הקומיקס
"הנוקמים": על דמותו של ניק פיורי
הנוקמים: איך עשו את הסרט?
"הנוקמים": מחכים לראות את האיחוד של גיבורי העל? ספרו לנו בפייסבוק