נינט טייב בהופעה: מופע רוקנרול זועם ונהדר

(צילום: דייב שחר)

נינט טייב VS העולם – נינט טייב איט איז: אם אדם תמים היה נקלע במקרה למועדון הבארבי אתמול (שלישי), לקראת השקת אלבומה השלישי והמשובח של נינט, "Sympathetic Nervous System", סביר שלא היה מנחש שהוא מגיע דווקא למופע רוק אלטרנטיבי, אינטנסיבי-אגרסיבי, לא מתפשר ועוד באנגלית ברובו. הקהל הרב שגדש את המקום, ובו נוכחות גדולה של מבוגרים, התאים אולי יותר לאירוע מסוג אחר, מיינסטרים יותר, רגוע בהרבה. לא שזה הטריד מישהו – נהפוך הוא, טייב זכתה בקהל ביתי במיוחד להשקת האלבום שלה.

כל כך הרבה מילים כבר נכתבו על נינט - כזמרת, כאייקון, כיוצרת, כדמות תרבותית מובילה - ועל הדרך הארוכה והבלתי-נגמרת שעברה בין "ים של דמעות", דרך אלבומי הסולו "יחפה" ו"קומוניקטיבי" ועד האלבום האחרון, הראשון שלה באנגלית וללא ספק גם זה שבו היא הלכה הכי רחוק עד כה מבחינת האג'נדה המוזיקלית שלה. נינט מודל 2012 היא רוקסטארית זועמת ובועטת וככזו גם המופע שלה ודמותה הבימתית נראו בהתאם: אפלים יותר, רועשים יותר, רוקנרולים יותר. כאלו גם הלבוש שלה, הקול – ואיך היא משתמשת בו נפלא – האיפור והגישה החצי אדישה-חצי משועשעת לקהל, שלא לומר כועסת, שאיתה עלתה לבמה כשהחלה לבצע את שיר הנושא הנהדר של האלבום. נינט מעולם לא הייתה אחת שנותנת לעצמה הנחות באף תחום והולכת הכי רחוק שהיא יכולה, וכך גם כעת, היא העניקה לאותו קהל מופע מושקע ואיכותי, שלפרקים נראה ונשמע ממש כמו מארץ אחרת.

נינט אמנם לא מקלה על עצמה, אבל ראוי להזכיר שהיא מסתייעת בלהקת ליווי וירטואוזית: מרק לזר, איסר טננבוים וברוך בן יצחק (שלושתם חברי רוקפור) בבס, תופים וגיטרה בהתאמה, ויחד עמם גם הצ'לנית מאיה בלזיצמן, מי שכבר מזמן הצטרפה לליגת העל של נגני הרוק בישראל ומשמשת סמן של איכות בכל פרויקט שהיא משתתפת בו. למשך שני שירים, חברה אל הצוות גם רונה קינן, גם היא פרפקציוניסטית שנמצאת כעת בדרכה אל הרוק המחוספס יותר. ככל שהשילוב בין השתיים זורם בטבעיות, והן אכן נראות כחברות קרובות על הבמה, הוא לא פחות מכך גם הצהרת כוונות וסימון מטרות של שני הכוחות המשמעותיים ביותר ברוק הנשי בישראל של היום.

נינט רוצה בקו?ליות הנצחית של קינן ובחוכמה המוטבעת תמידית ביצירה שלה. רונה קינן, מנגד, הייתה נותנת הרבה בשביל הצעקות, הלחישות, האנרגיות, ההשתוללות על הבמה של נינט. הן ביצעו שני שירים בלבד יחדיו: "ארבע מיתות", לחן של טייב לשיר של המשורר דורי מנור, ו-"Sheela-Na-Gig" של פי ג'יי הארווי. כל כך חבל שהן לא ביצעו ביחד את אחד השירים של רונה קינן, ולו בשביל לשמוע את נינט עוצרת לרגע אחד ושרה לחן שקט, איטי, מהורהר ועצוב, טקסט עברי מחושב ונוגה – לשירים כאלה כלל לא הייתה נציגות לאורך הערב.

בכלל, המופע הורכב כמעט כולו משירי האלבום החדש, כמצופה למדי ממופע השקה – ובכל זאת – מלבדם הופיעו רק שני הלהיטים מהאלבום הקודם בעברית, "אם אני אלך" ו"מדברים", בביצועים מצוינים, החידוש המצליח ל-"Crazy" של נארס בארקלי ושני השירים עם רונה קינן. כל זאת, ללא זכר לשירי האלבום הראשון – וחבל שכך. נקודות רבות מגיעות לנינט על האומץ ללכת עם האמת שלה, אבל היי – גם בתחילת הדרך היא עברה מסע אותנטי, גם אם בוסרי וגם אם הוא רחוק מאוד מהגלגול הנוכחי שלה. לא מעט שירים יפים מתוך "יחפה" היו יכולים להשתלב בעיבודי רוק גם כאן. אחרי הכל, זהו עוד צד של נינט, וחבל שעכשיו, כשהיא ממש בשיאה המוזיקלי, הוא נשאר בצל.

גם בגלל ריבוי השירים החדשים ומיעוט הלהיטים והשירים בעברית, הקהל הרב במקום לא הסתחרר בכריזמה העצומה של טייב. הוא מחה כפיים, עודד, בירך, צילם בלי הפסקה במכשירי הסמארטפון (דרך נוראית להעביר הופעה, ולא כל כך מכובדת כלפי האמן) – אבל לא זז במשך רוב המופע. רק לקראת הסוף, עם רצף מנצח של "Drowning" המצוין ו-"Crazy" האנרגטי, נרשמו תזוזות משמעותיות ראשונות. לנינט מגיע יותר מזה. מגיע לה קהל צעיר יותר, אכפתי יותר, דור צעיר שיקשיב למוזיקה שלה בלי דעות קדומות ויתפרע איתה בהופעות. אם היא תשכיל לצעוד עוד צעד אחד קדימה, ולהצליח להכיל גם את העבר שלה ולהשלים איתו, עשוי להיות לקהל מעט יותר קל לקבל אותה כמנצחת הברורה.

נינט טייב בשיר בחזרה - צפו בביצוע המיוחד
נינט טייב חושפת: החלום נמצא מעבר לים
נינט טייב באלבום ”Sympathetic Nervous System”: גדולה על ישראל
מה חשבתם על האלבום החדש של נינט? ספרו לנו בפייסבוק