"ארץ אוז": ראיון עם הבמאי סם ריימי שמודה - "אני אומלל וחסר תקווה"

חוק הפסיכולוגיה ההפוכה עובד לעתים קרובות גם בראיונות. הוא קובע כי לפעמים, כמה שלא תלחץ על בן שיחך לחשוף אמיתות לא מובנות מאליהן, הוא יעמוד כחומה בצורה. מאידך, רוצה הגורל ומרואיין שופך את לבו בפניך, בלי שבכלל כיוונת לכך.

זה, למשל, מה שקרה לי ולקבוצת עיתונאים מצומצמת מרחבי העולם עת פגשנו לפני כשבוע את הבמאי סם ריימי במלון לונדוני. הדבר קרה לאחר בכורת "ארץ אוז" פרי עטו, הפקת ענק של דיסני שכבר אז סומנה כאחד הלהיטים הגדולים של העונה, ובסוף השבוע האחרון אכן נהנתה מפתיחה קופתית מרשימה - הכנסות בסך כ-80 מיליון דולר בקופות ארצות הברית, אחד הספתחים הטובים אי פעם בעונה זו. עוד לפני כן, הקולנוען היה יכול לזקוף לזכותו את יצירת סדרת האימה הפולחנית "מוות אכזרי" ולא פחות חשוב מכך, את שלושת הפרקים הראשונים בסדרת "ספיידרמן". הוא ביים אותם, ובכך פתח את עידן הזהב הנוכחי של גיבורי-העל ההוליוודיים.

לאור זאת אפשר היה להאמין כי לריימי, יליד 1959, יש את כל הסיבות להיות מרוצה מחייו. כסף ותהילה לא חסרים לו, הוא יכול לעשות כרצונו בהוליווד וגם יש לו אשה וחמישה ילדים. ובכל זאת, מתברר כי עולמו האישי פחות קסום מן העולמות שהוא נוהג להביא אל הבד. הוא מתוודה על כך בשעה שאני מציג לו שאלה מקצועית לחלוטין – הסרט הוא מעין פרק מקדים של "הקוסם מארץ עוץ", ועוקב אחר קורותיו של המכשף שבשמו נקראת הקלאסיקה הפולחנית. כלומר, הוא עוסק למעשה באמני אשליות, וכיוון שגם במאים הם כאלה, אני תוהה האם מדובר מבחינתו בסיפור אלגורי עליו ועל שותפיו למקצוע.

"זה הסרט הכי אישי שלי", הוא עונה בתגובה לכך. "אבל לא בגלל מה שאמרת. אני קצת סוטה מהנושא... אני מרגיש הזדהות עם הגיבור, לפחות לפני השינוי שחל בו. כמוהו, גם אני אנוכי, ולא מעריך את הדברים שיש לי. אני אומלל. אני יודע שאם אוכל להתעלות על האנוכיות ולחבק את מה שיש לי, אהיה מאושר – אבל אני לא מצליח לעשות זאת. אני מזהה את הבעיה, אבל לא מתמודד איתה".

למה?

"הו... הלוואי שתמצא לי תשובה לשאלה הזו. תחסוך לי את כל הכסף שאני מקדיש לטיפולים פסיכולוגיים, וזה הרבה כסף. בינתיים, הפתרון מבחינתי הוא לעשות סרטים. בחיים אני לא מסוגל לעשות כלום, בסרטים אני מסוגל לעשות הכל. כשאני עושה סרט ומושך אליו את הקהל, אני מרגיש שהכל מסתדר. כשאני עושה סרט על גיבור-על, אני מרגיש בשליטה".

אמנם, הכנות וההלקאה העצמית בהן מתבטא בפנינו ריימי אמנם יוצאות דופן עד מאוד יחסית להתנהלות התקשורתית של מירב האושיות בהוליווד. עם זאת, היא לאו דווקא חריגה יחסית להתבטאויות קודמות שלו. בעבר, למשל, הצהיר שלא ביים בעצמו את הפרק הרביעי של "ספיידרמן" כיוון ש"כשל" ולא השכיל להגיש לשם כך במועד תסריט שיהיה טוב מספיק. כידוע, המשימה עברה לבמאי מרק ווב, שהצליח להפוך את הפרויקט, "ספיידרמן המופלא" כפי שנקרא בסופו של דבר, לשובר קופות אימתני.

ריימי החף מבולשיט לא התבייש להודות בזמנו גם שלא היה מסוגל לצפות באותו סרט, כיוון ש"זה כמו ללכת לחתונה של החברה שלי לשעבר". בימים האחרונים, אולי בעקבות הרעש שההצהרה הזו עוררה, התגבר על הקושי ולפי פרסומים בתקשורת האמריקאית, צפה באקסית המיתולוגית.

לפי אותם פרסומים, הוא נהנה מ"ספיידרמן המופלא", ובראיון לניו יורק מגזין החמיא גם ל"הנוקמים" של ג'וס ווידון. לעומת זאת, את "עלייתו של האביר האפל" טרם הספיק לראות. כך נמנע ממנו העונג לחזות בתצוגה של אן התוואיי, שהיתה אמורה לככב ב"ספיידרמן 4" לו היה מביים אותו בעצמו.

ואם נלך כמה עשרות שנים אחורה, מה חושב ריימי על "הקוסם מארץ עוץ" המקורי? "היה לו חלק חשוב בילדות שלי", הוא אומר לנו. "בזמנו, לא היו ערוצי כבלים ודיוידי, וכשהיו משדרים את הסרט פעם בשנה בטלוויזיה, זה היה אירוע גדול. כל המשפחה היתה מתכנסת מול המקלט, וצופה בו יחד. זו היתה חגיגה גדולה ומסורתית. נהניתי לראות אותו שוב ושוב. זה היה הסרט הכי מתוק שראיתי, אבל גם הסרט הכי מפחיד שראיתי. הוא היה המיוזיקל הכי טוב שראיתי, ובאופן כללי הוא היה טוב באופן בלתי נתפס. מה שאהבתי יותר מכל, זה את הסוף, איך שדורותי חוזרת לקנזס ומגלה שכל החברים שלה מארץ עוץ עדיין קיימים, רק מתגלמים בצורה אחרת. זה היה ונותר הביטוי הכי עמוק שאני מכיר לרעיון שאהבה תמיד ממשיכה הלאה. הגוף שלי רועד כולו מהמחשבה על זה".

אז אם אתה בעצמך מודה ש"הקוסם מארץ עוץ" כל כך קאנוני, לא פחדת לגעת בקלאסיקה כזו? היה ברור שהמבקרים ישחטו אותך, שיגידו שאתה מחלל קודש, וזה אכן קורה.

"פחדתי, וכששמעתי על קיומו של התסריט לפרק המקדים הזה, לא רציתי לגעת בו, וקראתי אותו רק כדי להתרשם מהיכולות של התסריטאים, מיצ'ל קפנר ודיוויד לינדזי-אבייר, ששקלתי לשכור לפרויקט אחר. קראתי – והתאהבתי. מצאתי בו סיפור חיובי מתוק להפליא, על אדם אנוכי ורודף שמלות, שלא מעריך את החבר הכי קרוב אליו ולא מעריך את האהובה שלו, ואז מגיע לארץ עוץ, מקבל הזדמנות שנייה, ועובר תהליך שבסופו הוא מגלה את מה שמסתתר במעמקי לבו, והופך לאדם טוב יותר. אמרתי לעצמי שאולי רבים יכעסו שאני נושא לשווא את שם הקלאסיקה, אבל הסיפור כאן כל כך חיובי, שהוא יתעלה על הכעסים ההתחלתיים הללו".

רצית להידמות למקור או להיבדל ממנו כמה שיותר?

"הייתי חייב להיבדל, מסיבות משפטיות: הזכויות על 'הקוסם מארץ עוץ' שייכות לאולפן אחר, וזה יהיה קצת מסובך ומטופש להסביר, אבל היה לנו אסור להשתמש בשום אלמנט שלא היה קיים בכתבים המקורים של פרנק ל. באום שעליהם הם ואנחנו מתבססים. כלומר, היינו צריכים להימנע מכל מה שהומצא בלעדית בסרט ההוא. נגיד, הרובי סליפרס, או המשפט 'The Man Behind the Curtain'. כל הזמן הסתובבו עורכי דין בזמן הצילומים, והשגיחו שאנחנו באמת נמנעים מזה כמו שצריך. זה היה מצחיק".

באיזה סדר צריך לדעתך לראות את הסרטים? מה היית ממליץ למישהו, ילד למשל, שלא ראה את "הקוסם מארץ עוץ"?

"אפילו שכרונולוגית האירועים אצלנו באים לפני מה שמתואר במקור, בכל זאת הייתי ממליץ לראות אותו קודם. גם כיוון שאני אוהב לראות דברים בסדר הפוך. אני אוהב איך שפרקים מקדימים פותרים חידות שהיו קודם. כך למשל אתה רואה את 'הקוסם מארץ עוץ' ותוהה למה המכשפה נהייתה רעה, ואז אתה צופה ב'ארץ אוז' ומבין זאת. אני אוהב שמשחקים עם הסדר".

ריימי גדל במשפחה יהודית מסורתית, ולעתים גם עוסק במורשתו. לדוגמה, הפיק בשנה שעברה את להיט האימה "הדיבוק". בזמן צילומי "ארץ עוץ" פגש בקרב אנשי צוותו כמות מרשימה של בני דת משה, אפילו יחסית לנורמות ההוליוודיות, ובהם גם כוכבו – ג'יימס פרנקו, המגלם את הקוסם.

הליהוק של פרנקו הוא מעין סגירת מעגל מבחינת ריימי, שליהק אותו לפני כעשור לאחד מתפקידיו הגדולים הראשונים, ב"ספיידרמן". אם כך, השניים מכירים היטב, אך למרות זאת ואף שהכוכב הצעיר הוא מן השמות החמים בהוליווד, הבחירה בו הגיעה בשלב מאוחר יחסית. "בהתחלה בכלל רוברט דאוני ג'וניור היה אמור לשחק את הגיבור", מספר ריימי. "אבל כשפגשתי אותו, הוא נראה לי עסוק מדי בין כל האיירונמנים והשרלוק הולמסים, ולא חשבתי שבאמת יהיה לו זמן לזה. אז הציעו לי את ג'וני דפ, אבל לא רציתי אותו. קשה לי להסביר למה, אבל הוא לא נראה לי מתאים, ואז חשבתי על ג'יימס, ואמרתי לעצמי שהוא ועוד איך מתאים".

למה?

"כי אני מכיר את ג'יימס, ואני יודע שבדיוק כמו הגיבור, גם הוא פעם היה צעיר מקסים אבל גם אנוכי, רודף שמלות ואטום לגמרי, שחשב שהוא ג'יימס דין, ורק לאט-לאט למד להקשיב לאחרים, להיפתח בפניהם, למצוא את האמת יחד איתם. מהבחינה הזו, הוא היה מושלם לתפקיד".

עם ג'יימס כבר עבדת בעבר, אבל זה הניסיון הראשון שלך בתלת-מימד. כיצד אתה מסכם את החוויה הזו?

"מבחינתי זה היה כמו ללכת לבית ספר. לא ידעתי כלום על תלת-מימד, ממש כלום, וכמו תלמיד כיתה א', הלכתי ודיברתי עם עשרות אנשים כדי ללמוד הכל מהתחלה. יותר מכל, היה לי חשוב ליצור את התלת-מימד כך שהוא לא יעשה כאב ראש, כי לי תמיד נהיו מיגרנות מלראות ככה סרטים".

הניסיון התלת-מימדי כאן הצליח, שכן למרות התגובה התקשורתית המעורבת עד שלילית, "ארץ אוז" נחשב להצלחה בעיני מנהלי דיסני, עד כדי כך שכבר התפרסם כי הם מתכננים לו סרט המשך. ריימי הצהיר בסוף השבוע האחרון שלא יביים את ההמשכון הזה, אבל מנגד גילה כי הוא עובד על פרק רביעי בסדרת "מוות אכזרי". נוסף לזאת, יש לו עוד שלל פרויקטים על הפרק – הוא יפיק, בין השאר, את העיבוד המחודש של "פולטרגייסט", שיביים הישראלי לשעבר גיל קינן.

אך אף שהיומן שלו כל כך עמוס, וכל מי שנקרה בדרכו טוען ובצדק כי הוא איש נבון, מקסים, אמיתי ומלא כבוד ונדיבות, ריימי עצמו עדיין מתהלך בראש שפוף. כשאנו מאחלים לו בהצלחה בסיום הראיון, הוא מפטיר בתגובה תשובה קצרה – "אין מה לאחל לי בהצלחה. אני מקרה אבוד. חסר תקווה". אכן, איך אמר ספיידרמן – עם כוח גדול מגיעה גם אחריות גדולה.

”נועדנו זה לזו”: ראיון עם מילה קוניס וג'יימס פרנקו
”ארץ אוז”: ראיון עם זאק בראף על יהדות ובדידות
ראיון עם רייצ'ל וויז, הקשר היהודי של ג'יימס בונד
”ארץ אוז”: הרבה רעש וצלצולים, בלי נשמה

מה חשבתם על "ארץ אוז"? דברו על זה בפייסבוק