פסטיבל דוקאביב הבינלאומי לקולנוע דוקומנטרי חוזר לתל אביב ויתקיים בין התאריכים ה- 2-11 במאי. הפסטיבל ישתלט במהלך שבוע וחצי על חמשת אולמותיו המשופצים של הסינמטק, עם תצוגת תכלית של 100 סרטים דוקומנטריים מהארץ ומחו"ל. בנוסף, יתקיימו גם אירועים חינמיים עבור הקהל הרחב, כמו הקרנה מיוחדת של הסרט זוכה האוסקר "שוגר מן" על הקיר של הבימה, וכן מתחם סרטי מוזיקה, שיוקם בנמל תל אביב ובו יוקרנו בין היתר גם "הרולינג סטון", "היזהרו מג'ינג'ר בייקר", ועוד. בנוסף, יוקרן הסרט "Shut Up And Play The Hits", העוקב אחר מופע של ג'יימס מרפי ולהקת אל-סי-די סאונדסיסטם במדיסון סקוור גארדן. הקרנת הסרט ב-6 במאי בשעה 20:00 בנמל תל אביב תהיה פתוחה לקהל הרחב, וילוו אותו בתקלוט נדב רביד וקוואמי, אנשי תחנת הרדיו הקצה. כמו כן, בחודשים הקרובים ישודר הסרט ב-yes דוקו.
את הסרט, שסחט דמעה עלומה ממעריצי מרפי וריגש גם אנשים שפחות מכירים את ההרכב ובקיאים במוזיקה שלו, הפיקה החברה Pulse Films, אחת מחברות הפקה המצליחות והיצירתיות שפועלות כיום, במיוחד עבור סרטי מוזיקה וקליפים.
לוקאס אוצ'ואה, ראש מחלקת הסרטים בחברת ההפקה, עשה את הקרדיט הראשון שלו כמפיק באחד הסרטים היותר מדוברים שיצאו מהחברה שלו "No Distance Left To Run", הסרט הדוקומנטרי המרגש שליווה את האיחוד של אגדת הבריטפופ בלר בשנת 2010 ואף קיבל מועמדת בטקס הגראמי בקטגוריית סרט המוזיקה הטוב ביותר. את הסרט ביימו וויל לובלס ודילן סאות'רן, שביימו גם את הסרט על אל-סי-די סאונדסיסטם שהוקרן בבכורה בפסטיבל סאנדנס בשנת 2012 וזכה בפרס סרט הלייב הטוב ביותר בטקס פרסי הוידאו של בריטניה באותה שנה.
"דיימון (אלברן, סולן להקת בלר, נ"ה) וג'יימס שונים אחד מהשני לחלוטין, ועם זאת שני הסרטים מתכתבים ביניהם", אומר אוצ'ואה בראיון מיוחד לוואלה! תרבות לקראת הקרנת הסרט בפסטיבל. "באחד יש לך חבורת אנשים בתחילת שנות הארבעים שלהם שמחליטים לחזור ולנגן שוב ביחד, ובשני יש לך חבורת אנשים בתחילת שנות הארבעים שלהם שמחליטים להפסיק לנגן ביחד. זה החיבור שעמד לנגד עינינו כשנכנסנו להפקה של זה", הוא מספר.
היית אומר שיש לך את העבודה הכי טובה בעולם?
"הייתי אומר שלגמרי יש לי עבודה שיכולה להתאים לתיאור הזה. להיות מסוגל להיכנס לתוך הדברים שמעניינים אותך ולעשות עליהם סרט ביחד עם החברים שלך זה נחשב, לא? (צוחק). בשנתיים האחרונות יצא לי לחשוב על הדברים שיכולתי ליצור כתוצאה מזה שאני מפיק סרטים, והבנתי עד כמה הייתי בר מזל. גם עם הסרט הזה וגם עם הסרט הקודם על בלר".
מי אלה בלר?
"הם להקה ממש טובה מבריטניה ו... רגע, את שואלת ברצינות?".
לא.
"(צוחק) אה, אני פשוט כבר ממש לא יודע מתי שואלים את זה ברצינות ומתי לא, כי באמריקה לא מכירים אותם בכלל אז אני לא יודע אף פעם עד כמה צוחקים עלי".
מהר מאוד הצחוק מתחלף בבכי של קנאה כשאוצ'ואה מספר איך זה הרגיש לעשות סרט על האלילים שלו. אזהרה: מדובר במילים קשות עבור קהל הקוראים שנמנה על מעריצי ההרכב. "כילד, בחיים לא חשבתי שמתישהו אעשה סרט על בלר, אצטרף איתם לטור, אהיה בהופעת האיחוד בהייד פארק ואחווה את כל זה ממש מקרוב. כולנו ממש מעריצים של בלר ויש משהו מאוד מוזר בלעשות סרט כזה על מי שהערצת. מאוד. ניסינו כמה שיותר לעשות סרט שימשוך גם אנשים שלא ממש מכירים את הלהקה, זה מסע מדהים שלעולם לא חשבתי שאהיה חלק ממנו".
הקהל של מרפי כבר יודע שהגיבור שלו הוא אדם צנוע שבורח מתהילה. מה ניסיתם לחדש לגבי הדמות שלו?
"הדבר הכי טוב בסרט הזה הוא שג'יימס הוא בחור כל כך רגיל בכל כך הרבה מובנים. הוא התחיל בגיל ממש מאוחר, בתחילת שנות השלושים שלו. הוא התנסה בהמון סגנונות מוזיקליים שונים עד שהוא סוף סוף החליט שזה זה. הוא לא הקים להקה, זה קרה בטעות. הוא הסתכל על אנשים כמו ניק קייב ולו ריד וידע שהוא לא הולך להיות אייקון כמוהם, כי זה פשוט לא הוא. גם כל המעריצים שעקבו אחריו יודעים שהוא לא כזה, אבל כשהוא מנגן על הבמה קורה משהו מדהים. רצינו לחוות את זה ביחד איתו ולא לספר חוויה עליו, לעמוד על מהי מערכת היחסים הזאת בינו לבין הקהל. רצינו לנסות להבין למה ג'יימס עשה דרך כל כך מיוחדת כדי להגיע לסיום הזה ולמה הוא בחר בו. כל העשייה שלנו הושפעה מהאדם הזה שהוא יוצא דופן. ניסינו להבין גם קצת על המיתולוגיה של הלהקה, איך היא נהייתה מה שהיא נהייתה ואיך הוא נהיה מה שהוא נהיה".
לדבריו של אוצ'ואה, את הסרט הקודם היה הרבה יותר קל לתכנן, שכן "אתה מתעד היסטוריה. בלר התפרקה. אתה יודע איך הסיפור נגמר. אצל ג'יימס לא ידענו בדיוק איך זה ייגמר, לא ידענו לאן הוא יוביל אותנו. ליווינו אותו שנתיים, אתה מקווה שהסיפור יגיע, אבל אתה בחיים לא יכול לדעת לבטח".
בתחילת הסרט נראה מרפי יושב עם מראיין במסעדה, משתדל בתחילה לא להישיר מבט, מתעסק במזלג, נוגע במפית, בוהה בחלון. נראה כי הוא חשוף ללא תאורת הלפטופ שלו שירצד על פרצופו ויסכך עליו מן העולם שבחוץ. המבוכה שלו מסיטואציה חברתית פשוטה מקסימה וחיננית ועומדת כמובן בדיסוננס מוחלט למסיבת הקצב, העצב והרגש שהוא מספק באלבומיו ובמהלך ההופעות שלו.
הסרט על בלר היה סרט על גיבורים עם ארבעה אגואים גדולים. מרפי ולהקתו הם ההיפך המוחלט. לאיזה גיבור אתה יותר מתחבר?
"זה נכון שדיימון נורא שונה מהדמות של ג'יימס, אבל מיד כשאת צופה בסרט את מתאהבת בו. הוא סוחף ואת מבינה שהוא איש סקרן שמתעניין ומעניין. אפשר לראות בו המון מעצמך וזו אחת מהאיכויות שלו - יש לו מערכת יחסים מאוד חזקה עם הקהל וזה חלק מזה. אין לו מחסומים, הוא מנהל דיאלוג ישיר בפייסבוק ובטוויטר ולכן נוצרת תשוקה גדולה לגבי המוזיקה שלו".
מה יהיה פרויקט החלומות מבחינתך?
"וואו, באמת שקשה לי לענות על זה, אבל אם אני ממש חייב לבחור אז הייתי מת לעשות סרט על ג'ון קולטריין. הוא נראה לי דמות מאוד מעניינת. אפשר לשתף בזה גם את האחיין שלו, פליינג לוטוס. אני ממש אוהב אותו, את הוידאו האחרון שלו ביים חליל ג'וזף, במאי שלנו. אני אוהב סיפורים ממש מעניינים, גם אם זה על אנשים שהם לא כאלה קולים, אבל יש להם את הניצוץ הזה".
מדריך: הסרטים שאסור לכם להחמיץ בפסטיבל דוקאביב 2013
מ"אמריקן איידול" לסרט תיעודי ישראלי - ראיון עם נייג'ל לית'גו
מה חשבתם על "Shut Up And Play The Hits"? ספרו לנו בפייסבוק