(עדכון אחרון: 19:00)
סופרת הילדים דבורה עומר, שהלכה לעולמה ביום חמישי שעבר בגיל 80, הובאה הערב (ראשון) למנוחות בכפר מעש. אמנים, יוצרים, סופרים ואנשי תרבות ליוו אותה בדרכה האחרונה. עומר, מסופרות הילדים והנוער החשובות והבולטות בישראל אי פעם, היא כלת פרס ישראל לספרות לשנת 2006, כלת פרס זאב, פרס למדן, עיטור אנדרסן ופרס שרת התרבות, ובשנת 2013 נבחרה כאחת מהזוכות בפרס אקו"ם למפעל חיים.
דבורה עומר הלכה לעולמה
שמואל עומר: "לא מעכל שהיא איננה"
כל עוד ילדים ישראלים קוראים עברית, דבורה עומר תישאר איתנו
"דבורה עומר כתבה דמויות והפכה אותן לחיות, תבעוניות ונגישות עבור הקורא", ספדה לה שרת התרבות והספורט לימור לבנת, שנשאה דברים מעל קברה. "היא לא כתבה רק היסטוריה. קודם שאלו אותי איזה ספר שלה הכי אהבתי. אולי זה לא הכי מקורי, אבל 'שרה גיבורת ניל"י'. אני בטוחה שלכל אחד יש את הספר שלו ואת הדבורה שלו אבל עבור כולנו היא תישאר לעד עם כל ספריה. ביקשתי היום במשרד התרבות שנייסד פרס לספרות ילדים על שם דבורה עומר. יהי זכרה ברוך".
"עברו יותר מ-24 שעות מאז שעצמת עיניים ואני עדיין לא מאמינה שהלכת", ספדה לה אחותה, הסופרת ורד מוסנזון. "אולי עכשיו את פוגשת את אמא ואבא שלנו. אני לא מוצאת את המילים לתאר את המשמעות שלך אצלי. בשבתות וחופשים הנוכחות שלך היתה בכל מקום. זה שהיית שם תמיד בילדותי, בנעוריי, בגדילה שלי - הופך את המוות שלך לידיעה, לא יותר. התחושה שלך תישאר. השארת אחריך המון ידע. לא תמיד ידעת עד כמה חשובה המשימה שלקחת על עצמך וכמה עמדת בה בכבוד. לא היו לך הגנות. היה לך אומץ לגעת בכאב. לא כתבת על, כתבת את. היית אחותי הגדולה, היינו מדברות וצוחקות שעת. הכל מתערבב. היינו מדברות על אבא ובכל פעם היית אומרת "אני בטוחה שעכשיו הוא שומע", ואני בטוחה שעכשיו את שומעת. תחסרי לי מאוד דבורה, אין לי ספק שעוד ניפגש".
לאחר מכן עלה בעלה של עומר, שמואל, וקרא מכתב שקיבל מנשיא המדינה שמעון פרס. "דבורה עומר נחשבת לסופרת ילדים גדולה", נאמר במכתב, "אבל האמת היא שהיא היתה סופרת הורים גדולה. היא לימדה הורים לאהוב, להעריך ולחשוב. דבורה כתבה בעט חכמה ובדיו אוהבת, חינכה דורות על גבי דורות של הורים שחינכו בנות ובנים. כתיבתה היתה קריאה, אך לא פשטנית. היא כתבה היסטוריה ופדגוגיה, אך מבלי לשאת את גובה התארים הללו מעל לגובה העיניים. היא איפשרה לילדים להיות מבוגרים ולמבוגרים להיות ילדים. השאירה אחריה מורשת שתמשיך לחיות גם אחרי לכתה. יהי זכרה ברוך".
לאחר מכן הזמין גיל, בנה של עומר, את כל הנוכחים "להיפרד מאמא בשיר שהיא מאוד אהבה", והושמע השיר "תן לי יד".
"מה שחשוב לי זה לא רק הספרים ברגע זה", אמר עודד קוטלר לוואלה! תרבות עם תום ההלוויה. "אלא היא עצמה. היא היתה אישיות מיוחדת במינה גם מהבחינה הזאת, היא כתבה כתבה מסה כזאת יפהפיה של תולדות המדינה. עדינת נפש ללא התפארות עצמית, ללא פוזה. היא היתה ישירה, מלאת תבונה וקשב. היא היתה נהדרת כאדם. זה הכי חשוב, וברגע כזה בוודאי שזה הכי חשוב".
עומר אחראית לכמה מספרי הנוער החשובים והידועים ביותר שנכתבו בעברית, כמו "שרה גיבורת ניל"י" אודות חייה ומותה של שרה אהרונסון, "הבכור לבית אב"י" שהתחקה אחר סיפור חייו של איתמר בן אב"י, "לאהוב עד מוות" אודות סיפור האהבה של זוהרה לביטוב ושמואל קופמן, "הגבול שבלב", "אני אתגבר" ועוד רבים.
עומר היא בת קיבוץ מעוז חיים, מהילדות הראשונות שנולדו בקיבוץ. בילדותה התגרשו הוריה, וכשהיתה בת 11 נהרגה אמה מתאונת ירי באימונים של ההגנה. יצירותיה הראשונות התפרסמו בבמעלה, ירחון הנוער העובד אותו ערך אביה, משה. יגאל מוסנזון, מחבר ספרי "חסמב"ה", היה דודה. בשנת 1955 החלה לפרסם בעיתון דבר ילדים מדור בשם "דפי תמר", יומנה של נערה בת קיבוץ, שבהמשך יצא לאור כסדרת ספרים ונחל הצלחה במקביל לעבודתה כמורה; אולם לתהילה ספרותית זכתה רק בסוף שנות ה-60, כאשר החלה לפרסם את הספרים שהפכו ברבות השנים לקלאסיקות. אחדים מספריה של עומר הומחזו והפכו להצגות ילדים מצליחות בתיאטרון לילדים ולנוער.
עומר היתה נשואה לשמואל (שמוליק) עומר, לשעבר מנכ"ל תיאטרון הבימה, ולהם שלושה ילדים - טלי, גיל ורון - ושישה נכדים. בשנותיה האחרונות התגוררה במושב כפר מעש, ובעקבות מצבה הבריאותי מיעטה להיחשף בתקשורת.