הסופר אברהם גבריאל יהושע הלך לעולמו בגיל 85, אחרי התמודדות בת מספר שנים עם מחלת הסרטן. מטעם המרכז הרפואי איכילוב בת"א נמסר כי הוא מודיע בצער רב על מותו של הסופר ומשתתף בצער המשפחה. ההלוויה תערך מחר (רביעי) בשעה 17:30 בבית העלמין בעין כרמל.
יהושע, מהגדולים בסופרי ישראל בדור האחרון, כתב בין היתר קלאסיקות כמו "גירושים מאוחרים", "שליחותו של הממונה על משאבי אנוש", "המאהב", "השיבה מהודו" ו"מר מאני". הוא הוסיף להוציא ספרים גם בשנותיו האחרונות - מאז 2018 יצאו לאור "המנהרה", "הבת היחידה" ו"המקדש השלישי".
בשנת 2021, במסגרת ריאיונות לאלעד זרט ב"ידיעות אחרונות" ולקובי מידן בתכנית "סוכן תרבות", סיפר יהושע כי הסרטן הופיע אצלו ב-2020. לאחר טיפולים וניתוח היה נדמה מהבדיקות שהוא התגבר עליו אבל אז הופיע הסרטן פעם נוספת. הדבר הוביל לכך שהפסיק לכתוב.
יהושע נולד ב-19 בדצמבר 1936 בירושלים. בין ספריו הנוספים: "מות הזקן", "מול היערות", "מולכו", "מסע אל תום האלף", "הכלה המשחררת", "חסד ספרדי" ו"אש ידידותית". יצירתו של יהושע זכתה להכרה רחבה בישראל ובעולם. יהושע זכה בפרסים ספרותיים רבים ביניהם פרס ישראל לספרות, פרס ביאליק, פרס ברנר ופרס מדיסיס לסופר זר (על "חסד ספרדי").
ספרו "שליחותו של הממונה על משאבי אנוש" בתרגומו האנגלי "The Woman from Jerusalem" נכלל ברשימת מאה הספרים הטובים של השנה של הניו יורק טיימס ושל ה"פאבלישרס וויקלי" לשנת 2006. באפריל 2007 זכה בפרס הלוס אנג'לס טיימס על ספרו "שליחותו של הממונה על משאבי אנוש" ובשנת 2010 עובד הספר לסרט קולנוע בבימויו של ערן ריקליס. ספרים נוספים של יהושע שעובדו לקולנוע היו "שלושה ימים וילד", "המאהב", "השיבה מהודו" ו"מר מאני".
יהושע נודע גם בזכות פעילותו הפוליטית במסגרתה הביע ביקורת רבה על מדיניותה של ישראל ביהודה, שומרון ועזה מאז 1967 והוא נמנה עם החותמים על יוזמת ז'נבה. לקראת סוף מלחמת לבנון השנייה, השתתף במסיבת עיתונאים עם דויד גרוסמן ועמוס עוז בה קראו לממשלת ישראל להסכים להפסקת אש ולא להרחיב את הלחימה בלבנון כפי שהחליטה לאחר מכן.
בשנת 2002 התייחס לסכסוך הישראלי-פלסטיני ואמר בכינוס במכללת "עלמא" לתרבות בתלאביב: "הפלסטינים נמצאים כיום במצב טירופי, שמזכיר את זה בו נמצא העם הגרמני בתקופת הנאצים. הפלסטינים הם לא הראשונים שהעם היהודי גרם להם לטירוף הדעת. זה לא העם הראשון שהכנסנו לטירופים, ראינו כבר מה קרה עם הגרמנים". בעקבות הביקורת שעוררו דבריו הסביר יהושע את כוונתו: "לא עשיתי השוואה בין יחסי ישראל והפלסטינים למעשיהם של הנאצים, אבל אני שואל את עצמי שאלה שאנחנו חייבים לשאול: מה יש באינטרקציה בינינו לבין עמים אחרים, היוצר כזאת שנאה אירציונלית? מה הביא את הגרמנים ומה מביא את הפלסטינים לשנאה כזאת כלפינו? אני מסתכל בחרדה באיזו שנאה התאבדותית מתייחסים אלינו הפלסטינים. גם הגרמנים התייחסו אלינו באותו סוג של שנאה. זה דבר שצריך לברר אותו, מה קורה בינינו לבין עמים אחרים שבתוכם אנחנו חיים".
בשנת תשנ"ה (1995) קיבל יהושע את פרס ישראל לספרות ושירה.