נתחיל מהסוף: "המקדש השלישי", ספרו החדש של א.ב יהושע, הנקרא בפיו גם "נובלה דיאלוגית" - או במילים פשוטות יותר, מחזה שנועד להיות מוצג בתיאטרון - מסתיים בעצם במעין "הוראת בימוי" - חשכה גמורה משתררת על הבמה, אבל אז בעומק, בקצה, נראית "חנות הירקות הזוהרת".
זוהי חנות הירקות שממנה מבקשת מוריה, אשתו של הרב שושני, אחד מהגיבורים המרכזיים של הנובלה הקצרה לקנות בדרך חזרה הביתה קילו עגבניות, קילו מלפפונים, ענבים שחורים, אגסים ותפוחים. "רשימת המכולת" הזאת באה להבהיר, שבסוף כל הרעיונות המשיחיים הגדולים שעוד נגלגל בהם קצת בהמשך, עומדים החיים עצמם. כלומר הארצי, היומיומי, הקונקרטי "כאן על פני אדמה", כלשון השיר הידוע של רחל בלובשטיין, הלא היא רחל המשוררת.
שלושה גיבורים מרכזיים עומדים במרכזה של הנובלה: אסתר אזולאי, אישה צעירה בת 38 שמבקשת להתיר "סיבוך" עלילתי וביוגרפי שמעיב על חייה ומאמלל אותם, הרב הש"סניק נסים שושני הנתבע גם מעצם שמו לחולל נס שיאפשר לאסתר לממש את אהבתה ולהיות בקשר עם דוד (הסמליות של השמות צועקת לפעמים לשמים) - צעיר יהודי אירני בן גילה שמתפרנס ממכירת שטיחים פרסיים בפריז, ואחרון חביב המזכיר האשכנזי החוזר בתשובה יחיאל ברקוביץ, עוזרו של הרב שושני, שמשלים הכנסה כמוהל לתינוקות של מהגרים סודנים בדרום העיר תל אביב.
ברקע ניצבת דמות נוספת - דמותו של הרב מודיאנו, רב יליד ישראל המשמש בקודש בבית כנסת בפריז, ומשמש מעין "תחליף אב" במקום האב המת של אסתר. הוא מלווה אותה שנים ארוכות אבל במקום לפתוח לה שער בעת נעילת שער בטקס החניכה לעולם המבוגרים, הוא מטיל את צלו הענק עליה, מתאהב בה, ויוצר מעין תסבוכת הלכתית כדי למנוע ממנה לממש את אהבתה לדוד משיח (שמות סמליים כבר אמרנו?), אותו צעיר יהודי אירני ששובה את לבה.
הרב מודיאנו הוא מה שאנחנו קוראים בלשון האופרה או התיאטרון Blocking character - דמות חוסמת, אם תרצו, שיש לה יסודות היסטוריים עמוקים שנשלחים עד לקומדיה דל ארטה האיטלקית.
אבל מעבר ליסודות האירוטיים הברורים - דמות מבוגרת שחושקת באישה צעירה (בשלב הזה של הסיפור היא ממש ילדה שעוד לא הגיעה לפרקה), יש כאן מעין "מפתח" למה שמעסיק את א.ב יהושע בלא מעט מיצירותיו: העבר (התפיסות ההיסטוריות המאובנות) שמאיים לחנוק ולמוטט את חיי הדמות הצעירה. במילים אחרות - הפתולוגיה שיש בה כמובן גם מרכיב אדיפלי הפוך (גבר מבוגר שחושק באישה צעירה ומונע ממנה להיפגש עם בן גילה ובן זוגה ה"טבעי"), פתולוגיה במובן הכי רחב והכי עמוק שלה, שמשבשת ומסרסת את חיי הגיבורים הצעירים בהווה.
העניין הוא רק שהפתרון שמציע א.ב יהושע רחוק מלהיות בנאלי ופשוט: כדי להתיר את הסיבוך ההלכתי שבו היא לכודה, הגברת אזולאי מציעה בעצם להקים בית מקדש שלישי - בית מקדש שיהיה מחוץ לחומת העיר העתיקה, מקום "צנוע, נחבא אל הכלים, בין יד אבשלום לגיא בן הינום, מקדש שאינו מפריע לשום מקום קדוש אחר".
לכאורה מעין "מיזם" קוסמופוליטי תמים שיעמיד את העולם על אדני אמת ושלום ויחבר סוף סוף בין שלוש הדתות המונותיאיסטיות, אבל האמירה של א.ב יהושע יותר מורכבת. אפילו הרב שושני, הרב הספרדי המתון, רומז לגברת אזולאי שאולי כדאי היה לה פשוט להתחתן עם אהובה הצעיר היהודי האיראני בנישואים אזרחיים, אבל זוהי דווקא הגברת אזולאי, הצעירה היהודייה בת ה-38 שמתעקשת לדבוק בפתרון הלכתי ולהמשיך בעצם לשכפל את הפתולוגיה במקום להשתחרר ממנה, כלומר להמשיך לדבוק במודל המשיחי-אמוני כמוצא היחיד לסבך המאמלל שבו היא לכודה כבר עשרים שנה. במילים אחרות ניתן לומר שהגברת אזולאי מתעקשת להמשיך לעקוד את עצמה על מזבח אותן השקפות מיושנות מן העבר.
במובן הזה, יש כאן כפי שציין כבר אחד הפרשנים, מעין הדהוד למה שאומר המורה הזקן בנובלה "בתחילת קיץ 1970", נובלה שהיה לי הכבוד לעבד לבמה לפני קרוב לארבעים שנה. אותו מורה זקן מבקש לנאום לפני התלמידים אבל באופן מפתיע, לא כדי לעודד אותם להקריב את חייהם במלחמות מיותרות (הנובלה הזו נכתבה בזמן מלחמת ההתשה), אלא להיפך - הוא אפילו מבקר אותם על צייתנותם. כלומר, הדמות ה"חוסמת" מעודדת את הדור הצעיר למרוד בעצם בפתולוגיה שכובלת ומשבשת את חייו, אבל דווקא הדמות הצעירה, גברת אזולאי במקרה הזה, מתעקשת להמשיך להתמסר לכבלים ולאיסורים שמאמללים אותה, ומחפשת את הפתרון באותו אפיק מחשבתי מכאיב ומייסר.
צריך גם לומר שלמרות כל הנושאים האידאולוגיים הכבדים אותם ציינתי בקצרה, גם הספר הנוכחי כתוב כרגיל עם הרבה שמחת חיים, דמיון פורץ גבולות והומור. שמחת חיים שלא הייתה מביישת גם אנשים צעירים, ומבקשת, כמעט מתחננת אפילו - אל תתנו להשקפות ולתפיסות מהעבר לאבן ולאזוק את המוח. חישבו גם על הסוגיות הכי בוערות באופן רענן ומקורי.
המקדש השלישי. הוצאת הספריה החדשה. 64 עמודים