יש כמעט תמיד אלמנט מרגש במפגש מוזיקלי בין דורי. הומאז' חכם, דואט מחושב או גרסת כיסוי יצירתית או אפילו סתם התכתבות מוצלחת יוצרת עומק נוסף, גשר שאומר משהו על שני האמנים ועל שני הדורות שמשתתפים. זאת אחת הסיבות, למשל, להתלהבות מ"תרגיל בהתעוררות" הרבה יותר מאשר הלחן או אופי הביצוע ההתכתבות בין שלומי שבן לחוה אלברשטיין שולחת את המאזין לחשוב, להתמודד עם המציאות שלו ועם הדימוי של דור אחר.
והנה, אחרי שבן ואלברשטיין, גפן וכספי, אולארצ'יק ואדר, רוטבליט והחצר האחורית שלו ועוד ועוד, מגיע פרויקט שעל הנייר הוא מרתק במיוחד: אלבום משותף לסגיב כהן, אחד היוצרים הכי מוכשרים במיינסטרים הישראלי ("בדרך אלייך", "חכי עוד רגע"), ולדקלון, איש צלילי הכרם, מהאבות המייסדים של המוזיקה המזרחית. לכהן זה לא ניסיון ראשון בעבודה עם זמרים ותיקים ומנוסים. הוא קנה את עולמו באלבום שכתב לגלי עטרי ובלהיט ענק מתוכו "מהמרחקים". גם עבור דקלון זה לא פעם ראשונה שהוא משתף פעולה עם אמנים צעירים ממנו, וזכור במיוחד הדואט היפה שלו עם אהוד בנאי "ניצוץ האהבה". אז למה בכל זאת זה מסקרן? סגיב כהן מגיע אחרי ניסיונות ארוכים ארוכים למצב את עצמו כזמר משמעותי בנישה שלו, ועד היום עוד לא לגמרי הצליח כסולן. ביחד עם דקלון שניהם אמורים ליהנות אחד מהשני: דקלון ממנוע נוסף שיחזיר אותו לקהלים צעירים, כהן מהיוקרה שתאפשר לו לצמוח סוף סוף.
המופע המשותף של השניים מצליח מאוד, ועכשיו הוא יוצא כאלבום: "פרח המדבר". זה תקליט שמבוסס על חידושים לקלאסיקות, חלקן במחרוזות נוסח הפרויקט של רביבו: "צלצולי פעמונים" של אהובה עוזרי, "צל עץ תמר" של זהר ארגוב, "מוכר הגרעינים" של בעז שרעבי, "לשיר בקול ערב" שצלילי הכרם עצמם שרו בעבר ואחרים. אחד מהרכבי המחרוזות קרא לעצמו "הפקולטה של המוזיקה המזרחית", "פרח המדבר" יכול להיות קורס מבוא לא רע.
הביצועים המשותפים ללהיטים הללו הוא טוב בדרך כלל, אבל החידוש הוא מועט. גם אם כהן ודקלון מתנסים כאן קצת בעיבודי רוק ואפילו בקטע אלקטרוני, ולמרות שמדובר בשני מבצעים משובחים, אלה שירים שבוצעו כבר כל כך הרבה פעמים וקשה להגיד שמי מהם ממש מצליח לייחד את עצמו מעל החבורה, מלבד אחד יפהפה "חסידה צחורה", גם הוא במקור של צלילי הכרם. רוב האלבום לא ברורה מערכת התפקידים בין כהן ודקלון, אבל נדמה שבשיר הלפני אחרון בדיסק, כהן מרשה לעצמו סוף סוף להוביל לפני הענק שלצידו, והוא מרוויח מזה. נקודת אור אחרת היא השירים המקוריים החדשים שהגיעו לאלבום הזה. הם לא רבים, אבל הם בסופו של דבר אלה שנותנים ל"פרח במדבר" את הצבע המיוחד שלו. במיוחד הדברים אמורים בשיר הנושא, להיט כיפי שכולו מחווה ליצירה של דקלון לאורך השנים, ו"תן סימן", בלדת אמונה מסוג שאולי שמענו כבר ממנה, אבל ביצוע רגיש ועוצמתי של השניים נותן לו תנופה משמעותית.
"פרח במדבר" הוא סך הכל אלבום ששומר רוב הזמן על קצב טוב (קצת אחרי האמצע יש נפילת מתח קטנה, בכל זאת, אלבום ארוך של 15 שירים, שאפשר היה לקצץ מהם קצת בשמחה), הוא עשוי היטב וכיף להקשיב לשילוב הקולות של שני העומדים בראש. יחד עם זאת, שניהם יוצאים מעט קירחים מכאן ומכאן כהן עוד לא נתן כאן את הביצוע הגדול של חייו, דקלון עוד לא מצא כאן את הלהיט שיחזיר אותו למקום המגיע לו. ועדיין, אי אפשר שלא להתענג גם מביצועים סטנדרטיים-אך-מושקעים לכמה מהשירים הכי יפים של הז'אנר.
בקטנה
הקריירה של שרון רוטר היא מן המוזרות שידעו זמרות ארצנו. מי שהתחילה כמנהלת הפקה של ברי סחרוף, שנתן לה את "הניצוץ" היפהפה מהפסקול של קלרה הקדושה, והמשיכה עם "ארוץ אליך" הלהיטי ועוד אלבום מופק נפלא, הספיקה לחזור בתשובה, לנסות קצת שירי ילדים עם עובדיה חממה, ולהיעלם שוב. עכשיו היא חוזרת עם "מחשבותיך", המבוסס על המשפט המפורסם של נחמן מברסלב "אתה נמצא במקום בו נמצאות מחשבותיך. ודא שמחשבותיך נמצאות במקום בו אתה רוצה להיות". לעזאזל, רבי נחמן מעולם לא נשמע כל כך טוב.