היה היה: ציר הזמן של לימור לבנת במשרד התרבות

עימות חריף בין עמותת "אמנות לעם" ומשרד התרבות התגלע בקיץ 2009. במכתב חריף שהוציא יושב ראש העמותה דאז, ישראל גל, נאמר כי " לא העביר משרד התרבות כספים שהתחייב להעביר לעמותה", שסכומם, על פי גל, עומד על לא פחות מ-2,776,000 שקלים. במשרד התרבות ראו את הדברים באופן שונה לחלוטין והנושא התגלגל לבג"צ. לאחר שנה וחצי של מאבק משפטי ולאחר הסכמה בין משרד התרבות לעמותת "אמנות לעם", הוחלט כי המשרד יעביר לאמנים ולמוסדות התרבות את הכספים אותם היו אמורים לקבל במסגרת פעילותם עם העמותה. בית המשפט העליון קבע כי הכספים יועברו ישירות לאמנים על ידי משרד התרבות ולא דרך הנהלת "אמנות לעם".

את מקומה של "אמנות לעם" תפסה עמותת "תרבות לישראל" אולם הטעם הרע מפרשה זו ליווה את לבנת בשנים הראשונות של כהונתה במשרד התרבות.

בריאיון לערוץ 2, ששודר לפני טקס האוסקר, אמר במאי "עג'מי" סכנדר קובטי כי "טכנית הסרט מייצג את ישראל, אבל אני לא מייצג את ישראל. אני לא יכול לייצג מדינה שלא מייצגת אותי". שרת התרבות לימור לבנת פרסמה בתגובה הודעה ולפיה "ללא תמיכת המדינה, קובטי לא היה צועד הלילה על השטיח האדום. בשם החופש האמנותי והפלורליזם, תוקצב הסרט ביותר משני מיליון שקלים. עצוב שבמאי שנתמך על ידי המדינה, מתנכר למי שאפשרו לו ליצור ולהתבטא".

חה"כ מיכאל בן ארי הציע בתגובה תיקון לחוק הקולנוע אך ההצעה הוסרה מסדר היום, לאחר שבן ארי הבין כי לא יהיה לו רוב. שנתיים לאחר מכן, חה"כ מיכאל בן ארי הציע שנית תיקון לחוק הקולנוע במסגרתו סרט ישראלי לא יזכה למימון אלא אם כמעט כל הצוות שמאחוריו יחתום על הצהרת נאמנות ל"מדינה, לסמליה ולערכיה היהודים והדמוקרטיים". השרה לבנת לא קידמה את התיקון.

שורת יוצרי תיאטרון בכירים הודיעו כי יסרבו ליטול חלק בהצגות שיתקיימו בהיכל התרבות באריאל. במכתב, עליו היו חתומים בין היתר יהושע סובול, איתי טיראן, דרור קרן ועשרות יוצרים נוספים, נאמר כי הופעה במקום מנוגדת לצו מצפונם. "הופעה בהתנחלות, כל התנחלות, היא מעשה מוסרי לא צודק", אמרה יוזמת המכתב, הדרמטורגית ורדית שלפי בשיחה עם וואלה! תרבות. "זהו לא רק מעשה לא מוסרי, אלא עבירה על החוק הבינלאומי, מה שהופך אותנו לעבריינים. אני מקווה שאנשי תיאטרון נוספים יצטרפו אלינו. אני מקווה שכולם יסרבו להופיע מעבר לקו הירוק".

לפני פתיחת היכל התרבות באריאל, אנשי תרבות רבים שלחו מכתב פתוח בו קראו לשחקני התיאטרון שיופיעו במקום לחזור בהם. בין החתומים על המכתב: דויד גרוסמן, חנה מרון, יאיר גרבוז, דני קרמן, איתן פוקס, שמואל הספרי, דורון צברי, אוהד נהרין ועודד קוטלר. שרת התרבות הגיבה למכתב האמנים שפורסם ואמרה כי "תושבי אריאל הם אזרחים שווי זכויות הזכאים לתרבות כמו כל אחד אחר במדינה".

השרה לבנת מודיעה בוועדת החינוך והתרבות של הכנסת כי בכוונתה להעניק פרס מטעם משרד התרבות לעידוד היצירה הציונית. "המהלך מהווה מענה לניסיון הדה-לגיטימציה הנערך בימים האחרונים בעניין היכל התרבות באריאל", אמרה השרה לבנת בוועדה.

בהמשך, מאות יוצרים מחו נגד הפרס וחתמו על עצומה הקוראת לביטולו בה נכתב: "הפרסים שניתנים על ידי משרד התרבות אמורים לעודד מצוינות אמנותית ולא להעדיף או לתגמל יצירה שנמדדת בפרמטרים חוץ אומנותיים".

לימור לבנת התנגדה להצעת החוק האוסרת מימון ציבורי להופעות של אמנים משתמטים והובילה לדחייתה. תוך שהיא מגנה את ההשתמטות משירות צבאי או לאומי, הדגישה השרה כי משרדה "אינו מממן הופעות, אמנים, ספורטאים ומופעי תרבות וספורט, כי אם תומך בכ-1,000 מוסדות וגופי תרבות וספורט בישראל".

מהומה פרצה בפתיחת פסטיבל קולנוע דרום בסינמטק שדרות. השרה לבנת, שהגיעה לפתוח את הפסטיבל, עלתה לבמה ותקפה את הסרט "עדות" של הבמאי שלומי אלקבץ המורכב ממונולוגים של שחקנים המדקלמים עדויות של אזרחים פלסטינים וחיילים ישראלים על עוולות השהות הישראלית ביהודה ושומרון. בתום דבריה, עזבה לבנת במחאה את האולם.

השרה לבנת תומכת בביטול השתתפותו של השחקן והבמאי מוחמד בכרי בהצגה "בית ברנרדה אלבה" בתיאטרון צוותא בתל אביב, בעקבות פניה מתנועת "אם תרצו" שמחתה על השתתפותו בעקבות הסרט "ג'נין ג'נין" שביים. "השרה היתה מצפה מהנהלת 'צוותא' להפעיל שיקול דעת עצמאי נוסף לפני שהיא נותנת במה ומעלה הצגה בכיכובו של מי שסרטו תואר על ידי שופטי בית המשפט העליון כסרט גדוש שקרים שנועד לעוות את המציאות כדי להכפיש את לוחמי צה"ל ולהציגם כפושעי מלחמה", נמסר בזמנו מלשכתה.

שרת התרבות לא התאכזבה מהפסדם של "שומרי הסף" ו"חמש מצלמות שבורות" בטקס האוסקר ולא התביישה מלספר זאת לעולם בנוסף, ציינה לבנת כי אינה מרוצה מהאופן שבו מחליטות הקרנות באילו סרטים לתמוך. הדברים עוררו מחאה בקרב אנשי הקולנוע בישראל. ארגוני היוצרים הגיבו במכתב בו נטען: "תפקידה של שרת התרבות הוא לקדם את היצירה בישראל ולא לשמש כצנזור". לבנת הגיבה למכתב זה במכתב משלה בו כתבה בין היתר: "אני שמתנגדת לצנזורה, קוראת לכולכם לצנזורה עצמית. אחרי הכל, מדינת ישראל היא דמוקרטיה להתפאר בה, אבל דמוקרטיה מתגוננת כי מול חמש המצלמות השבורות יש אלפי משפחות שבורות מהטרור הפלסטיני. על זה – אתם לא עושים סרטים, כי אתם חיים בסרט. הגיעה העת לחשבון נפש של אותן קרנות קולנוע ישראליות וכנראה גם של איגודים אשר תומכים בסרטים אנטי ישראליים המוציאים את דיבתנו רעה בעולם".

אחרי שנים של דיונים, עבר החוק להגנת הסופרים והספרות בקריאה שניה ושלישית בכנסת. את הצעת החוק יזם ח"כ ניצן הורוביץ (מרצ) והיא אומצה לאחר מכן על ידי השרה לבנת. מטרתו של החוק הינה להגן על סופרים ישראלים מפני מחירים נמוכים של ספרים ברשתות הגדולות כחלק ממבצעים, כאשר מחירו של ספר לא ישתנה למשך 18 החודשים הראשונים למכירתו. עוד קובע החוק אחוזי תמלוגים אותם יקבלו הסופרים על פי כמויות מוגדרות של ספרים שיימכרו.

השרה לבנת מודיעה על הגדלת תקציב הסכם הקולנוע הישראלי החדש לשנים 2014-2018. זהו הסכם קולנוע חמש-שנתי במסגרתו תינתן תוספת בשיעור של כ-20% לתקציב הקולנוע. ההסכם החדש יעמוד על 80 מיליון שקלים לשנה לעומת 67 מיליון שקלים בהסכם הקודם. בסך הכל, יעמוד ההסכם על 400 מיליון שקלים לחמש שנים.

משרד התרבות דורש מקרן הקולנוע הישראלי החזרת כ-1.4 מיליון ש"ח שהשקיעה בסרט "וילה תומא" של הבמאית סוהא עראף, לאחר שהציגה את סרטה כפלסטיני בפסטיבל ונציה. בעקבות הפרשה פועל משרד התרבות לחייב יוצרים להציג את סרטיהם כישראליים. על פי תיקון שמציע המשרד, יוצרים שמקבלים ממנו תמיכה יחויבו לכלול קרדיט למשרד בתחילת סרטם ובסופו.

המאבק להעלאת תקציב התרבות בישראל ל-1% אחד מסך התקציב של מדינת ישראל נמשך. "מטה המאבק להצלת התרבות הישראלית" התכנס במשרד התרבות בתל אביב כדי לדון בתקציב התרבות החדש. השרה לבנת ציינה את התוספת לתקציב של המשרד לשנת 2015, שתעמוד על 120 מיליון ש"ח. תוספת שהפכה את תקציב התרבות לשנת 2015 לתקציב הגבוה ביותר אשר ניתן לתרבות הישראלית מאז קום המדינה.

בעקבות קיום "פסטיבל 48 מ"מ: הפסטיבל הבינלאומי השני לסרטי נכבה ושיבה" בסינמטק תל אביב, פנתה היועצת המשפטית של משרד התרבות והספורט למשרד האוצר בבקשה לבדוק לשלול ממנו תמיכה לפי חוק יסודות התקציב.

לבנת מסרה: "זהו מצב בלתי סביר בעיניי שגוף הנתמך על ידי מדינת ישראל יאפשר לקיים בין כתליו פסטיבל שלם המוקדש כל כולו להטפה כאילו יום הקמת מדינת ישראל הוא יום אבל. לא יתכן שהמדינה תישא בעלויות המימון של גוף המעודד דיון במה שמכונה על ידי הפלסטינים 'זכות השיבה' שמשמעותה שלילת המשך קיומה של מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית".

וועדת החינוך, התרבות והספורט של הכנסת דחתה את ההצבעה על הצעת החוק להגנה על אמנים במוזיקה למועד לא ידוע. על רקע עיכוב זה שלחו עשרות אמנים מכתב זועם לשרת התרבות לבנת, ובו כתבו ""כפי שאת יודעת, מטרתו של חוק הגנת האמנים היא למנוע את כריתתם של חוזי צמיתות בין אמנים לבין מפיקים, חברות תקליטים ושאר עוסקים בתעשיית המוזיקה שיכולים כיום לשעבד אמנים למשך שנים ארוכות באין מפריע. מפרסומים שונים בתקשורת בימים האחרונים עולה כי משרדך מתפתל ומסרב להביע תמיכה חד משמעית בחוק הזה, שאינו רטרואקטיבי. להצעת החוק אין משמעות תקציבית כלשהי ואין בו פגיעה באיש פרט לאלה שרוצים לשמר את האופציה לעשוק ולשעבד אמנים גם בעתיד – דבר שהמוסר אינו יכול לסבול, וכך אמר גם בית המשפט העליון. העובדה שקולך לא נשמע עדיין, ושהדרגים המקצועיים במשרד התרבות מצוטטים כמי שאומרים שהם לא בטוחים שיש לתמוך בחוק כביכול כדי להרחיב אותו והלכה למעשה כדי לעכב את החקיקה מפתיעה אותנו מאוד. זהו משרד התרבות, ואת שרת התרבות, גבירתי – המשרד ואת אמורים לייצג את האינטרסים של התרבות הישראלית, ולא של אלה שעיקר עשייתם הוא בגריפת הרווחים ממנה".

ממשרד התרבות נמסר בתגובה למכתב: "השרה לבנת מצרה מאוד על שיש מי שמנסה להטעות ציבור שלם של אמנים ויוצרים תוך יצירת תמונה מעוותת וחסרת כל בסיס בעניין עמדתה ועמדת משרד התרבות ביחס להצעת החוק האמורה".

השרה לבנת מודיעה על פרישה מהחיים הפוליטיים אחרי 23 שנים של שירות ציבורי. "עכשיו, לאחר שנים כה רבות בשליחות ציבורית, ועוד יותר בפעילות פוליטית, אני חשה תחושת מיצוי מהחיים הפוליטיים, ורוצה לפנות לכיוונים חדשים. זוהי ההחלטה משמעותית ביותר בחיי, וקיבלתי אותה בלב שלם, ומתוך אמונה שזה הדבר הנכון לעשותו", מסרה לבנת.