חיי מדף: האם סופרים טורקים חותרים תחת ארדואן?

נשיא טורקיה רג'פ טאיפ ארדואן ממשיך לאמץ סממנים דיקטטוריים, כשכעת עיתון המקרוב למשטרו יוצא למסע הכפשה כנגד סופרים טורקיים מצליחים. מאמר בעיתון "טקווים" טוען כי ישנו "לובי ספרותי בינלאומי" שבוחר כמה סופרים פופולריים בכל מדינה ומשתמש בהם כדי לתקוף את המשטר באותה מדינה. בעקבות המאמר (ודברים דומים שנאמרו ע"י תומכי משטר אחרים), הופצו ברחבי הרשת תמונות של שני הסופרים אורחן פאמוק ואליף שאפק כשעליהן מתונסס הכיתוב "הם פרוייקטים", ברמיזה לכך שהם משמשים ככלי משחק במזימה של ממשלות המערב לחבל במשטר הטורקי.

מוקדם יותר השנה נכתב בעיתון אחר התומך במשטר, כי שני הסופרים "אינם אנושיים". בגרדיאן מדווחים כי שאפק לא התרגשה מההאשמות האלה, וטענה שהיא רגילה אליהן ושהן צצות בכל פעם שהיא מביעה עמדה ביקורתית כלפי הממשלה. "לצערי תיאוריות קונספירציה נפוצות מאוד בטורקיה ואנשים רבים מאמינים בהן", אמרה שאפק, "אבל זו הפעם הראשונה שאני שומעת על 'לובי ספרותי בינלאומי'".

אחרי שהואשמה בתקיפה מינית של אחותה הקטנה בעקבות דברים שכתב בספרה האוטוביוגרפי "לא כזאת", לינה דנהאם, יוצרת הסדרה "בנות", שוב צריכה להגיב להאשמות בעקבות הספר; הפעם מדובר בבחור שטוען שמאפייניו דומים מאוד לאחת מדמויות המשנה השליליות בספר, ועקב כך הוא החל בהליך משפטי כנגד דנהאם בטענה שנגרם נזק לתדמיתו.

הטענות מתייחסות לאפיזודה בספר שמספרת על בחור בשם בארי, שמתואר כסטודנט רפובליקני באוברלין קולג', שבמהלך יחסי מין עם דנהאם, הסיר את הקונדום שלו בלי לבקש את רשותה. לדברי התובע, הוא עונה לכל המאפיינים הללו (שמו בארי והוא רפובליקני שלמד באוברלין) והתיאורים הללו גורמים לו נזק תדמיתי.

דנהאם והמו"ל שלה הסכימו לפרסם בפומבי כי אותו "בארי" שמופיע בספר הוא לא שמו האמיתי של האדם אותו הכירה דנהאם, והתחייבו להוסיף במהדורות העתידיות את המידע הזה בהערות שוליים.

היכולת של קוראים דיגיטליים לנטר את אופני הקריאה של המשתמשים בהם, מאפשרת לנתח את הצלחתם של ספרים באופן מעמיק הרבה יותר. כך למשל חשפה השבוע יצרנית הקוראים הדיגיטלים "קובו", אלו ספרים נקנו ע"י משתמשיה ומעולם לא נפתחו, אלו נקראו רק בחלקם, ומהי מהירות הקריאה של כל ספר.

הספר "The Goldfinch" של דונה טארט, למשל, שזכה השנה בפרס פוליצר וכיכב ברשימות רבי המכר, נקרא במלואו (כ-800 עמודים) רק ע"י 44% ממשתמשי "קובו" הבריטים שרכשו אותו. "12 שנים של עבדות" של סולמון נורתופ, נקרא עד תומו רק על ידי 28.2% מהמשתמשים.

בגארדיאן הבריטי מדווחים כי הנתונים נאספו ע"י קובו מינואר ועד נובמבר 2014 מיותר מ-21 מיליון משתמשים מבריטניה, ארה"ב, קנדה, צרפת, אירלנד, הולנד ואיטליה. הנתונים מראים הבדלים משמעותיים בין רשימת הספרים הנמכרים ביותר ב"קובו", לבין רשימת הספרים הנקראים ביותר (אלה שנקראו בפועל מההתחלה ועד הסוף). הספר שנקרא עד הסוף ע"י הכי הרבה משתמשים בבריטניה היה דווקא מותחן של הסופרת קייסי קלר, שיצא בהוצאה עצמית וכלל לא הופיע ברשימות רבי המכר. הספר נקרא עד תומו ע"י 83% מהמשתמשים, בעוד הספר שנמכר הכי הרבה בקובו בשנת 2014 - " One Cold Night" של קטיה ליף – נקרא עד תומו רק ע"י 69% מהמשתמשים.

כשמפלחים את הנתונים עפ"י ז'אנרים ספרותיים, עולה כי במקום הראשון ברשימת הספרים שנקראים עד תומם ע"י הבריטים נמצא הז'אנר הרומנטי (62%), ואחריו מותחנים וספרי פשע (61%) וספרי פנטזיה (60%). גם הקוראים האיטלקיים מעדיפים ספרים רומנטיים, עם 74% מהמשתמשים שמסיימים את הספרים בז'אנר, לעומת הצרפתים שמעדיפים ספרי תעלומה ומסתורין (70%).
הנתונים הללו חושפים את העיוות המצוי ברשימות רבי המכר. בישראל, מאז כניסתה של צומת ספרים לשוק הספרים עלתה צריכת הספרים הכוללת באופן עקבי בכל שנה – אך כפי שאפשר להסיק מהנתונים שחושפת חברת קובו, לא כל ספר שנקנה בהכרח גם נקרא. בתקופת המבצעים הגדולים (ארבעה במאה ודומיהם), נכנסו ספרים רבים לרשימות רבי המכר כיוון שמחירם היה אטרקטיבי והרשתות קידמו אותם, אך כלל לא בטוח עד כמה הם נקראו בפועל. חוק הספרים החדש, על מגרעותיו השונות, אמור להקטין במעט את הפער שהלך וגדל בשנים האחרונות בין הספרים הנקנים בחנויות לספרים הנקראים בפועל.

מחברת ספרי הפולחן "כמעיין המתגבר" ו"מרד הנפילים" כתבה בשנת 1934 רומן בשם "Ideal", אך גנזה אותו והפכה אותו מאוחר יותר למחזה. בשנת 2012, נתגלתה גרסה מוקדמת של הרומן, בזמן ש"מכון איין ראנד" ביצע דיגיטציה של ארכיונה. ביולי 2015 עתידה לצאת גירסה מודפסת של הרומן בתוספת העיבוד שלו למחזה.

השבוע שוחרר הטריילר של הסרט שייצא באוקטובר 2015 ויבויים ע"י מארק אוסבורן – במאי שותף של שובר הקופות "קונג פו פנדה". ליאונרדו דיקפריו הוא המפיק בפועל של הסרט.

ולדמן התרגזה כשגילתה שספרה האחרון, "אהבה ואוצרות אחרים", לא נכלל ברשימת הספרים הבולטים (או "הראויים לציון") של הניו יורק טיימס, אף על פי שקיבל ביקורות מהללות בניו יורק טיימס עצמו (ביקורות טובות יותר, לטענתה, מספרים אחרים שכן נכנסו לרשימה). בסדרה ארוכה של ציוצים, תקפה ולדמן את הניו יורק טיימס וביטאה את תסכולה לנוכח העדרותו של ספרה מהרשימה. "אני ממש לא מתמודדת טוב עם העובדה שלא נכללתי ברשימת הספרים הבולטים של הניו יורק טיימס," כתבה בציוץ הראשון, "אהבה ואוצרות אחרים הוא פאקינג ספר טוב".

אחרי שהתלוננה לגבי העובדה שספרים שזכו לפחות הערכה נכנסו לרשימה, ביטאה ולדמן את הייאוש שלה מאי הכללתה ברשימה: "לפעמים 'להיות סופרת' זה מחורבן לגמרי. לולא ההנאה מהכתיבה עצמה, אני חושבת שהייתי חוזרת להיות סנגורית בתחום הפלילים". "זה כל כך פאקינג מדכא," היא ממשיכה בציוץ אחר. "את שופכת את הלב שלך לתוך היצירה, מקבלת ביקורות מעולות, ואז מישהו מחליט שהיא לא מספיק 'ראויה לציון'". לאחר שסיימה את סדרת הציוצים הזו, הודיעה ולדמן שהיא החליטה להפסיק להתלונן ולעשות משהו טוב עבור אנשים אחרים, והצהירה כי על כל הזמנה מוקדמת ממהדורת הפייפרבק (כריכה רכה) של הספר שעומדת לצאת בקרוב, היא תתרום דולר אחד לעמותה שהקים הסופר דייב אגרס - עמותה שתומכת בסטודנטים מעוטי יכולת.

ולדמן זכתה לביקורת מסוימת מעוקביה ומאנשים הקשורים בעולם הספרות; רבים טענו שהיא הייתה צריכה לשמור את טענותיה לעצמה ולא להביך את עצמה בפומבי, ואחרים התייחסו להצהרות התרומה שלה בציניות, תוך שהם רומזים שהיא מינפה את התהודה שזכתה לה בעקבות הטענות נגד הניו יורק טיימס כדי לקדם את מהדורת הפייפרבק של ספרה.

זו אינה הפעם הראשונה שוולדמן (אשתו של הסופר מייקל שייבון שנולדה בישראל להורים אמריקאים ועזבה לאמריקה בגיל שנתיים) נמצאת במרכזה של שערוריה שהתעוררה בעקבות דברים שכתבה; בשנת 2005 פרסמה טור בניו יורק טיימס (אותו אחד שכעת היא יוצאת נגדו) בו טענה שהיא אוהבת את בעלה יותר מאשר את ילדיה. השנה, כמעט עשור אחרי אותו טור, היא התארחה אצל אופרה וינפרי וחזרה על אותה טענה.

לאחרונה החלה התעניינות מחודשת בספרים בעקבות סרטה של דבורית שרגל "איפה אלה קרי ומה קרה לנוריקו סאן?" שמתחקה אחר גורלן של גיבורות הספרים הללו. שרגל סיפרה בעמוד הפייסבוק שלה כי הספרים הראשונים שיצאו מחדש בסדרה הם "אלה קרי הילדה מלפלנד", "לילבס ילדת-הקרקס" ו"סיאה הילדה מאפריקה". הכריכות יחודשו גם הן וידמו לכריכות הישנות של ספרי הסדרה, ואיכות התמונות, שהתדרדרה עם השנים, תשופר אף היא.

בטור הקודם של "חיי מדף" דיווחנו על עיבוד טלוויזיוני של ה-BBC (בשיתוף עם חברת HBO) לספר "כסא פנוי" של ג'יי קיי רולינג, וכעת מתבשרים אוהדיה של רולינג שגם ספרי המתח שכתבה תחת שם העט "רוברט גלבריית" יעובדו ע"י ה-BBC לסדרת טלוויזיה.

בשבוע שעבר אף פורסמה ידיעה כי לקראת חג המולד תפרסם רולינג "12 סיפורי הארי פוטר חדשים", אך מאוחר יותר התברר כי מדובר בפרסום לא מדוייק שמקורו באקט שיווקי של האתר pottermore.com. נציג האתר נאלץ לצאת בהודעת הבהרה ובה נאמר כי מדובר ב-12 ימים של "הפתעות וחידות שקשורות בהארי פוטר, וכן כמה אנקדוטות חדשות פרי עטה של רולינג". "אנחנו מצטערים לאכזב את המעריצים," הוא הוסיף, "אבל לא יפורסמו 12 סיפורים חדשים לחג, אפילו אנחנו לא כאלה נדיבים".

פחות מחודש אחרי שהגיעה להסכם עם אמזון, הוצאת האשט מודיעה על הסכם שותפות עם ענקית דיגיטלית אחרת – טוויטר. מטרת ההסכם היא לנצל את פעילותם של סופרים רבים בטוויטר על מנת להגדיל את מכירות ספריהם. לצורך הפרוייקט הניסיוני הזה בחרה האשט לשתף פעולה עם חברת Gumroad, שמתמחה בהוספת אופציות למכירת מוצרים באמצעות ציוצי טוויטר (האופציה הזו מאפשרת לקנות מוצרים מבלי לצאת מהרשת החברתית, ועל כן טוויטר עצמה מעוניינת בה).

בנבחרת הסופרים של האשט ישנם כמה שמות פופולרים במיוחד בעולם דובר האנגלית - בהם ג'יימס פטרסון, מייקל קונלי ומלקולם גלדוול - שיכולים להפוך את הפרוייקט הזה למצליח במיוחד, אבל השלב הראשון של הפרוייקט יציע שלושה ספרים של סופרים אחרים: "The Art of Asking" של אמנדה פלמר (לה יש יותר ממיליון עוקבים בטוויטר), "You Are Here" של כריס הדפילד (כוכב יוטיוב עם 1.2 מיליון עוקבים) ו-"The Onion Magazine: Iconic Covers that Transformed an Undeserving World" של האתר הסאטירי "The Onion" (שמחזיק ב-6.6 מיליון עוקבים). בנוסף, בהאשט מציעים בונוסים מיוחדים לקנייה בטוויטר, כמו למשל דף מתוך כתב היד המקורי של אמנדה פאלמר, עליו מופיעות הערות של בעלה – הסופר ניל גיימן.

מודל כלכלי חדש לסופרים? היוצרת מירנדה ג'ולי (אמנית פלסטית, קולנוענית, שחקנית, מוזיקאית וסופרת) השיקה בשבוע שעבר חנות וירטואלית שמוכרת פריטים מתוך ספרה "The First Bad Man" שיצא רק בחודש הבא. מעריציה יכולים בינתיים לבקר באתר ולנסות לנחש כיצד הפריטים המוצעים למכירה ישתלבו בתוך הרומן.

* הסופר מישל וולבק עומד להוציא לאור ספר שיתאר מציאות בה צרפת נמצאת כולה תחת שלטון מוסלמי. מדובר בספרו השישי של וולבק שייקרא "כניעה" (Soumission בצרפתית), והוא עתיד לצאת בצרפת ב-7 בינואר 2015.

* הסופרים דרור משעני ואילנה המרמן מצטרפים להוצאת "אחוזת בית". משעני עוזב את הוצאת כתר ויפרסם את שני הספרים הבאים בסדרת הבלש שלו ב"אחוזת בית", והמרמן תערוך סדרת ספרים שתמשיך את סדרת "פרוזה אחרת" של עם עובד.

* סטימצקי זכתה במכרז של נתב"ג ותפעיל 4 חנויות תמורת 11 מ' ש"ח. בגלובס מדווחים כי מדובר במדובר בחיסכון של 7 מיליון שקל לשנה לעומת ההסכם הקודם וכי הרשת מתכננת להגיע ל-170 חנויות במהלך 2015.

* המתרגמת והסופרת יונת סנד הלכה השבוע לעולמה בגיל 88. היא תרגמה ספרים מצרפתית (בין השאר את בלזק וסארטר) וכתבה ספרים במשותף עם בעלה – אלכסנדר זנד.

* ב"אינדיפנדנט" הבריטי בחרו את "נוילנד" של אשכול נבו ואת "חיי נישואים" של דוד פוגל, לשניים מהספרים הטובים ביותר שתורגמו השנה לאנגלית.

* הסופרת טוני מוריסון ("חמדת") תפרסם ספר חדש באפריל 2015 שיקרא "God Help the Child". זהו ספרה ה-11 של מוריסון והוא יעסוק באופן שבו טראומת ילדות מעצבת את חיי המבוגר.

* דו"ח שכתבו חברי סנאט אמריקאים על שיטות העינויים של ה-CIA ייצא לאור כספר בחודש הבא, וכבר עכשיו מוגדר כ"מסמך הממשלתי החשוב ביותר של דורנו".