פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      100 השירים שאהבנו ב-2014: חלק ג'

      מניו זילנד הרחוקה, דרך ההפתעות של מדריד ועד המחאה האיראנית בשבדיה והמגניבות האיראנית בהולנד. מצעד השירים שאהבנו השנה נמשך עם חלקו השלישי. האזינו למקומות 50-26

      100 השירים שאהבנו 2014 ג' (עיבוד תמונה)

      חלק ראשון: מקומות 100-76 של 2014

      חלק שני: מקומות 75-51 של 2014

      50. Deers - Bamboo

      צמד הבנות ממדריד ממכרות לפחות כמו שהן לא מלוטשות. במהלך השנה הן יצרו את הפרויקט המוזיקלי "דירז" והוציאו את "Bamboo" הנהדר והגולמי, שיש בו ויברציות רגועות, גיטרות מאנפפות ומלודיה לא מזוקקת. "אני רוצה שתקרא לי בשמי בזמן שאני שוכבת במיטה שלך", הן שרות בהרמוניה שבורה ומגבשות בדקות בודדות את החשק הבלתי נשלט לבלות איתן זמן מכובד מספיק בחדר הקלטות מצ'וקמק. כל כך מתוקות שזה לא יאמן.

      49. Sevdaliza - Clear Air

      סינגל בכורה ממכר וקול להפליא, ובעיקר ניחן בהפקה מעולה, של זמרת R&B הולנדית ממוצא איראני שלא ידוע עליה הרבה מעבר לכך. האיראניות באירופה כנראה פורחות, כי בהמשך יש לנו עוד אחת מהן.

      48. Leon Bridges - Coming Home

      לאון ברידג'ס נחת עלינו בלי הכנות ועם המתכון להכנת קלאסיקות. המוזיקאי השחור וגיטרת הנפח שלו, שחוזר לבלוז של שנות החמישים, שר בקול נעים וגרוביות שיכולה להביס גם את המרירים ביותר, וגורם לנו לרצות לקבל עוד ממנו.

      47. Ibeyi - Oya

      כולם מדברים על "River", אבל אנחנו שומרים אמונים לסינגל הבכורה של התאומות הצרפתיות-קובניות נעמי וליסה קאינדה דיאז. כמו צעקה קמאית שמרחפת על פני טבע פראי, כמו תפילה לאל, ומסתבר שהתחושה הזו אכן מקורה בכך: אויה היא דמות במיתולוגיה של שבט היורובה, שמקורו בניגריה, לוחמת דגולה שיכולה להפוך את עצמה לרוח - הן קלה והן סערה. המילה 'Ibeyi', אגב, היא 'תאומות' בשפת היורובה.

      46. Alvvays - Next of Kin

      הלהקה מטורונטו קראה לאחד מרגעי השיא באלבום היחידי שלה "Next of Kin", שכולל את המשפט המדכדך "עזבתי את האהבה שלי בנהר". את השיר מלווה קולאז' מצולם של שיטפון, צבעי מים מופשטים, גלים מתנפצים שמלווים את רעיון הבריחה, והסולנית והגיטריסטית מולי רנקין רוקדת בסלואו-מושן. בשילוב המקצב החלק והשירה החולמנית, זה כמעט מושלם.

      45. Nick Mulvey - Cucurucu

      אחד השירים המתוקים של השנה, מתוך אלבום הבכורה של הזמר-יוצר האנגלי שאף היה מועמד לפרס המרקורי השנה, והשיר עצמו הגיע למקום ה-26 במצעד הסינגלים בבריטניה. "ביסודו של דבר 'קוקורוקו' היא מילה חסרת משמעות, זה יותר צליל", הסביר מאלבי. "זה כמעט כמו משהו שאמא תגיד לילד. זו אחת המילים שאין להן משמעות מעבר לצליל". מה שיפה זה שבעברית איכשהו יש למילה הזו משמעות, קריאת תרנגול, ואולי האסוציאציה הזו תורמת לכך שהשיר הזה נשמע לגמרי כמו שיר בוקר מקסים. דקה אחר דקה היום נפרש, שכבה אחרי שכבה השיר עושה לנו כה נעים.

      44. Beck - Blue Moon

      "ירח כחול" היה זה שגרם לכולם להאמין ש"Morning Phase" הוא בעצם "Sea Change" החדש ושבק שב אלינו בגרסתו הקונצנזואלית והמפוררת ביותר. המחלוקת עדין באוויר, אבל כן נותרנו עם הסכמה כללית אחת והיא שהשיר הזה הוא עוד רגע מופלא ונחקק בקריירה של בק.

      43. Foster The People - Pseudologia Fantastica

      עוד יהלום מבית היוצר של ההרכב הלוס-אנג'לסי, שצלחו יפה את אימת האלבום השני בלי לאבד מהרעננות ומהחן הרב שלהם. השיר הזה מעיד על כך היטב.

      42. Elliphant - One More ft. MØ

      כשיצא "One More" הציפה אותנו קנאה טהורה להתנהלות הקסומה של הממלכה הסקנדינבית. מו ואליפנט, הראשונה דנית והשניה שבדית, חברו לשיתוף פעולה בטראק מעט עצוב והרבה מחרמן, שאין בו ענייני מגדר אלא רק התמזמזות אינטימית בין שתי נשים, הטלת שתן פומבית ואימונית אדידס שסופגת את זיעתו של הלב שמנסה לגרום לבר-מזל אחד "להישאר" ו"לא להתפוגג" בלילה בודד.

      41. Theophilus London - Tribe

      גם מי שלא ממש התעלף מאלבום הבכורה של תיאופילוס, כמו אחדים מאיתנו, לא יכול היה לעמוד בפני הקצב האדיר הזה. מסוג השירים שפשוט מזיזים אותנו אם נרצה ואם לא. קניה ווסט לקח את לונדון תחת חסותו ושימש כמפיק האחראי באלבום, השדרוג ניכר מהשנייה הראשונה של "Tribe".

      40. Sisyphus - Take Me

      שיתוף הפעולה בין סופיאן סטיבנס, סאן לאקס וסרנגטי לא התעכל בקלות בגלל חוסר אחידות וכיוון. אבל לסיזיפוס שנפלו בליריקה לא שאפתנית ואפילו בינונית, יש כמה יציאות שגורמות ללב לפעום מהר יותר - הכל אודות למלודיה הקודרת, לביטים המרגשים ולקול של סטיבנס כמובן. "Take Me" הוא דוגמה מרהיבה לאחת כזו.

      39. Fear of Men - Descent

      אחד מאלבומי הבכורה היפים של השנה, ש-"Descent" מבטא אותו נאמנה, חרף העובדה שהוא נכתב באיחור ונכנס אליו ממש ברגע האחרון, בזמן שיתר השירים כבר היו בשלבי המיקסים. על אף שמה המטריד של הרביעיה הזו מברייטון, המוזיקה שלה היא פופ ענוג ומתוק מדבש. הדבר היחיד שפוגם בשיר, ולמעשה באלבום כולו, הוא הפקת הלו-פיי המחפירה.

      38. Nadya - Refugee

      עוד מתאבן מאירופה הקרה: נדיה, שבדית ממוצא איראני, מתארת ב-"Refugee" את מאבק גלות איראן בשבדיה כנגד עליית הימין הקיצוני באירופה. האווירה הים-תיכונית, הבסים המפוצצים ורוחות הפאנק מדגישים עד כמה מחאה יכולה להיות גזעית.

      37. The Jezabels - Time To Dance

      האיזבליות האוסטרליות חזרו השנה עם אלבום שני שלא היה מדהים, אבל כן כלל את הדבר היפה הזה. יש בשיר דו-שיח יפהפה בין הגיטרה לבין קולה של היילי מרי (בדחנים ההורים שלה), והקליימקס שמגיע בישורת האחרונה שלו הממחיש כי קייט בוש מתועלת כאן טוב-טוב, הן בשיר והן בקליפ. להשלמת החוויה מומלץ לשמוע אותה מיד אחרי כן.

      36. Karen O - Rapt

      "האהבה היא רכה, האהבה היא כלבה מזוינת" וקארן או לא תיתן ללב שלכם לזלוג למקום שיש בו תקווה, אלא תפיל אתכם לביבים ותגיד את מה שרציתם לשכוח כבר שנים. אלבום הסולו של סולנית היה יה יה'ז, "Crush Songs", מורכב משירי התאהבות קצרצרים שנכתבו החל מגיל 27 במשך כמה שנים ואז הושלכו למגירה. הם מרוטים, צנועים, סדוקים ומגיעים כמו הבזקים קטועים. "Rapt" הוא בין אלו שהצליח להתעלות על הבוסריות ולהפוך אותנו לשבר כלי.

      35. The New Pornographers - Brill Bruisers

      הסופרגרופ הקנדית חזרה השנה עם אלבום שישי עמוס עד להתפקע ביהלומי פופ מלוטשים לשלמות. איי סי ניומן, מנהיג ההרכב, אמר שמדובר ב"אלבום חגיגה, אחרי תקופות של קושי אני נמצא בשלב בחיים שבו שום דבר לא מושך אותי למטה, והמוזיקה משקפת את זה". בהחלט. היה קשה עד מאוד לבחור שיר אחד מהאלבום, אבל בסוף הלכנו על שיר הנושא עם ה"אוווווו" וה"פופה פופה פה פו" שלו. איך אפשר לסרב לזה?

      34. The War on Drugs - Red Eyes

      יכול להיות שאילולא "Red Eyes" דה וורד און דראגז לא היו נשטפים במבול האהבה של 2014. אדם גרנדוסיל שמנצח על ההרכב אמנם הפך בשנה האחרונה לבובת הוודו של מארק קוזלק, אך במקביל גם לטדי-בר של אנשי האינדי והאלטרנטיב, שאפילו אם ניסו בכוח לא הצליחו למנוע את הליטוף וההתערסלות. "עיניים אדומות" הוא שיר יפהפה שנשען על ריף שסוחף לתוך מערבולת של גיטרות חיות, ברייקים מושלמים והתעצמות הדרגתית. סיבה מספיק טובה לכך שהתייצב בחלקים העליונים של מצעדי השנה.

      33. Ten Walls - Walking With Elephants

      הגיחה היחידה שלנו אל ליטא במצעד הזה מתרחשת בזכות המפיק מריוס אדומאיטיס, שקנה לעצמו מספיק שם תחת כינויו כ-Ten Walls כדי שלייבלים בבריטניה יריבו על הזכות להחתים אותו. הקטע היפהפה הזה משלב ביד אמן בין צלילי הריחוף הרכים והנעימים לבין סינתיסייזר אפל שמנקד אותו, והקליפ המרהיב שלו תורם לתחושה המטרידה.

      בונוס: מאחר ששוליו של השיר נשמעים כמו סמפול מ-"Unfinished Sympathy" של מאסיב אטאק, דיוק דומונט עשה שילוב חי ומדהים בין השניים עם כלים חיים עבור רדיו 1 של ה-BBC.

      32. Timber Timbre - Hot Dreams

      "אני רוצה ללכת עד הסוף עם ההבטחות והאיומים שלי, מותק", יוצא מגרונו הפתיין, המזמין העמוק והמפחיד של טיילור קירק ב-"Hot Dreams". חבר טימבר טימבר מפזם ברחש, בביטחון ויותר מאי פעם נשמע כמו רוי אורביסון. השיר מסתיים בסולו סקסופון ארוך שלא נמתח עד הסוף אלא נקטע באכזריות, וגורם לנו לאהוב אותו אפילו יותר.

      31. Bombay Bicycle Club - Luna

      בומביי בייסיקל קלאב הבריטית כבר ביססה את עצמה באלבומה הקודם מ-2011 כיותר מסתם להקה חיננית עם שירים חמודים. למרות שאלבומם הרביעי, שיצא השנה, היה פחות מוצלח ממנו, הוא עדיין בלט כאחד המשובחים השנה. החברים תמיד-תמיד חיננים אבל ממשיכים לנסות לחקור ולחפור דרכים מוזיקליות חדשות ומעניינות. במקרה של האלבום הנוכחי זה קרה באמצעות אלמנטים אוריינטליים, דבר שאמנם פחות ניכר בשיר הכל כך מקסים הזה, אבל הוא, כאמור, כל כך מקסים. מעבר לכך, ראויה לציון היכולת הפנומנלית שלהם למצוא זמרות ליווי נהדרות בפני עצמן, במקרה של "לונה" זוהי ריי מוריס המקסימה והעולה.

      30. Yumi Zouma - The Brae

      יומי זומה היא אחת מתגליות השנה אודות לשלושת חבריה שנולדו בארץ הקיווי וגרים בערים נפרדות. השלושה עבדו על השירים בחילופי מיילים, כשכל אחד הוסיף את תפקידו וללא שאיפות גדולות. הלייבל הניו יורקי קסקין היה הראשון לתת לקסם לחלחל ומשם לא נדרש הרבה מדי זמן עד שלמרבה המזל "The Brae" הופץ לכל עבר. ריפים מכשפים וחיזיון תעתועים בשיר אחד שקשה מדי לא להקשיב לו בלופ.

      29. Owen Pallett - The Riverbed

      השילוב של אואן פאלט בין המוזיקה הקלאסית שעל ברכיה הוכשר לבין אינדי-רוק, התווה את דרכו מאז ראשית דרכו כאמן מקליט. גם במסגרת קריירת הסולו שלו, ראשית תחת השם פיינל פנטזי ובהמשך תחת שמו האמיתי, וגם משיתופי הפעולה שלו עם ארקייד פייר מאז אלבומם הראשון, כולל מועמדות לאוסקר על הפסקול המדהים שלו עם וויל באטלר לסרט "היא". אבל כאמן סולו פאלט הגיע לשיא מלודרמטי, מרגש ויפה עם "The Riverbed". בקליפ, אגב, מככב הדוד שלו.

      28. Perfect Pussy - Driver

      איך אפשר לא לאהוב להקה שקוראים לה פרפקט פוסי? איך אפשר לא להעריך אותם על ה-2:17 הדקות האלו? איך אפשר לא להתאהב במרדית' גרייבז? אי אפשר.

      27. Sia - Chandelier; Taylor Swift - Shake It Off

      חוסר יכולתנו להחליט בין הפופ הכי מרגש של השנה לבין הפופ הכי כיפי של השנה, איגד את שתי העלמות האהובות האלה באותו מקום. לסיה - מכותבות השירים הבולטות והכשרוניות בעשור האחרון - זהו אלבום שישי מאז 1997, עבור טיילור זהו אלבום חמישי מאז 2006. הדרכים אולי שונות, אבל מבחינת שתיהן 2014 הייתה שנת מפנה.

      26. The Afghan Whigs - Matamoros / The Lottery

      מחלו לנו שוב, לא הצלחנו להכריע. האחת התעקשה על "Matamoros" והאחר התעקש על "The Lottery". זאת החזרה של דולי - מבלבלת. באלבום האחרון של האפגן וויגז, שהגיע 16 שנים (!) לאחר קודמו, קיבלנו שוב מנה גדושה של סמיכות, אינטנסיביות וקושי. מהצד האחר, רבים טוענים שדולי לא הלך עד הקצה והתפוצץ משיגעון, אלא נשאר מודע ושקול. למרות הכל שני השירים האלו הם דוגמאות חיות ליצירה מלאת תעוזה שיכולה להדוף את האסכולה המפקפקת. אחד אולד סקולי לחלוטין והשני מעיף את הראש (ועם קליפ שצריך לצפות בו). רק ריספקט וחוסר יכולת להחליט במקרה הזה. שני שירים מצוינים.

      האזינו למקומות 50-26 שלנו ברצף