חוה אלברשטיין - סרנדה
חוה אלברשטיין היא גדולת הזמרות הישראליות. בכמות, באיכות, במשך הזמן, בקלאסיקות, באלבומים ובשירים בודדים. ויכוח בנושא הזה הוא כמעט מיותר. כל אלבום חדש של אלברשטיין הוא אירוע, למרות שמדובר בעניין נפוץ למדי: בפחות מחמישים שנות קריירה היא הוציאה מעל לחמישים אלבומים (לא כולל הוצאות מחודשות, אוספים וכו'). היא לא מאטה גם היום. רק לפני שנתיים הוציאה, לאחר שהתאלמנה מבעלה הבמאי נדב לויתן, את "ואת אצלך" - אלבום שהופק עם תמיר מוסקט וזכה לשבחים מקיר לקיר. "סרנדה", האלבום החדש שלה רחוק מאוד מההפקה העשירה של "ואיך אצלך": כולו חוה אלברשטיין עם גיטרה קלאסית, וזהו. בלי תופים, בלי חשמליות, בלי כלי נשיפה, בלי פסנתר. חוה נטו.
המחשבה הראשונית היא על הליכה אחורה: "ואיך אצלך" היה הישג אמנותי מרשים, ניצוץ של חדשנות שמעיר מחדש זמרת ותיקה, ומה עכשיו? מה כבר יכול אלבום אקוסטי להגיד מחדש על אלברשטיין, מלכת הבלדות של ימי הזיכרון? אין טעם לחפש מעבר למה שנמצא כאן. זה אינו אלבום המשך. "סרנדה" הוא בעיקר אלבום לגרעין הקשה של אוהביה הנאמנים של אלברשטיין. הפנינים שמתחבאות כאן לא יגלו את עצמן בקלות.
אבל איך נסביר את ההליכה אל הלבד? הרי אלברשטיין מעולם לא התקשתה להגיע לאינטימיות עם המאזינים שלה. ההסבר הוא, כפי שנשקף לאורך האלבום כולו, שהיא מנהלת כאן שיחה פנימית עם עצמה, לכל היותר עם אהוביה שאינם. ראייה מספר אחת: היא מחדשת כאן שיר נשכח של עצמה שכתבה נעמי שמר, "מה שלומך אחות". במקור זה דואט בינה לבין ריימונד אבקסיס, מפגש של מזרח ומערב, שתי דיוות ענקיות ששרות אחת לשנייה: "לי יש אותך, לך יש אותי, לנו יש אותנו". את "מה שלומך אחות", היא מבצעת כאן לבד. ראייה מספר שתיים: שיר הנושא של האלבום מתאר תמונת ילדות המסופרת בגוף ראשון, ולמעשה הגיבורה היא האם המרעיפה עליה אהבה, לפני שנים ארוכות מספור. ראייה מספר שלוש: חידוש של שיר ספרדי נושן בשם "כמו צרצר", בה הגיבורה מספרת על הלוויה שלה עצמה. ויש עוד ועוד. "ואיך אצלך" היה אלבום שנוצר לנוכח האובדן. "סרנדה" כבר נמצא עמוק בתוך השלבים המתקדמים של האבל.
כפי שרמז הסינגל הראשון מהאלבום, "הארץ המובטחת", אלברשטיין משחקת באלבום הזה עם שירי עם, שהיא מפזמת לעצמה בעיקר (גם כשהיא שרה לבת שלה, למשל). נקודת המבט שלה שלווה, חיצונית, פילוסופית כמעט. כך "עץ" של החברה הוותיקה רחל שפירא ("כמו צמח בר", "אדבר איתך"), מעין מדרש מחודש על הפסוק המפורסם על האדם ועץ השדה, או "אין לי בית" - חידוש ל"Wand'rin' Star" מהמחזמר "Paint your Wagon", שזכור גם כזה שעקף במצעדים הבריטים את "Let it Be" - שגם הוא קינה והמנון לנידפות.
יש כאן אפילו מעט מחאה, כאשר לצד "הארץ המובטחת" נמצא "אם צריך לרקוד", שעוקץ בשעשוע את ניצול הילדים בתעשיית הבידור והריאליטי, ובעיקר את התפקיד שההורים ממלאים בכל זה. כל אלה יפים, נחמדים וענוגים, אבל אם לומר את האמת: אלה לא יצירות מופת. אלה סקיצות שחושפות את שלבי העבודה של מבצעת גאונית, את החיבורים הראשוניים שלה למילים ואת תחילת הגלגול על הלשון - אבל לא את התוצאה הסופית. הקצב מתגבר לאט לאט לאט.
ככה עד שני השירים האחרונים של האלבום, היפים ביותר בו: "דרך" ו"זמן בבקבוק". "דרך" הוא בלדה קלאסית שאלברשטיין כתבה, והקול שלה נשבר בה בעצב בסוף כל בית. "זמן בבקבוק" הוא גם חידוש, ל"Time in a Bottle" של ג'ים קרוצ'י, שיצא אחרי מותו והפך ללהיט גדול. בשני השירים האלה היא מתמזגת לתוך הטקסט, כמו נעלמת בתוך הביצוע, מתעלמת מההקלטה ושקועה בתוך תוכה. נופלת מחוץ לזמן. מההתרוקנות הזאת, היא מצליחה לגעת יותר מבכל רגע קודם באלבום, והם לבדם מספיקים בכדי להרים את כל הפרויקט לרמה אחרת.
"בת המקום" ושלל אירועי יום האישה הבינלאומי
לרגל יום האשה הבינלאומי שחל ביום ראשון, המגזין-בלוג-קולקטיב-אקטיביסטי "קפה גיברלטר" המשיך זו השנה השנייה במסורת ייחודית מאוד: אוסף נוסף של "בת המקום", לקט שירת נשים ישראלית בשלל שפות, מסורות וסגנונות, שבדרך כלל לא זוכים לחשיפה בכלי התקשורת המרכזיים. התמה המרכזית שמובילה את האלבום, שנערך על ידי אנשי הקפה נועה מלמד-וזאנה, הגר שיזף ואופיר טובול וניתן להאזנה ולהורדה חינם באתר, היא התפישה של נשים כמשמרות ונשאיות של תרבויות מוזיקליות - בשירי ערש, למשל. כך, האוסף כולל בין היתר שירים של נסרין קדרי הערבייה-ישראלית, סופי צדקה שמשמרת לחנים שומרוניים, קמילה שמביאה את הצלילים של יהודי אזרבייג'אן, מורין נהדר המדוברת בסגנונה הפרסי, ומעל כולן זמרת הלדינו יסמין לוי, שמשתפת בחידוש שלה לשיר המקסיקני "La Nave de Olvido", שמוכר בביצוע של חוליו איגלסיאס, ולישראלים מוכר דווקא בתור "Espera" של אריס סאן. באוסף מופיע גם שיר שהפיקה לאמה כוכבה לוי.
להאזנה לאוסף "בת המקום 2":
בשיחה עם וואלה! תרבות, מסבירה לוי כיצד היא רואה את הקשר בין הדברים. "את שירת הלדינו למדתי בבית. זאת מסורת שלא לומדים באוניברסיטה אלא על השולחן של אמא. שירת החול יהדות ספרד, של מגורשי ספרד, נשמרה ברובה על ידי נשים ששרו כשהן בישלו וניקו, לולא הן סביר להניח שהשירים היו הולכים לאיבוד. זה בעצם מה שגם אני עושה". לדבריה, מדובר במעשה של שליחות: "זה המהות שלי. אמי למדה מאבי ואני ממנה, ואני עכשיו מלמדת את ילדיי. זה בדי אן איי שלנו".
כחלק מאירועי השקת האלבום יזמו מפיקיו גם פאנל נשים ביחס למעמדן של נשים בתעשיית המוזיקה, ועל האתגרים והמכשולים שעומדים בפניהן. בפאנל ישתתפו העיתונאית דפנה ארד - מי שכתבה ב"הארץ" על הדרת הנשים מערב המחווה של אביב גפן לרוקסן, ובעברה מוזיקאית בעצמה; שירה אוחיון, מנהלת המחלקה החינוכית של התזמורת האנדלוסית אשקלון; המוזיקאית איה כורם שסיימה לאחרונה מאבק משפטי ארוך ועיקש נגד חברת התקליטים שלה; ותנחה השדרנית והעיתונאית לבנת בן חמו (בין היתר גלגלצ ומקור ראשון).
"בגדול אם נציץ בכל רשימת השמעה בארץ בכל תחנה, נגיע מהר מאוד למסקנה שאין שם יותר מדי נשים - והשאלה היא למה", מחדדת בן חמו. "למה יש יותר גברים מנשים? האם באמת אין מספיק נשים או שיש והן לא מקבלות קרדיט? ברור שמצבן של הנשים הוא לא אידאלי בכל גזרה, אבל אני חושבת שבתעשיית המוזיקה יש יותר פערים והרבה יותר קשה להתקדם, מאשר במשרד עורכי דין למשל. שאלה אחת שעולה היא האם כדי לשרוד בתעשייה הזאת נשים צריכות לוותר על משפחה וילדים. כמעט כל מקרה שאני מצליחה לחשוב עליו של פריצה של זמרת הוא או כשהזמרות רווקות שלא מחויבות למשפחה, או גרושות. ואם כן - זה תמיד כשהבעל מעורב בתעשיית המוזיקה, כמפיק מוזיקלי או מנהל, או שיש אמרגן גבר צמוד מאחורה. יש עוד אלמנטים בעייתיים: עשו פעם סרט על אלבום של ריטה וכל הזמן דיברו בו על זה שצריך לביית את ריטה. יש משהו בתרבות שלנו שלא כל כך מקבל נשים חזקות ועוצמתיות, וגדולות גם במימדים. אנחנו אוהבים את הזמרות שלנו קטנות".
יסמין לוי מזכירה היבט אחר, והוא כמובן נושא ההטרדות. "ודאי שהמקרים ההם קיימים, באופן מחפיר", היא אומרת, אך מבקשת להדגיש כי לשמחתה תופעות כאלה לא אירעו בסביבה הקרובה שלה. "אני חייבת לומר, מהיום הראשון שלי אני עם ישי המנהל שלי שהפך להיות גם בן זוגי ואבי ילדיי. אני בורכתי להיות מוקפת באנשים טובים שמאפשרים לי להגשים את עצמי כזמרת וכאישה".
פאנל בנושא נשים בתעשיית המוסיקה הישראלית ייערך מחר (רביעי), 11.3, בשעה 20:30 בבית העיר תל אביב. מסיבת ההשקה של האוסף "בת המקום" וג'אם סשן נשי יתקיימו למחרת (חמישי), 12.3, במועדון "תחת", במתחם אבן גבירול, בשעה 22:00. באירוע יתקלטו חן אלמליח והגר שיזף וייערך ג'אם סשן נשי בניהולה האמנותי של נועה מלמד-וזאנה ובהשתתפות טל אברהם, גל מאסטרו, לירון מיוחס ויעל לביא.