קשוב מאוד 86: שלום חנוך תשוש מאי פעם באלבום החדש שלו

    "המקרה והטעות" הוא לא אלבום רע. את מה שחנוך שכח הרבה כבר לא ילמדו לעולם, וגם מה שהוא זוכר עדיין גדול על הרבה מאוד מוזיקאים בסביבה. בכל זאת אפשר היה לצפות ליותר. בנוסף: איתמר רוטשילד מספק הפתעה נעימה

    נדב מנוחין

    שלום חנוך - "המקרה והטעות"

    שש שנים של מעין שתיקה בין האלבום הקודם והחלש של שלום חנוך, "אחרון הנפילים", לבין "המקרה והטעות" החדש, וכבר 11 שנים מאז "יציאה", האלבום המצליח האחרון שלו. רק מעין שתיקה, כי בזמן הזה יצאו שלושה אלבומי הופעה לא משמעותיים. התקופה שבה אנחנו נמצאים אם כן היא תקופת דמדומי הקריירה של שלום חנוך, עידן שמתחיל להרגיש כמו העשור האחרון של שותפו-ידידו משכבר, אריק איינשטיין (ראוי להזכיר שלאלבום קדם סינגל קטסטרופלי בשם "זאת'י ההורה", שנשכח ושטוב שנשכח). זה האלבום הראשון של חנוך בעידן הפוסט-איינשטיין, ורוחו של המנוח הזה, ושל עוד כמה חברים משכבר, מרחפים כמו צל גדול וכבד על האלבום הזה.

    "המקרה והטעות" הוא לא אלבום רע, אבל הוא מציג את מלך הרוק הישראלי תשוש מאי פעם. הוא רווי טקסטים שעוסקים בחרדות מהמוות, מנטישה, מהמצב הפוליטי בישראל. החברים הוותיקים משה לוי ולואי להב על ההפקה. הטקסטים ארוכים ארוכים, הלחנים - שום דבר חדש על הטוב והרע שבזה, והקול כבר מזמן לא שר אלא רק מצטרד על רקע המנגינות. זה קצת מעצבן. יש אמנים שהשילובים האלה מקצים אותם מחמת מיאוס, אבל לשלום חנוך יש עוד מעט שפנים בכובע וכמה קריצות ישנות, כיאה לשועל קרבות ותיק שכמותו.

    אחד השפנים האלה, ג'וקר כתמיד, הוא החבר מאיר אריאל, החבר מקיבוץ משמרות. שני טקסטים שלו מופיעים באלבום: "פחדתי (היפותזה)", להטוט אריאלי משובח ומטריד, ו"הנשים בחיי", שהוא דווקא בוסה נובה סתמית למדי. שניהם על צדדים שונים של יחסי הגיל והחשק, ומייצגים את הקו שבו מתנהל לו "המקרה והטעות", בין שיר רע לרגע מקסים, וחוזר חלילה. זה מגשים את עצמו גם כשחנוך מנסה שוב פוליטיקה, עם שני שירים צפויים ומקושקשים - "לשכוח שלא טוב" שהוא לא בדיוק "מחכים למשיח" או "ההר", שבו משום מה הוא מנסה לדבר עם פועל בניין בשם מוחמד, שההר (הר הבית, כפי הנראה) לא בא אליו. לא בדיוק "ערבב את הטיח". אלה מקרי מבחן מפעימים לאופן שבו טקסט פוליטי יכול להיות בנאלי עד אימה. מולם מגיע "אנשים", שברגעים הטובים שלו הוא חנוך הרוקר החכם והמופק היטב, עם קולות רקע מצוינים בדיוק ברגע המתאים, שיר שכולו רעש מילולי ומוזיקלי שמסתכם לתוך פזמון: "כלום לא נשאר, מלבד המואזין".

    עוד באותו נושא

    הייתה תאונה, בדרך השלום: 30 שנים לאלבום המחאה "מחכים למשיח"

    לכתבה המלאה

    ויש כאן עוד כמה רגעים יפים: "תלוי בטונים", שיר עדין, הטקסט הטוב באלבום, עם קולות רקע נהדרים של הדס קליינמן, גם הוא בסופו של דבר על חרדת זקנה ובדידות; "תמיד זה עכשיו" הסינגל המוביל (בצדק) והמהורהר, שבו הוא נפרד שוב, אולי מאיינשטיין, אולי ממאיר אריאל, אולי ממישהו אחר; ו"חרש נושבת" היפהפה שמזכיר שחנוך לא איבד גרם אחד מהחוש החזק שלו לבלדות. אז מה כאן המקרה ומה הטעות? השירים הטובים או הרעים? האמת צריכה להיאמר: את מה ששלום חנוך שכח הרבה כבר לא ילמדו לעולם, וגם מה שהוא זוכר עדיין גדול על הרבה מאוד מוזיקאים בסביבה. בכל זאת, אפשר היה לצפות ליותר. בכל זאת, שלום חנוך.


    שלום חנוך יפתח את פסטיבל ישראל במופע חד פעמי ב-28 במאי, בריכת הסולטן בירושלים, עם האורחים יהודה פוליקר, דני סנדרסון וברי סחרוף.

    איתמר רוטשילד - "בין שקיעה לבין זריחה"

    אחת ההפתעות הנעימות של השנה מגיעה מאיתמר רוטשילד, לאו דווקא בחור חדש בשכונה. "בין שקיעה לבין זריחה" הוא כבר האלבום השלישי של רוטשילד (תוכלו לשמוע אותו במלואו למעלה), שמסתובב כאן למעלה מעשור עם הגיטרה שלו והגישה הפולקית המיוחדת שלו, ושיתף פעולה בעבר כבר עם יהודית רביץ, יוני רכטר, ג'וזי כץ, שלומי שבן, רונה קינן, בני בשן, נעם ענבר (הבילויים), עוזי רמירז ואחרים. אני זוקף לזכותו גם את נקודות האור בפרויקט "היספיקו החיים? - משירי חנוך לוין" של עבודה עברית, שבו הוא שר את שיר הנושא. חדי העין אולי גם זיהו אותו לאחרונה משחק בסרט "יונה", על המשוררת יונה וולך.

    האלבום הזה הוא שיתוף פעולה של רוטשילד עם נעם רותם, שהפיק וכתב את שיר הנושא. בשמונה שירים על הטווח של פולק עליז ללואו-פיי אפל, אבל בלי ליפול לקלישאות הצפויות ועם חיוך קטן. לא צריך כאן יותר, אבל יש יותר: מילים חכמות ומרגשות, כמו "אני מתגעגע לכל המקומות, בהם אף פעם לא ביקרתי" או "אף אחד לא יבוא לסגור ת'חשבון שפתחת עם עצמך", או "מרוב תקלות בשידור נהייתי אדיש, השמש נוגסת לי בדם". השירים קצת נעלמים בדמיון אחד לתוך השני, אבל זה דווקא משחק לטובתם, וכל האלבום הקצרצר הזה הופך למין גלויה תמימה אבל מודעת לעצמה, מאיזה רגע תמים נשכח איפשהו על ציר הזמן. מומלץ בחום.

    טרם התפרסמו תגובות

    הוסף תגובה חדשה

    בשליחת תגובה אני מסכים/ה
      לוגו - פיקוד העורףפיקוד העורף

      התרעות פיקוד העורף

        walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully