פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      להיות אמיר חצרוני: מה מסתתר בראשו של האדם שהסעיר את המדינה?

      אמו התחרטה על הבאתו לעולם, בהפגנה גבר ימני כיבה סיגריה על פניו ופסיכולוגית אנסה אותו, כך מספר אמיר חצרוני, שעמד בלב סערה תקשורתית השבוע. דיברנו גם עם אביו, חבריו, אקסית, תלמידות ומורה לשעבר שלו שהפך לאויב. פרופיל

      אמיר חצרוני (ראובן קסטרו)
      "הפסיכולוגית אנסה אותי". אמיר חצרוני (צילום: רובי קסטרו)

      מה גורם לאדם להתבטא בצורה חריפה, קשה ומקוממת? מה מניע אותו אדם לחזור שוב ושוב על התבטאויותיו, שאנשים רבים נפגעים מהם ומגדירים אותן כגזענות, כמבזות נשים וכחשוכות? כיצד הפך פרופ' אמיר חצרוני לפרופ' אמיר חצרוני? מיד נפנה סימני שאלה אלה לקרובי משפחה שלו, לחברים מהעבר ומההווה, לבת זוג לשעבר, לתלמידות שלו, ולאדם שפעם היה מורה שלו והיום נחשב לאויב גדול שלו. אבל מכיוון שפרופ' חצרוני למד פסיכולוגיה לתואר ראשון והתחיל ללמוד לתואר שני בפסיכולוגיה קלינית, אולי כדאי לנסות תחילה לחפש את התשובות אצל מושא הכתבה.

      - פרופ' חצרוני, האם היית פעם בטיפול פסיכולוגי, ואם כן מה היתה האבחנה?

      "מכיוון שאני מנהל שלוש תביעות לשון הרע שעוסקות באנשים שאמרו לי שאני מופרע, מן הסתם התיק הרפואי שלי כבר נפתח ונמרח מכל כיוון שהוא. אין שם איזושהי אבחנה. לא הייתי אף פעם בטיפול פסיכולוגי ממושך. למדתי פסיכולוגיה לתואר ראשון, אז כמו מרבית האנשים שמסביבי הלכתי לטיפול אצל פסיכולוגית שנמשך כמה חודשים, אולי קרוב לשנה. אבל אם תחפש אצלי מאניה דיפרסיה, סכיזופרניה ומרשמים – לא תמצא. אין לי הפרעות חרדה, אין לי פוביה מנחשים או ממעליות".

      אמיר חצרוני ואמו (באדיבות המצולמים)
      אמיר חצרוני הילד עם אמו ז"ל (צילום: מהאלבום המשפחתי, באדיבות המצולם)

      - נרקיסיזם?

      "כמו הטובים שבינינו יש לי נטיות נרקיסיסטיות מסוימות. נרקיסיזם אינו מוגדר כהפרעה שדורשת טיפול אקוטי, אין סיכוי שאדם יפגע בעצמו. זה נורא סובייקטיבי, אם תרצה להתפלפל במידה רבה של צדק, אז אולי זה שאני לא רוצה ילדים זה בגלל שאני יותר מדי אוהב את עצמי. אני מתעב ילדים, וחושב שזה בזבוז זמן טוטלי של משאבים שצריכים להיות מופנים אליי".

      - הפרעת אישיות גבולית?

      "לא. לא. לא. אם הגענו למצב שקיימת מחשבה שבגלל לא לאהוב את אמירה בוזגלו חושבים שיש לך הפרעת אישיות גבולית אז חבל מאוד".

      - אולי מזוכיזם?

      "אני לא מזוכיסט. אני מתעצבן כאשר משקרים על עובדות. מרתיחה אותי כמות השקרים. מרתיח אותי שכתבו שפוטרתי מאוניברסיטאות, מרתיח אותי שאומרים שאני עושה ביד כשיש לי כזאת אשה סקסית, מרתיח אותי שאנשים בורחים להתקפות לגופו של אדם. אבל ממש לא מטריד אותי שאומרים שיש לי פאה של צביקה פיק".


      התבטאויותיו המקוממות של אמיר חצרוני זכו לביקורות קשות לאורך השנים. על התאבדות הנכה משה סילמן, שהצית את עצמו, אמר כי "ייתכן כי נפטרנו בזול מפרזיט"; הוא קבע שבחורות ישראליות הן "סחורה בינונית במחיר מופקע"; תמך בגברים המבקשים לייבא נשים מחו"ל ותבע לבטל קצבאות ילדים; הסערה האחרונה החלה כשפרסם סטטוס בעמוד הפייסבוק שלו למחרת הבחירות לכנסת ה-20 ובו האשים את חוק השבות בשלטון הימין: "אם לא היינו פותחים את הרגליים ללא סלקציה לכל מיני יהודים, וספק יהודים, וחצי יהודים ממדינות ליגה ג' (...) בוז'י היה לוקח את הבחירות בהליכה. (...) אמנם בלי עולים, הערבים היו מקבלים יותר מנדטים, אבל עדיף מיעוט גדול של אחמד טיבי על רוב של מירי רגב". לאחר מכן חצרוני הוזמן לתכנית הבוקר של קשת, ושם אמר למלהקת אמירה בוזגלו כי "שום דבר רע לא היה קורה אם ההורים שלך היו נשארים במרוקו, ונרקבים שמה". באולפן הזדעזעו מדבריו כאילו לא היו צפויים מראש ובאקט יוצא דופן - ויש החושבים צבוע - חצרוני הורחק מהאולפן. דבריו בפייסבוק ובטלוויזיה עוררו סערה. חצרוני הוזכר בעמודים הראשונים של ידיעות אחרונות ומעריב, ספג חיקוי נלעג ב"ארץ נהדרת" של רועי בר נתן המוכשר ולמבול של נאצות ברשתות החברתיות. מפכ"ל המשטרה, רב-ניצב יוחנן דנינו, הורה השבוע לראש אגף החקירות לבדוק אם יש ממד פלילי בהתבטאויותיו. עורך דינו של חצרוני אייל בסרגליק הסתייג מדברי לקוחו, באמירה כי הוא "מוצא את הדברים שאמר הפרופסור מקוממים, מעצבנים ויתכן שאף מעוררי סלידה", אולם טען כי "הדברים, מקוממים ככל שיהיו, אינם מהווים עבירה פלילית".

      אמיר חצרוני נולד ב-6 בפברואר 1968, וגדל במרכז תל אביב. "אמיר התחיל לדבר בגיל מאוד צעיר", אומר לנו אביו, דוד חצרוני בן ה-84. "כבר כשמלאו לו 11 חודשים הוא דיבר באופן די ברור ודומה לילדים".

      אמיר חצרוני (ראובן קסטרו)
      התחיל לדבר בגיל צעיר. חצרוני (צילום: רובי קסטרו)

      "הייתי ילד לא רצוי, אמא שלי לא רצתה ילדים", אומר לנו חצרוני, "היא היתה גם כמה שנים בטיפול פסיכולוגי. נולדתי די במקרה. לא היה אז מקובל כל כך לעשות הפלה, בטח לא בהיריון ראשון, בטח לא בגיל שבו הם היו, 35-36. לא הייתי חלק מ'תוכנית גדולה' כמו שבאים ילדים היום. ממש לא. היא התחרטה על הבאתי לעולם כמה שנים אחרי שנולדתי. החיבור שלי עם אמא לא היה מדהים. בכל פעם שהיא היתה עושה משהו לא בסדר היא היתה מיד מפצה אותי בכסף. אני ברחתי לספרים".

      אני מספר לאביו על האמירה הטעונה שהשמיע בנו על כך שאמו המנוחה (היא הלכה לעולמה כשחצרוני היה בן 44) חשה חרטה על הבאתו לעולם. "רעייתי, זכרה לברכה, אמרה שהחברות הרווקות שלה עשו יותר טוב ממה שהיא עשתה. אולי אמיר שמע את דבריה, וזה השפיע עליו מאוד", אומר האב. אמיר אומר: "רוב הזמן אבא לא היה בבית אלא בעבודה. אני לא זוכר שהיו לנו יותר מדי אירועים משפחתיים. והאוכל בבית היה דפוק. אבל דפוק ברמות. הייתי אוכל בצהריים לחם עם מלח ופלפל. כמו בגטו".

      "כבר בימי בית הספר היסודי אמיר הכעיס", אומר לוואלה תרבות חבר של חצרוני, שלמד עם חצרוני בבית הספר היסודי ובתיכון וביקש לא לפרסם את שמו. "ביסודי הוא לא אהב יותר מדי את המזרחים. בתיכון בו למדנו היתה סוג של אינטגרציה. אמיר הרגיש שהאינטגרציה מורידה את הרמה של בית הספר. הוא היה מאוד הישגי בלימודים, ולא הסכים לעזור לחלשים בלימודים שביקשו ממנו עזרה. אני זוכר שהיו ניגשים אליו תלמידים מדרום תל אביב וביקשו שיעזור להם בלימודים כי הם ידעו שיש לו ציונים טובים. הוא סירב, ואמר להם להתמודד לבד. חלק ראו שהוא לא עוזר להם, כעסו והתחילו להתנהג בכוחנות כלפיו. אפשר להגיד שזה סוציומטי. הוא בן יחיד, הוא גדל באווירה אחרת. לאמיר תמיד היו דעות משלו, אז כמו היום, הוא לא היה קונפורמיסט. היו איתו תמיד ויכוחים ומחלוקות. ידענו למה לצפות. הסערה סביב התבטאויותיו לא הפתיעה אותי".

      "הייתי מאוד מרוחק מהתלמידים האחרים בבית ספר שלי", אומר חצרוני, "הייתי מאוד לא בעניין. זה היה דור ספורטיבי, ואני לא ממש הצטיינתי בכדורגל ובכדורסל. הייתי מרוחק מהמיינסטרים".

      אמיר חצרוני (ראובן קסטרו)
      הכעיס כבר בבית הספר היסודי (צילום: רובי קסטרו)

      בספרו "פיצוחים" מתאר חצרוני סיטואציה שבה הוא מוכר את התפילין ומשתמש בכסף כדי לקנות צעצועי מין. ובכן, מתברר שזה לא קרה במציאות, אבל זה בהחלט משקף את יחסו לדת. "הבית שלנו היה מסורתי, הדלקנו נרות, קיימנו את כל החגים, ולאמיר זה תמיד הפריע", אומר אביו. "כשקיימנו לו בר מצווה, היה משעשע שבעלייה לתורה הוא הקדים ואמר 'ברוך שפטרני', והתכוון לזה שהוא שמח להיפטר מזה". "אבא צודק, אני בהחלט אמרתי את זה, וכל הבר מצווה שלי היתה מבחינתי אירוע טראומתי לחלוטין", אומר חצרוני, "מגיל צעיר, תפסתי את עצמי לא סתם כאתיאסט, אלא כמישהו שמאוד מתנגד למסורת. מסורת הולכת עם תרבות מזרחית, ולכן זאת לא התרבות שלי".

      כשנה לאחר שחגג בר מצווה, פרצה מלחמת לבנון הראשונה. "היה עליי חרם על רקע פוליטי. החרימו אותי כי התנגדתי למלחמה הזאת. מהיום הראשון אמרתי שחיילי צה"ל רוצחים בלבנון. חשבתי את זה ואני חושב את זה היום. זה היה נורא ואיום, פשוט זוועת עולם. אני זוכר חוויה אחת, שלא דיברתי עליה בשום ריאיון עד היום. ביוני או יולי 1982, בתחילת המלחמה, היתה משמרת של ארגון שנקרא 'הועד לסולידריות עם אוניברסיטת ביר זית'. עמדתי איתם ברחוב אבן גבירול פינת שאול המלך. עמדתי עם איזה שלט. ואז עובר איזה מישהו מהימין, גרסה מוקדמת של האריות של הצל, ומכבה סיגריה על הפרצוף שלי. הייתי ילד בן 14 וזה יצר לי ממש טראומה. זו היתה הסיבה שבגללה במשך שנים לא הייתי הולך להפגנות".

      - עד כמה כשאתה מתבטא כיום ויורק אש בעניינים פוליטיים או עדתיים, אתה רואה לנגד עיניך את אותו ביריון שכיבה עליך סיגריה בגיל 14 ורוצה להחזיר לו?

      "לא יודע אם זאת חוויה שהולכת איתי לכל מקום, אבל זה הולך איתי ברמה של לדעת שהצד השני מאוד לא סובלני".

      אמיר חצרוני (ראובן קסטרו)
      "הצד השני מאוד לא סובלני" (צילום: רובי קסטרו)

      למרות שמגיל צעיר חצרוני לא רצה לשרת בצבא, בסופו של דבר התגייס ושירת ב"במחנה גדנ"ע". בתחילת שנות התשעים למד באוניברסיטת תל אביב, ואחד המרצים שלו בחוג לקולנוע וטלוויזיה היה יריב בן אליעזר, שלימים יהפוך לאויב שלו. באחד העימותים ביניהם, בתוכנית הרדיו של גבי גזית, חצרוני קרא לבן אליעזר "היית ונותרת אפס מדעי". "אמיר היה תלמיד לא רע. הוא היה מוזר בלשון המעטה. היום הוא מוזר לא בלשון המעטה. כשהוא היה תלמיד שלי הוא לא היה טיפש, אבל הוא היה מוזר. בשפה נקיה, במקום להגיד פסיכי אומרים מוזר", אומר בן אליעזר לוואלה תרבות. "לפני חודשיים נפלתי, שברתי את עצם הירך, עברתי ניתוח שיקום, ואני הולך עם הליכון. השבוע נכנסתי לכיתה והתלמידים כולם רתחו על חצרוני בעקבות הסערה האחרונה. שאלתי אותם: 'חבר'ה, אתם כועסים עליי כי אני בעל מום והולך עם הליכון?' הם השיבו: 'בוודאי שלא'. אמרתי להם, 'אותו דבר חצרוני. הוא בעל מום. בסך הכל הוא מקבל את מה שהוא רוצה. הוא רוצה שיזמינו אותו לטלוויזיה. הוא מושך תשומת לב כי הוא מתנסח יפה ולא עילג כמו עמיר בניון'. התקשורת צבועה. אם אתה רואה שיש שלולית של חרא, אתה עוקף אותה. אבל אם אתה נכנס לתוך שלולית החרא ביודעין, אל תגיד 'וואי, תראה מה נדבק לי לרגל!' מביאים אותו כי הוא עושה להם דרמה, ודרמה זה רייטינג, אז שלא יעשו לי דמעות תנין".

      חצרוני מגיב: "בכל הקורסים של יריב בן אליעזר קיבלתי 100. אם 100 זה ציון של תלמיד 'לא רע', מעניין כמה הוא נותן לתלמידים הטובים. אני מאחל לו בריאות".

      לחצרוני הסטוריה לא קצרה של עימותים עם מוסדות אקדמיים. הוא תבע את המכללה האקדמית עמק יזרעאל שרצתה לפטר אותו, ובין הצדדים הושגה פשרה. בשנה שעברה אוניברסיטת אריאל מסרה לו מכתב פיטורים, עליו ערער, וכעת הוא בחופשה ללא תשלום עד לסיום העסקתו בספטמבר השנה. האם כמורה הוא השאיר את דעותיו השנויות במחלוקת מחוץ לכתה? תלוי את מי שואלים. דיברנו עם שתי סטודנטיות שלו לשעבר מאוניברסיטת אריאל, וכל אחת השיבה דבר אחר. סטודנטית אחת, ביקשה להשאר בעילום שם, אמרה: "בשיעורים הוא לא העביר רק את החומר הנלמד אלא גם ביטא את דעותיו האישיות שלא קשורות לחומר הנלמד: התבטאויות על הדרת נשים, יציאות גזעניות והתבטאות על כך שילדים זה אסון נשמעו בכיתה. הוא אדם הזוי. לא מגיע לו להיות במעמד של פרופסור בבית ספר". לעומתה, ענבר פז שהיתה תלמידה שלו, בת 31, טוענת כי "כמורה, הדעות שלו נשארו מחוץ לכיתה. לא היתה נוכחות חובה והוא מילא כיתות שלמות עד אפס מקום. כמרצה הוא נתן לנו כלים טובים להצלחה ודיבר בגובה העיניים. הסילוק שלו מאוניברסיטת אריאל קומם אותי, זו סתימת פיות. לכל אדם מותר להתבטא. יחד עם זאת, אני לא מסכימה עם דברים שהוא אומר. אלו דעות מאוד פרימיטיביות שאינן מתאימות ל-2015".

      עימות בין אמיר חצרוני ובין אמירה בוזגלו בתכנית הבוקר של קשת (צילום מסך , פייסבוק)
      חצרוני ובוזגלו בתוכנית הבוקר של קשת (צילום מסך)

      איזה רגע של קושי זכור לך מיחסים זוגיים, אני שואל את חצרוני. "לפני כ-20 שנים יצאתי לדייט ראשון עם פסיכולוגית אחת", אומר חצרוני, "חברה משותפת שידכה בינינו. הגענו לבליינד דייט בבית קפה בשינקין. היא הגיעה לפניי וחיכתה לי. היתה שיחה נחמדה והוקסמתי ממנה. באיזשהו שלב הצעתי לה: 'בואי נעלה אלייך'. היא אמרה 'בסדר'. התחלנו לצאת ואז אני רואה שהבחורה הזאת מאוד שמנה. היא היתה ברמות משקל שאני לא מסוגל להתמודד איתן. אני לא יודע מה לעשות עם זה כי אני אדם מנומס. אני אומר לעצמי 'נצא מזה, כבר עברנו ערבים קשים מאלה'. בביתה היה חתול ויש לי אלרגיה קשה לפרווה של חתולים. לכן היא סגרה את הדלת של החבר שלה כשהחתול בחוץ. היא שידלה ושידלה אותי. ואני אומר לה 'לא, ולא, ולא ולא'. בסוף נשברתי, ואמרתי 'כן'. אני סובל וסובל וסובל. בקריטריונים של המשפט שמקובלים היום נאנסתי. לפי חוק האינוס, היום זה היה נחשב לאונס. הדלת היתה נעולה. לא הגשתי תלונה, למרות שבקריטרוניום המשפטיים זה היה נחשב לאונס, בתפיסת העולם שלי זה לא אונס. החוויה הקשה הזאת הוציאה לי את החשק מנשים ישראליות". יצוין כי לוואלה תרבות לא ידוע האם סיפור האונס לכאורה שחווה חצרוני אמין או אינו אמין.

      בעבר טען חצרוני כי נשים שחלקו בעמוד הפייסבוק "אחת מתוך אחת" סיפורי הטרדה מינית הן בעלת "כושר המצאה אמנותי" וכי הן "פנטזיונריות". אם מישהו היה מגדיר את סיפור האונס שחשפת בפנינו כ"פנטזיונרי" כפי שהגדרת את סיפוריהן, איך היית מרגיש? אני שואל. "איזה אינטרס בעולם יש לי להמציא סיפור על דייט מלפני 20 שנים? אני לא א' מבית הנשיא שרוצה כסף. בכל מקרה חל על זה חוק התיישנות. והנה אני אומר לך, למרות שסבלתי מעבירת מין שלכאורה נחשבת לקשה, אני לא יכול להגיד לך שאני חי פה עם טראומה לכל החיים, אלא אם כן לא לרצות לצאת עם נשים ישראליות מלאות זו טראומה לכל החיים. שיהיה ברור שאני מכבד כל אדם וכל גבר ואשה על טעמם הרומנטי, ואני בוודאי לא מזלזל בכאב של נשים שסבלו מעבירת מין. המקרה שלי ספציפי הסבל עבר מעליי, מה לעשות".

      "בצורתו, אמיר לא אטרקטיבי", אומר אביו, "הוא לא נראה כמו מישהו שבנות לא יכולות לעמוד בפניו, אבל תמיד היו לו חברות. אבל הוא רווק עד היום". כיום יש לחצרוני בת זוג מפולין, אותה לדבריו הכיר באתר היכרויות. "חיפשתי במודע בת זוג לא ישראלית, כי ברומן שלי עם בחורות ישראליות ראיתי שיש שם בעיה. יש אצלן שאיפה חזקה ולגמרי לגיטימית לרצות להקים משפחה". חצרוני הסכים שנדבר עם זוגתו תחת ההתנייה שהוא יתדרך אותה לריאיון, ולא קיבלנו את התנאי שלו.

      אמיר חצרוני (ראובן קסטרו)
      אין דבר שמשמח אותי יותר מעזיבתי הקרובה את מדינת ישראל". אמיר חצרוני (צילום: רובי קסטרו)

      נראה שהביקורתיות של אמיר חצרוני הופנתה גם כלפי בני משפחתו. "אמיר מאוד לא העריך את הקריירה שלי", אומר אביו, "לא העריך את זה שלא נהייתי פרופסור ואפילו לא דוקטור. אם הייתי פרופסור הוא היה יותר מעריך אותי". קרוב משפחה אחר של חצרוני אומר לוואלה תרבות: "איך אמיר הפך למה שהפך? זו חידה. לא יודע מאיפה הוא קיבל את הדעות האלה. זה בוודאי לא מההורים שלו, שהיו מבוני הארץ, ציוניים בכל רמ"ח איבריהם. אמא שלו אהבה את הארץ הזאת. היא אמרה: 'ישראל זה המקום הכי טוב לחיות בו'. אמיר יורק לבאר שממנה הוא שתה: החברה שלו, המדינה שלו. ממש קשה לי עם האמירות שלו. אני נעלבתי מדבריו".

      גם ידידה טובה של חצרוני, חוקרת הסרטן והשחקנית רנטה מיכלזון, מביעה התנגדות לאמירותיו אבל חושבת שהיא מבינה מאיפה הן נובעות. "טרולים פרובוקטיביים מרגישים אאוטסיידרים. זה כמובן מגיע מהילדות. הוא היה בצד ומתוך זה נולד הטרול, אדם לא נורמטיבי, פרובוקטור, שרואה בעיניו אמיתות. הוא יודע שאם הוא לא יעביר מסר בצורה הכי מזעזעת, הוא לא יהיה קיים. אבל אמיר שאני רואה בטלוויזיה זה בנאדם אחר ממה שאני מכירה בחיים. בבית שלו יש סוס עץ, קרמיקה צבעונית ורכבת צעצוע שנוסעת. זה מלמד על הרצון שלו למשהו טהור ותמים".

      אשה אחרת, שהיתה זוגתו של חצרוני למשך כשלושה חודשים, אומרת כי לדעתה הסיבות ל"פה הגדול" שלו קשורים לתשוקתו לחשיפה בפני קהל גדול, ולעובדה ש"כילד אמיר היה נמוך וחלשלוש, ועכשיו בכל מקום הוא רוצה להראות כמה הוא חזק". האקסית הוסיפה: "כשיצאתי איתו הייתי מאוד מאושרת. הוא מאוד מעודד אנשים לממש את עצמם יותר".

      אמיר חצרוני ואמו (באדיבות המצולמים)
      תמונה נוספת של אמיר חצרוני עם אמו ז"ל (צילום: מהאלבום המשפחתי, באדיבות המצולם)

      - אמיר, מדוע אתה מתבטא שוב ושוב במילים נוראיות, בגזענות, באופן שמבזה נשים, בגסות ובאופן מאוד שנוי במחלוקת?

      "אני מקבל שהמלים שלי שנויות במחלוקות. אני דוחה את האמירה שהמלים שלי גסות. לא תמצא אצלי רמזים מיניים. את הלשון שלי אתה יכול לשדר בכיף בתחנת רדיו חרדית. אני דוחה מכל וכל את זה שאני גזעני. אם להעדיף את באך על אייל גולן זה גזענות, אז אני גזעני".

      - בתוכנית הבוקר של קשת ידעו מה דעותיך והזמינו אותך בגללן. ובזמן השידור הם סילקו אותך מהאולפן בגלל שאמרת את אותן דעות עליהן הם ידעו מראש. האם בעיניך התקשורת צבועה?

      "הבעיה של התקשורת היא הרבה יותר גדולה מאשר הצביעות שלה. אני חושב על זה שמצד אחד האנשים שם כנראה חושבים שזאת הדרך שלהם להביא את הרייטינג או הבאזז, ומצד שני מפגינים חוסר התחשבות טוטלית בצד השני, שזה אני. מבחינתם אני סחבה לנגב איתה את הרצפה. אני מתעב תיעוב עמוק את התקשורת הישראלית. אני מתעב גם את הברנז'ה האקדמית של התקשורת. כשיצאתי מהאולפן, היה ברור לחלוטין שיגיע הטלפון מ'האח הגדול', היה ברור לחלוטין שאני אדליף לתקשורת שהגיע טלפון מ'האח הגדול', היה ברור לחלוטין שהם יכחישו או יתנצלו. לשמחתי אני לא צריך להתפרנס מהתקשורת הישראלית ובקרוב גם לא מהאקדמיה הישראלית. אין דבר שמשמח אותי יותר מעזיבתי הקרובה את מדינת ישראל".

      - לאן אתה נוסע?

      "אני לא יכול לגלות. כל מה שאני יכול להגיד זה שאתפרנס מעיסוק אקדמי ושאעזוב את הארץ למקום רחוק שאין בו בית חב"ד".