השחקן אריה אליאס הובא היום למנוחות היום (שישי) בבית העלמין "מנוחה נכונה" בכפר סבא, מאות ליוו אותו בדרכו האחרונה ובהם בני משפחה, אמנים, חברים, מכרים וקהל שאהב אותו. אליאס נפטר אתמול בבוקר בגיל 94 במחלקה הפנימית בבית החולים תל השומר ברמת גן.
בבית הקברות, מקורבים ושחקנים הביעו בפני וואלה תרבות כעס וכאב על יחס התיאטרון כלפיו, שלטענתם היה גזעני. השחקנית יונה אליאן, ששיחקה עם אליאס בסרטים "נורית" ו"רחוב 60", אמרה לנו: "אריה היה איש יקר מאוד. התאטרון הישראלי לא קיבל את אריה. אז היה מבטא רוסי שכן התקבל על הבמות. אבל המבטא העיראקי שלו לא התקבל. כבר אז לא ידענו לקבל את האחר. אי היכולת של החברה שלנו לקבל את האחר היא פשוט אחת המחלות הגדולות שלנו כעם, ויש לקרוא לסבלנות לפיוס להכלה ולקבלה כל יום".
השחקן אורי גבריאל, ששיחק עם אליאס בסרטים "קזבלן" ו"הבחור של שולי", התייחס לכך שלא נערכה לשחקן הוותיק והמוערך אליאס אשכבה באף תיאטרון. "עצוב לי שלא הספידו אותו באחד מהתיאטראות בארץ ולא נתנו לקהל לעבור על פניו", אמר גבריאל לוואלה תרבות, "יש קהל עצום שאוהב אותו והיה וודאי שמח לבוא ולתת לו מחווה של כבוד. זה לא ניתן לו, וחבל שהשערים של התיאטרון לא נפתחו לפחות במותו, לתת לו איזשהו כבוד אחרון. זה עצוב, וזה גם אומר הכל בעצם. אין צורך ביותר מדי. אם מחווה כזאת פשוטה אי אפשר לעשות, זה אומר הכל. אריה תרם לנוף התרבותי שלנו והעשיר אותו והביא לנו שמחה וריגוש ועצב, ועצוב שאנחנו נפרדים ממנו עכשיו".
באשכבה נשאו הספדים בני משפחה, אמנים, חברים וראש עיריית גבעתיים רן קוניק, ושרי אלפי ביצעה את שיר הערש דללון (דלל זה לפנק בעיראקית, דללון הוא שם חיבה לילד קטן). סיני בנו אמר בהספדו בין השאר: "אבא אנחנו נפרדים ממך היום עם הקהל הרב שמסמל את מי שהיית, איש שאוהב אנשים ולשמח אנשים. לאורך השנים התנדבת בפעילות עם אסירים ובשכונות מצוקה, זה גרם לך לסיפוק רב ולתחושת אמונה בהם. כך עשית באהבה. תמיד היית נגיש לכולם. לאורך השנים היית מוקף בחברים ובמשפחה. אתה אהבת את הבמה, הבמה אהבה אותך, אהבת את הקשר הישיר ולכן אני חושב שאהבת את הבמה יותר מאשר את המסך. לנו נתת השראה עצומה. לא דיברת הרבה אלא פשוט פעלת בצורה מסויימת. הנכדים היו מגיעים, לומדים בעיקר על שמחת החיים שלך שהיתה חלק ממך. הגעת להישגים ולהצלחות בכל דבר. אתה כמובן תחסר לנו. יהיה זכרך ברוך".
אחיינו דורי בר לב אמר בין השאר בהספדו: "היית קשוב לכל מבט ולכל הערה של הקהל, היית אצלנו בן בית. משבח כל תבשיל, נהנה, מתפנק על ריחות של ילדות. בשבילי היית חתן השמחה בכל חג. איחדת אותנו סביבך. עשרות בני דודים מצטופפים סביבך בדירת 50 מטר בבת ים. עבורנו היית קשר המחבר לחברה הישראלית, חיברת אותנו לעולם התרבותי העשיר. אופטימיות זה אתה. אתה מהווה עבורי מודל לאופטימיות בלתי נגמרת. כשההורים היו שוטחים צרות בפנייך אתה היית שואל: 'רוקנת את מעייך היום? יאללה, אז תתנחמו בזה'. עיוני, נוח על משכבך בשלום איש יקר ומיוחד".
חברו יוסי אלפי אמר בין השאר: "כשפגשתי אותו בן 19, ראיתי אדם מדבר בטון של אבא שלי, שמאוד התביישתי בו והבנתי שיש אפשרות שהמושג ישראלי יהיה גם טון כזה. הוא הפך לאח הגדול שלי. נוצרה כאן משפחה של 'שכונת חיים'. את יחזקאל הזה יכולתי להציג בתור האבא שלי. יחזקאל זה השם הכי עיראקי שאפשר. יש גם פולנים יחזקאל, וזה תמיד מבלבל אותי, ואני אומר לעצמי יש גם תקווה. אנשים לא יודעים ולא מבינים שהעדה שממנה באנו.. לא יודעים את הבאר ועומקה שדרכה אתה יכול לראות את כל עובדות החיים של היהדות. אריה עלה בצורה מסודרת. אחריו כבר העלייה לארץ לא הייתה מסודרת, אחריו עלו עם פתק ביד ועל הפתק היה כתוב בערבית, זה לא וואן ווי טיקט. זה הכתר שאין לנו היום. הכתר הזה שוכב פה בידינו, ברגע זה".
השחקן יענקל'ה בן סירא אמר בהספדו: "אריה, לא מתאים לך לשכב, תמיד היית מלא פעילות. לאריה היה חוש הומור בלתי רגיל, אנחנו שיחקנו ב'נורית', שם שיחקו יונה אליאן וששי קשת, שם הם התחתנו ועד היום זה מחזיק. אנחנו היינו שושבינים, ראינו הכל. אני מספיד אותו ככה כי הוא אהב לצחוק. אני לא יכול להספיד אותו. כשאדם חי עושים לו את המוות, כשהוא מת עושים לו את החיים. הטלוויזיה זה תחיית המתים, כל החברים שלי שם. הוא עלה לארץ באוטובוס מלא תמרים, אז הייתה לו עלייה מתוקה. אחר כך הוא שנא תמרים. אתה לא קיבלת פרס ישראל, אבל קיבלת פרס עם ישראל. ביוון העתיקה היו מוציאים את המת לכיכר העיר ומוחאים כפיים. אני מבקש, רבותיי, למחוא כפיים לאריה אליאס". הקהל נענה להצעתו ומחא לו כפיים, בפעם האחרונה, במשך זמן ממושך. "אריה", סיכם בן סירה, "ינעם לך עפרך. שלום, חבר".
"אריה הטביע חותמו בקולנוע העממי עם דמויות צבעוניות ותמיד אמיתיות", אמר לוואלה תרבות השחקן ששון גבאי, "אריה לא היה מריר אף פעם, מצא לעצמו את הנישה ונכנס לתיאטרון בקומה זקופה. הוא היה מהראשונים שעבדו עם אסירים. הוא הלך לכפרים הערביים ועבד שם. הוא היה עבורי כמו מנטור, הזכיר לי את אבא שלי. הדמות שלו תהיה חסרה, הקול שלו, החום שלו".
אליאס נולד ב-1 באפריל 1921 בכורדיסטאן והיה היהודי הראשון שהתקבל לאקדמיה לאמנויות יפות בפקולטה לדרמה בבגדד שבעיראק בשנת 1941. בשנת 1947 עלה לישראל, עם רקע במשחק בתיאטרון. מיד לאחר עלייתו שירת בפלמ"ח ובהמשך בצה"ל במלחמת העצמאות.
אליאס נדחה מן הצ'יזבטרון בגלל מבטאו הכבד והצטרף ליחידת האזנה של המודיעין. לאחר שהשתחרר החל לשחק בתיאטרון, אך ללא הצלחה רבה. יוצאת דופן היתה השתתפותו ב-1953 במחזה "תעלולי נאסר א-דין", שהועלה בתיאטרון הקאמרי בבימויו של יוסף מילוא. אליאס גילם את המואזין, אולם כשהמחזה ירד מהבמות, חזר שוב לשולי הבמה לתפקידים משניים ביותר.
נקודת המפנה בקריירה של אליאס הגיעה בשנת 1965, לאחר שלוהק לסרטו של יוסף שלחין "הילד מעבר לרחוב". אליאס גילם את אחד משני התפקידים הראשיים - אביו המובטל והאלכוהוליסט של נער צעיר. הסרט זכה בביקורות מצוינות בעיתונות הישראלית והקהל נהר בהמוניו לסרט. הסרט אף השתתף בפסטיבל הקולנוע בוונציה וזכה בפרס מיוחד.
לאחר "הילד מעבר לרחוב", נפתחה הדרך בפניו של אליאס והוא זכה לתפקידים משמעותיים יותר. ב-1967 השתתף בסרטו של מנחם גולן "עליזה מזרחי". ב-1968 השתתף בסרט "הגמל והילד". בשנת 1969 השתתף בסרטו של גולן "מרגו שלי" ובסרט הדרמה "לפני מחר".
בשנת 1971 יצא לאקרנים אחד מהסרטים המשמעותיים בקריירה של אליאס, "השוטר אזולאי" של הבמאי אפרים קישון. באותה השנה כיכב בסרטו של ג'ורג' עובדיה "אריאנה" לצד שמוליק סגל. ב-1972 השתתף בסרט נוסף של עובדיה, "נורית" לצד עזרא דגן. באותה שנה כיכב בסרט האמריקאי הראשון שלו "תיק ירושלמי". בשנת 1973 השתתף בסרט "קזבלן" לצד יהורם גאון. בשנת 1974 השתתף בסרטו של בועז דוידזון "צ'ארלי וחצי" לצד יהודה ברקן. באותה השנה גילם במאי פרסומות בסרטו של ג'ורג עובדיה "שרית". ב-1975 השתתף בסרטו של בועז דוידזון "חגיגה בסנוקר" לצד יהודה ברקן, זאב רווח וטוביה צפיר. בשנת 1976 החל להשתתף בסדרה של הטלוויזיה הלימודית "שכונת חיים". הסדרה, אשר צפייתה היתה חובה עבור תלמידי זרם החינוך הממלכתי, הכירה את אליאס לדור שלם של ילדים. באותה שנה השתתף בסרטו של ג'ורג' עובדיה "רחוב 60" לצד ששי קשת ויונה אליאן.
בהמשך השתתף אליאס בסרטים נוספים: "הרשל'ה", "כוכב השחר", "כביש ללא מוצא", "נורית 2", "כסח" ו"המובטל בטיטו". כמו כן השתתף בסרט "אבא גנוב 2". בשנת 2003 השתתף בסרטים "הכוכבים של שלומי" ו"מסעות ג'יימס בארץ הקודש", על משחקו ב"מסעות ג'יימס בארץ הקודש" זכה בפרס אופיר כשחקן הראשי הטוב ביותר, זאת בנוסף לפרס מפעל חיים שקיבל באותה שנה.בשנת 2013 הוענק לו על ידי אמ"י פרס על מפעל חיים.
יהי זכרו ברוך.