"הרג ופוליטיקה אינם תמיד אותו הדבר"
נפתח בווידוי. לאורך העונה החולפת לא נעשו בטור הזה חיים קלים ליוצרי "משחקי הכס". הרבה דברים קשים נאמרו, האשמות הוטחו ותקוות לעתיד טוב יותר פותחו. והאמת? עכשיו, כשאנחנו אחרי פרק כמו זה, לא נותר אלא לעשות חשבון נפש, להכות על חטא ולומר: סירייסלי, קרב בגינה? בגינה?! מתחת למרפסת?? איך יצאתם מזה כל כך בזול? גם טור של אלף מילה שמורכב אך ורק מהשורש "חחח" עדיין לא היה מתקרב לגודל המבוכה. ומה עם ההיעלמות של טיריון? ובריאן ופוד? וזה שכל דמות עם שיער ארוך בסדרה הזו (כן, גם אתה ג'ון שלג) הוטרדה מינית מתישהו. ובכל זאת, כשפרק כמו "הארדהום" מגיע, פתאום נזכרים למה כל זה שווה. למה "משחקי הכס" במיטבה היא טלוויזיה שלא דומה לשום דבר שראינו, טלוויזיה ברמה שמעט מאוד סרטי קולנוע יכולים להשתוות לה. הרגעים האלה של קרבות הענק עם מאות הניצבים, הצילומים הפתוחים והאפקטים המיוחדים, זה המקום הבטוח שלה. כמה בטוח? בערך כמו הגורל של אמא שאומרת לילדים שלה: "אל תדאגו חמודים, תיכנסו לסירה. אמא ממש מאחוריכם".
אין מקום לשנינו בעיירה הזאת
טיריון לותר קינג ודאינריז יחד! הלב רוקד פולקה סוערת ופתאום מופיע קו ורוד דקיק בעתיד השחור שמצפה לנו. איזה זוג, הקליק מיידי והכימיה טבעית. מי שנדרש עדיין להוכחה שטיריון הוא הדמות היחידה בסדרה שמסוגלת להפוך כל סצנה למאסטרפיס, קיבל אותה שוב בסצנת הפתיחה. זה היה נראה קצת כאילו ג'ורה הוא הילד שהושעה מבית הספר ועכשיו עומד לדיון על עונשו בין שני הוריו. הוא מסתכל ימינה ושמאלה בתקווה, מרטיב עיניים ושולף את הפרצוף הכי מסכן שהוא מכיר מהארסנל, הכל בתקווה שמישהו מהם יהיה מספיק אידיוט כדי לסלוח לו גם הפעם. טיריון מבין את הסיטואציה כאן טוב מכולם. על האוזן המלכותית הענוגה הזאת יש מקום רק ללוחש אחד, וכשג'ורה הוא האופציה השנייה די ברור שטיריון לא יהיה האיש הזה. מנגד, לא טיריון יהיה האיש שישלח אדם טוב (יחסית, יחסית) אל מותו. וכך, ג'ורה חוזר אל בורות הקרב במה שנראה כמו החלטה מודעת למות בקרב כשחרבו בידו, וזה מאוד רומנטי, כלומר אם זה לא היה בדיוק מה שהוא כבר עשה בפרק הקודם! האם המעגל הזה יימשך לנצח? האם כולנו נמות לפני שג'ורה יבין שלא זה לא? ואם כן, אפשר אולי לגמור עם זה כבר עכשיו?
בניגוד לציפיות שלנו שהמפגש הזה יוליד כבר בפרק הבא קרב דרקונים מול לאניסטרים במעלה מלך, טיריון לא ממהר לייעץ לדאינריז לשוב. כבר הוכח שדאני היא הרבה יותר מצביאה מאשר פוליטיקאית, ובמקום כמו "מעלה מלך" אנשי צבא לא מחזיקים יותר מדי זמן. דאינריז מאיימת (שימו מוזיקה ממש ממש חזק להגברת האפקט) שתשבור את הגלגל, או במילים אחרות תפסיק את משחק התן וקח של הבתים השונים ששולטים בממלכה. זה רק מוכיח כמה היא היתה זקוקה למישהו כמו טיריון על ידה. הרי השיטה הזאת בדיוק כמעט הובילה למרד שהפיל את שלטונה במירין. "כשמשחקים את 'משחקי הכס', אתה מנצח או שאתה מת", למדנו כבר בעונה הראשונה. ואם דאני לא מתכוונת לשחק, שתיתן למאסטר לעשות את זה.
איש אינו יודע
בבית השחור והלבן מערכת היחסים בין ג'אקן לאריה מתחילה להישמע כמו רומן שכתב יובל המבולבל. "מי ילדה?"; "ילדה לאנה, יתומה, מוכרת צדפות"; "ילדה לאנה ילדה טובה, הולכת לנמל, אומרת לאיש מה ראתה"; "איזה איש?"; "איך איש יכול לומר לילדה עם איזה איש לאנה תדבר. רק לאנה יכולה להגיד לאיש"; "ילדה לאנה אומרת לאיש שראתה איש שמהמר על חיים של איש, זה האיש?"; "איש אינו יודע". "הו איש"', "הו לאנה", אוי האל מרובה הפנים ישמור. אריה סוף סוף מקבלת את משימתה הראשונה כמתנקשת. ג'אקן כבר לא ממש בטוח אם תצליח במשימה או לא, אבל אין סיכוי שהוא מסכים לנהל שיחה כזאת שוב אי פעם. אם עד היום עוד היה ספק לגבי המטרות של גילדת המתנקשים של בראאבוס, עכשיו זה כבר די ברור. בתיאוריה משתדלים להקריב למלאך המוות את מי שמגיע לו לסיים את דרכו (או מי שכבר סיים אותה ורק צריך דחיפה), אבל בסופו של דבר גופה זאת גופה זאת גופה.
בצינוק של טירת המלך ממשיכה סרסיי להתבצר בסירובה להתוודות בפני הדרור העליון. וזה קצת אירוני כשנזכרים בכך שכל ילד כבר יודע ששכבה עם אחיה ועשתה עמו שלושה ילדים. בקונטקסט הזה פתאום משפט כמו "כן, שכבתי עם בן הדוד שלי. הייתי בודדה והיה ממש חשוך", נשמע די סביר. אבל סרסיי בשלה, מסרבת להשפיל את עצמה בפני האיש שאותו רוממה במו ידיה. בינתיים היא מסתפקת במעמדה כביץ' של נזירה ושותה מיץ דיזנטריה מהמרצפות בתאה. תיאון (לא תיאון! סרחן!) דווקא מתוודה ומפיח בסאנסה תקווה שלראשונה היא אולי אינה לבדה בעולם בכל זאת. משמעותה של התקווה הזאת היא כוח, מוטיבציה לחיות ויותר חשוב מהכל: לא היו צריכים לאנוס אותה בשביל זה. תודו שזאת התקדמות.
צוות המשא ומתן שמורכב מג'ון שלג וטורמונד כל כך גאוני עד שכמעט קשה להאמין איך לא חשבו עליו קודם. השיטה עובדת בערך ככה: ג'ון מדבר ראשון עם הצוות הזוטר ומסיח את דעתם של כולם עם טמטום טהור ("אנחנו בני ברית, הוא לא שבוי שלי"), הם מתמקדים בו בקטע של "ברצינות בנאדם, אתה באמת אמרת את זה עכשיו?", רק כדי שטורמונד יוכל לפרק אחד מהם במכות ולקבל פגישה עם הבכירים. ואז חוזר חלילה. ג'ון לוקח אחריות על רצח מאנס ריידר, נמצא שתי עשיריות שנייה מלינץ', רק כדי שטורמונד יופיע שוב כדי להסביר שהוא דווקא גאל אותו מייסורים. זה כנראה כל מה שצריך כדי לפתור סכסוכים עקובים מדם שנמשכים דורות: אחד אידיוט חסר טאקט שמושך את כל האש ואחד ג'ינג'י חסר פחד שמנצל את כל סערת הרגשות לקירוב לבבות. עכשיו נראה אתכם מתמודדים עם המזרח התיכון.
קר עד העצם
עזבו את זה כרגע כי צבא המתים מגיע! מהר, תביאו חיצים וחרבות וגרזנים, איתי אל השער! אבל רגע, הם לא כאילו
מתים? לא עדיף, נגיד לברוח? לא! תהרגו אותם שוב! איזו סצנה מדהימה. כל כך הרבה דברים מתרחשים במקביל ועדיין קל להבין מי נגד מי בכל שלב. מיגל ספוצ'ניק הבריטי (שביים גם את הפרק הקודם "המתנה") עושה כאן עבודה נהדרת בהבניית המתח שלפני, כולל הפסקות קומיות נהדרות (רגע, למה כל החיילים שלהם מתאבדים?! אה
אמאל'ה!). ככל שהקרב הזה מופרך יותר כך הוא היה מהנה יותר, ומאחר והוא כלל ילדי שלדים רצחניים ונטולי גפיים, די קשה להיות הרבה יותר מופרך. הקרב בין ההלך הלבן לג'ון היה הכל חוץ ממופרך. ג'אור מורמונט, מפקד המשמר הזקן, העניק את "ארך טפר" (Longclaw), חרבו הנדירה, לג'ון מעט לפני שמת. החרב הזאת עשויה מפלדה ואלריאנית ומתגלה כעת כעוד נשק מלבד "זכוכית הדרקון" שיכול לעמוד בפני אנשים חיוורים עם עיניים כחולות. זאת תגלית שמגיעה גם ממש בזמן, בהתחשב בכך שג'ון הצליח טו פול א סאם ולהשאיר את הנשק הכי חשוב של האנושות מאחור בזמן שנמלט. ואליריה היא ערש הדרקונים, ולכן הגיוני ששני הנשקים נוצרו אי אז בימים שבהם היתה אימפריה וביתם של בית טארגאריין.
הסצנה הזאת חשפה בפנינו גם את "מלך הלילה" (Night King) עם נטיפי הקרח בצורת כתר על ראשו, דמות שעדיין לא הופיעה בספרים אבל זהותה נחשפה בטעות בתקצירים של HBO. ראינו אותו לראשונה בפרק בעונה הרביעית שבו הפך את אחד מבניו של קראסטר לתינוק לבן, וכעת כשהוא מביט לג'ון בעיניים, דופק את האנדרטייקר רוטין שלו ומציג מה יקרה לכל חייל שימות בשדה הקרב. זה היה מדהים, זה היה נהדר ובבקשה וייס ובניוף, אל תתנו לנו לעבור עונה שלמה עד שנקבל עוד קרב כזה.
בטח שמתם לב
שסאם קופץ להחזיק בחרב שלו בכל פעם שמישהו דופק בדלת - וגילי מסתכלת עליו במבט של "אם אתה רוצה להתאבד, אתה צריך להחזיק אותה הפוך".
לענק שאומר "The Fuck You Looking At" - וזה עוד כלום, נראה אתכם מפריעים כשהוא יושב עם ההומיז שלו עם הבום בוקס על הברזלים בשכונה ומקשיב לסנופ דוג.
להופעת האורח של חברי להקת "מסטודון" - אחד משירי להקת המטאל ("White Walker") הופיע בעונה השנייה של הסדרה, ובתמורה הם זכו להירצח על ידי זומבים כמו שכולנו חולמים.