חיי מדף 39: הסופר ג'ונתן פראנזן רצה לאמץ ילד עיראקי ועיצבן את האינטרנט

"דון קיחוטה", שפורסם בתחילת המאה ה-17, נחשב לרומן הראשון בעולם ולקלאסיקה הספרותית החשובה ביותר שנכתבה בספרדית; אולם השפה הספרדית עברה שינויים רבים ב-400 השנים שעברו מאז יצא הספר לאור, עד שהקורא הספרדי המודרני מתקשה להבין את השפה בה נכתב הספר. כדי לאפשר לקוראי הספרדית בני ימינו להתחבר מחדש לקלאסיקה החשובה הזו, החליט המתרגם אנדרס טרפיילו לתרגם את הספר לספרדית מודרנית; המהדורה של טרפיילו יצאה לאור בספרד ביוני האחרון והצליחה לחדור לעשיריה הפותחת של רשימת רבי-המכר, אך במקביל גם הציתה מחלוקת בקרב אינטלקטואלים ואנשי תרבות ספרדים.

דויד פיליפה ארנז, מרצה לספרות ממדריד, טען כי מדובר ב"פשע כנגד הספרות". הוא סיפר לסוכנות הידיעות AFP כי שוחח עם מוכרים רבים בחנויות ספרים במדריד והם סיפרו לו שאף אחד כבר לא קונה את הגירסה המקורית של הספר, וכולם מחפשים את הגרסה המעודכנת והקריאה. "אסור לשנות את טעמן של המילים שכתב הסופר הספרדי הגדול ביותר", אמר ארנז.

לעומתו טוען פרופסור אילן סטוונס, מומחה לסרוונטס מאוניברסיטת אמהרסט במסצ'סוסטס, כי הגירסה החדשה של "דון קיחוטה" דווקא חיונית ביותר אם רוצים שהספרדים המודרנים ימשיכו לקרוא את יצירתו של הסופר הגדול ביותר בארצם. "אין דבר שמרגיז את ספרד יותר מאנשים – לרוב אנשיה שלה – שמתערבים ונוגעים ביצירתו של סרוונטס", אמר פרופסור סטוונס, והוסיף כי "כתוצאה מגורמים שונים, אנשים צעירים בספרד לא קוראים ספרים. התרמומטר בעניין הזה תמיד היה "דון קיחוטה", והקריאה בו נזנחה לגמרי; לדעתי 90 אחוז מהאנשים שקוראים היום את "דון קיחוטה" לא גרים בארצות דוברות ספרדית, והם מגיעים אליו באמצעות תרגום".

גם הסופר הפרואני זוכה פרס נובל, מריו ורגס יוסה, תומך בתרגום החדש ומאמר פרי עטו משמש כהקדמה לספר. לטענתו של ורגס יוסה הגירסה של טרפיילו מרעננת את "דון קיחוטה", אך עם זאת נשארת נאמנה למקור. "רבים מתייאשים מקריאת הספר המקורי בגלל השפה העתיקה שלו וריבוי הערות השוליים שמנסות להסביר את השפה הזו", הוא כתב בהקדמה, "אבל לאחר שיקראו ויהנו מהגרסה הקולחת של טרפיילו, ייתכן שירצו לחזור ולהתמודד עם הטקסט המקורי".

טרפיילו עצמו אמר ל-AFP כי העבודה ש"דון קיחוטה" תורגם ליותר מ-145 שפות יוצרת פרדוקס, כיוון שבכל העולם יכולים לקרוא וליהנות מהספר הגדול הזה, בעוד שדווקא דוברי הספרדית מתקשים להבין את הספר בלי להיעזר באינספור הערות שוליים. "יש המון ספרדים שלא קראו את הספר או עזבו אותו באמצע בגלל שהוא קשה מדי לקריאה עבורם", אמר טרפיילו. "כיוון שמכריחים אותם לקרוא אותו בתקופת בית הספר, לרבים מהם יש זכרונות רעים מאוד ממנו".

ביום שישי האחרון התראיין פראנזן למגזין סוף השבוע של "הגרדיאן" הבריטי לכבוד ספרו החדש שיראה אור בחודש הבא, ובמהלך הריאיון סיפר שבעבר שקלו הוא וזוגתו קאת'י לאמץ יתום עיראקי על מנת להבין טוב יותר אנשים צעירים. "הרעיון המשוגע הזה החזיק מעמד ששה שבועות בערך", סיפר פראנזן, "הסיבה שבכלל חשבתי לאמץ ילד היתה תחושת הזרות אל מול הדור הצעיר. מבחינה פוליטית הם נראו לי אדישים מדי ולא כפי שהם היו אמורים להיות כאנשים צעירים; חשבתי שאנשים צעירים צריכים להיות אידיאליסטים וכועסים, והדור הצעיר של היום נראה לי ציני ואדיש". אולם לטענתו של פראנזן, היה זה העורך שלו דאז בעיתון הניו יורקר, הנרי פינדר, שהציע לו להפגש עם קבוצה של סטודנטים וכך למעשה הניא אותו מרעיון האימוץ. "המפגש הזה הפחית את הכעס שלי כלפי אנשים צעירים", הסביר פראנזן.

זמן קצר אחרי פרסום הריאיון זכו דבריו של פראנזן לביקורות רבות ברשתות החברתיות. "כמאומץ, הייתי רוצה להזכיר לכולם שאנחנו לא אובייקטים שאתם יכולים לרכוש לצורך מחקר", צייץ הסופר אריק סמית'. "כעת בנוסף למלחמה, דעא"ש ועוני", צייצה הסופרת אליסון ווין סקוטץ', "יתומים עיראקים צריכים לחשוש גם מג'ונתן פראנזן". "למרבה הצער פראנזן צריך להחזיר את היתום הסורי שאימץ כיוון שהוא יותר ציני מאשר כועס", השתעשעה הסופרת שנון הייל, "זו ממש אמנות למצוא את יתום המלחמה המדויק ביותר".

תוך כמה שעות נוצר ההאשטאג #failedFranzenPlans (תוכניות כושלות של פראנזן) ובו הגולשים דמיינו אילו עוד רעיונות היו לפראנזן וכיצד הגיב אליהם העורך שלו. "פראנזן: אני רוצה לבנות סולם שיגיע עד הירח. עורך: מה לגבי בית על עץ?" צייצה הסופרת קרוליין קרלסון. "פראנזן: אני רוצה להתאבד כדי לדעת איך זה מרגיש. עורך: אולי תקרא את סילביה פלאת?" צייצה העיתונאית ליז לזארה. ואילו הסופר ג'ף זטנר סיכם את הציוצים הללו כשכתב: "פראנזן: אני הולך לפתוח את הפה שלי ולדבר. עורך: בבקשה לא". אפילו ג'יי קיי רולינג צייצה בנושא, כשהגיבה דווקא לקטע פארודי משנה שעברה ובו פראנזן מתנהג כביכול בפטרונות גברית ולבנה כלפי אשתו. "הקאתי קצת בפה", צייצה רולינג.

פראנזן נחשב לאויב של הרשת וכשם נרדף לטרחן. בשנת 2001 ספרו "התיקונים" נבחר ע"י אופרה ווינפרי למועדון הספר הטוב בתוכנית שלה, אך פראנזן סירב להתארח בתוכנית ואמר בין השאר שמכיוון שהתוכנית פונה בעיקר לנשים, הוא חושש שאם יתארח בה ירחיק את הקוראים הגברים. בהמשך הוא עבר לתקוף את הרשתות החברתיות על הרדידות שלהן, וב-2013 אף תקף את הסופרת ג'ניפר ויינר על כך שהיא מבלה יותר מדי זמן ברשתות החברתיות. הבוסטון גלוב כינה אותו "סנוב עיוור מרוב אגו" ומגזין ניוזוויק כינה אותו "נאד נפוח".

אירווינג רוטמן, פרופסור לספרות אנגלית מאוניברסיטת יוסטון, פרסם לאחרונה מאמר שבו הוא מסביר כי ה"שטויות הבלתי ברורות" שנאמרות ע"י דמויות שונות בספר הקלאסי "מסעי גוליבר" שכתב ג'ונתן סוויפט, הן למעשה שיבוש של מילים בעברית.

בספר מבקר הגיבור, למיואל גוליבר, בארבע ארצות דמיוניות, שבכל אחת מהן חיים אנשים שונים (גמדים, ענקים, מדענים וסוסים) שמדברים בשפות שונות. גוליבר מבין את שפתם, אך לתוך הספר משתרבבים ביטויים שהקורא אינו יכול להבינם, כמו למשל "בורך מבולה" ו"הקינח הגדול". מאז שהספר פורסם בשנת 1726, נתפסו המילים המשונות האלה כנוסנס מוחלט ואפילו הסופר אייזיק אסימוב טען כי זהו בזבוז זמן מצד החוקרים לנסות ולהבין מה המילים הללו אומרות.

אולם כאמור, לטענת רוטמן מדובר בעיוות של מילים עבריות (סוויפט למד עברית בטריניטי קולג') שהמחבר שיבש בכוונה תחילה על מנת שלא יוכלו להבין אותן. כך למשל, הגמדים בליליפוט קוראים אל עבר גוליבר "הקינה דגול!" ("Hekinah degul"), ולטענת רוטמן המילה "דגול" מגיעה מן המילה דגל ואילו המילה "הקינה" מקורה בפועל להקנות - לתת (אם כי לדוברי עברית קל להבחין שהמילה דומה באופן חשוד ל"היכנע"). לפי פירוש זה, "הקינה דגול" היא קריאה צבאית שמבקשת להכניע גוליבר למרותו של דגל הגמדים. במקרה אחר, כאשר גוליבר גומע יין, הגמדים צועקים לעברו את המילים "ברוך מבולה" ("Borach mevolah"); ע"פ רוטמן מדובר בצירוף המילים "ברוך" ו"מובילים" והוא נאמר על מישהו כנוע ושיכור שמובל ע"י אחרים. חיזוק נוסף לטענות שלו מוצא רוטמן בעובדה כי בשפה המדוברת בארץ ה"ברובדינגנאג" (ארץ הענקים) ישנן רק 22 אותיות, בדיוק כמו בעברית.

קבוצות הורים אוסטרלית שמקדישה את פועלה לבריאות ילדים יצאה לאחרונה נגד קמפיין פרסומי של מקדונלדס במדינה. במסגרת הקמפיין, ענקית המזון מחלקת ספרים בחינם בקניית ארוחת ילדים, ולטענת קבוצת ההורים (שפנתה לרגולטור בנושא) מדובר בקמפיין שמשלה ומרמה את הצרכנים. על פי חברי הקבוצה, הקמפיין החדש מעודד אכילה לא-בריאה ועושה זאת בצורה מסוכנת הרבה יותר מאשר נתינת צעצוע בחינם. "הילדים יצטרכו לאכול 23 ארוחות ילדים ב-8 שבועות על מנת לקבל את אוסף הספרים המלא שמציעה מקדונלדס", אמרה אליס פריור, אחת מחברות הקבוצה, לעיתון "הראלד סאן". "זה מאוד חכם מצדם, כיוון שכהורה קשה יותר להגיד 'לא' לילד שרוצה ספר לעומת מקרה בו הוא רוצה צעצוע של המיניונים".

דובר מקדונלדס הסביר בתגובה כי ניתנת אופציה להורים לקנות את הספרים בשני דולר מבלי לקנות את ארוחת הילדים, וכי גם בארוחות עצמן ישנה אפשרות לקבל חתיכת תפוח במקום צ'יפס, ומים או משקאות עם חלב דל שומן במקום משקאות ממותקים.

חנות הספרים "The Open Book" שנמצאת בעיר ווינגטאון בסקוטלנד, העלתה השבוע הצעה לאתר AirBnB לאירוח של שבוע בחנות תמורת 150 פאונד. בעבור הסכום הזה יתבקש האורח לעבוד בחנות כ-40 שעות בשבוע, ויוכל לישון בדירה שנמצאת מעל לחנות. "מטרת האירוח היא לחגוג את קיומן של חנויות הספרים, ללמד את המלאכה של ניהול חנות ספרים עצמאית, ולהכיר לאנשים מרחבי העולם את עיר הספרים הסקוטית ווינגטאון", נכתב במודעה שפרסמה החנות.

היוזמה הזו היא חלק מפסטיבל הספרים של ווינגטאון, שפנה עד עכשיו בעיקר לקהל הסקוטי, אך מארגניו החליטו לנסות ולגרום לאנשים מרחבי העולם להתעניין בו. "לא הייתי קורא לזה חופשת עבודה", אומר מנהל הפסטיבל אדריאן טורפין לגרדיאן, "זו חופשה שמתאימה לאנשים מסוימים שלא חושבים על ניהול חנות ספרים כעבודה. הנקודה היא לא לנצל כוח עבודה, אלא לספק לאנשים חוויה, פנטזיה".

חובב קריאה בשם ויקטור מירון מהעיר קלוז'-נפוקה בצפון מערב רומניה, החליט לפנות לראש העיר שלו עם יוזמה לעידוד קריאה: לאפשר נסיעה חינם באוטובוס לכל מי שעולה עם ספר. ראש העיר הסכים לאפשר את היוזמה למשך שבוע אחד, והיא אכן יצאה אל הפועל. היוזמה היוותה חלק מפעילויות נוספות בעיר למען עידוד קריאה, כמו פרסום ציטוטים ספרותיים על גבי תחנות אוטובוס ומקומות בולטים אחרים בעיר, חלוקת סימניות בחינם לציבור והפעלת מועדון קריאה ציבורי. "אני מאמין שעדיף לתגמל את אלה שקוראים, מאשר לבקר את אלה שלא קוראים", אמר מירון לאתר Bored Panda.

מירון אף יזם פעילות נוספת לעידוד קריאה, במסגרתה קרא למשתמשי פייסבוק להחליף את תמונות הפרופיל שלהם לתמונות בהן הם קוראים ספר. לטענתו הוא מתכוון לנסות ולשכנע גם את מארק צוקרברג להחליף את תמונת הפרופיל שלו לתמונה שבה הוא קורא ספר.

בתחילת החודש שעבר הורה ראש עיריית ונציה החדש, איש העסקים לואיג'י ברוניארו, לאסוף מבתי הספר היסודיים בעיר 49 ספרי ילדים העוסקים במשפחות גאות. בעקבות ההחלטה הזו קמה מחאה של סופרים מרחבי איטליה, שחתמו על עצומה המבקשת מראש העיר להסיר גם את ספריהם מחנויות וספריות ברחבי ונציה.

השבוע הצטרף הזמר אלטון ג'ון למחאה, כשפרסם בחשבון האינסטגרם שלו את תמונת הספר "ספר משפחה" מאת טוד פאר שמלמד ילדים שישנם סוגים רבים של משפחות, ותקף את ראש העיר על שהחרים אותו. "הנה אחד מהספרים האהובים על משפחתנו [...] הבנים שלנו מתים עליו", כתב ג'ון. "ובפינה הנגדית", המשיך, "יש לנו את לואיג'י ברוניארו, ראש עיריית ונציה בעל המראה המגוחך במיוחד. הוא החליט בטיפשותו להכניס פוליטיקה לספרי ילדים כשהחרים כותרים שעוסקים במשפחות מאותו מין שחיות באושר ועושר".

אלטון ג'ון, שבבעלותו דירה באי הוונציאני ג'ודקה, סיכם את דעתו בנושא כשהתייחס לחשש מפני עליית מפלס פני הים והצפתה של ונציה: "אין ספק שוונציה היפה אכן שוקעת, אבל היא לא שוקעת מהר כמו ברוניארו החשוך והנבער".

קבוצת אמנים, ביניהם השחקן מורגן פרימן והסופרים ג'ון גרישם, ריצ'רד פורד וקתרין סטוקט, התאגדה יחד ושלחה עצומה למושל מדינת מיסיסיפי בבקשה שיסיר את סמל הקונפדרציה מדגל המדינה. "זה פשוט לא הוגן או מכבד לצפות מאזרחי מיסיסיפי השחורים ללמוד בבתי ספר, להשתתף בתחרויות ספורט, לעבוד בסקטור הציבורי, לשרת במשמר הלאומי, ולחיות את חייהם הרגילים תחת דגל שמפאר מלחמה שנערכה על מנת להשאיר את משפחותיהם תחת עבדות", נכתב במכתב. "הגיע הזמן שמיסיסיפי תניף דגל שמאחד את כל אזרחיה".

* קומדיה רומנטית המבוססת על חיה של ג'יין אוסטן נמצאת בפיתוח. הסרט יבוסס על הספר "Jane by the Sea: Jane Austen's Love Story" מאת קרוליין וי. מארי והוא יציג את היחסים הרומנטים בחייה של אוסטן ואת הדרך שבה הם השפיעו על יצירתה.

* קרלי לויד, כוכבת הכדורגל האמריקאית שכבשה בגמר מונדיאל הנשים האחרון שער מחצי מגרש, חתמה עם הוצאת "Houghton Mifflin Harcourt" על חוזה לכתיבת אוטוביוגרפיה. הספר עתיד לצאת בסתיו 2016.

* ספר הילדים "אני רוצה את הכובע שלי" מאת ג'ון קלאסן (ראה אור בעברית בהוצאת "מודן") יהפוך למחזמר שיוצג בתיאטרון הלאומי של לונדון. ההצגה הראשונה תעלה ב-12 בנובמבר השנה.

* מחר (חמישי) תתקיים בחנות הספרים הירושלמית "אדרבא", השקה ראשונה לספר "על הנערות ההולכות בשנתן" מאת רונית מטלון (הוצאת רסלינג). יום חמישי, 27.8, 20:00, שדרות בן מימון 5, ירושלים. הכניסה חופשית.

* ב-3 בספטמבר יתקיים בחנות הספרים "המגדלור" ערב לכבוד צאתו של ספר השירים החדש של שרון אס, "מוזיקת הנתיב הרחב", בהשתתפות דנה אמיר ושרון אס. יום חמישי, 3.9, 20:00, לבונטין 1, תל אביב. הכניסה חופשית.