הטור הקודם במדור דן בבעייתיות שבהאזנה ללהקה שכלואה בצלו של אלבום אחד מופתי שהוציאה לפני עשור. אבל מה עושים כאשר מה שמסתיר את הלהקה הוא שיר אחד בלבד? זו בדיוק הבעיה (או "בעיה") של Sleep Party People הדנים, שיגיעו להופעה אחת ב-20 במרץ בתיאטרון תמונע. להרכב יש שלושה אלבומים טובים, חשוב לציין אבל שיר מושלם אחד מתחילת הקריירה שמעיב עליהם. שיר שאי אפשר לדבר על הלהקה מבלי להזכיר אותו קודם. "I'm Not Human at All" הוא בדיוק השיר שהייתם מצפים מהרכב פוסט-רוק-ספייס-פופ סקנדינבי. כמעט שבע דקות חלומיות, שנשרפות לאט בקצב אחיד ומהפנט. מפתה לצאת בהצהרה בומבסטית שגיטרות וסינתיסייזרים מעולם לא נשמעו כל כך טוב ביחד, אבל זה שיר בומבסטי אז תסלחו לי.
באופן אישי אני לא מת על קליפים בהופעות חיות. אני כמובן נהנה מהופעות כשהן חיות, אבל נדיר שהן עוברות באותו אופן מהמסך הקטן של המחשב והעוד יותר קטן של הסמארטפון. ואם כבר להאזין שם למוזיקה שתהיה ברמת הדיוק שהלהקה הגיעה אליו באולפן. אבל הקליפ של "I'm Not Human at All" הוא חריג מהדהד. כל כך כדאי לצפות בו, אפילו יותר מאשר להאזין לגרסה המקורית, ודווקא בגלל שהוא מפרק על הבמה טרק שהורכב במיומנות באולפן ביתי; בגלל שהוא הדוגמה המצוינת של איך שיר "אלקטרוני" צריך לעמוד על הבמה ולשלב במיומנות בין עולמות מוזיקליים לכאורה שונים: הצליל החי והחם של הכלים החיים מול הצליל הקר והמנוכר של הסינתיסייזרים.
בטור מוקדם עוד יותר במדור, שעסק באלבום החדש של ג'וליה הולטר, שיתפתי כלי שעוזר לי להתגבר על שירים כאלו. אני פשוט מתעלם מהם. וככה, קשה ככל שזה נשמע, מאז ששמעתי ש-Sleep Paty People מגיעים לארץ פשוט התעלמתי מהשיר. בדרך גיליתי גוף עבודה לא רע בכלל. לא מדהים כמו השיר המדובר, אבל כמה שירים כאלה בכלל קיימים בעולם?
ההרכב הוא למעשה פרויקט של אדם אחד, בריאן בץ', שמלווה את עצמו בהופעות עם הרכב חברים מתחלף. בץ' נולד באי קטן בדנמרק שנקרא בורנהולם. מקום שהוא מצהיר עליו כמשעמם אך יפהפה. כשהיה נער, בזמן שחבריו יצאו להשתכר, הוא הסתגר בחדר השינה והתחיל להקליט. אלבום הבכורה שלו, "Sleep Party People" יצא ב-2010 והתחיל להתפשט, בהתחלה בדנמרק, בהמשך באנגליה ואז בשאר העולם, לא מעט בזכות השיר הזה ולא מעט בזכות הקליפ שהוקלט במסגרת ה-Copenhagen X Sessions. רק לשם ההשוואה, קליפים אחרים קיבלו בין אלפים בודדים לעשרות אלפי צפיות. השיר הזה חצה את רף השני מיליון.
על הבמה עולים בץ' וחבריו עם מסכות של ארנבים. בהתחלה נטען שזה בגלל ביישנות אבל תרגישו חופשי לא לקנות את זה. זה גימיק ונקווה שבהופעה בארץ הם יצליחו להתעלות מעליו. גם באלבומים נהג בץ' להסתתר. שם היה זה קולו שכוסה באפקטים רבים, במיוחד באלבום הראשון. אבל עושה רושם שהוא התחיל להיגמל מזה. באלבומו האחרון, "Floating", הוא כבר נשמע ברור וחד מתמיד, וגם המוזיקה יצאה משנת החורף שלה.
לארץ הם מגיעים בנקודה לא מעניינת במיוחד בקריירה שלהם. לא בשיא ההצלחה, ולא רגע לפני הפריצה הגדולה. הם פשוט עוד להקה טובה שמופיעה בלי הפסקה והשגרתיות הזו יכולה לרגש לא פחות מהופעות אחרות מפוצצות הייפ. הלוקיישן הקטן, תיאטרון תמונע, יכול להיות קלאסי לאינטימיות שהיינו רוצים לקבל מהרכב שכזה, אבל מסוכן אם אפקט ה"שני מליון צפיות ביוטיוב" ייתרגם למציאות. מהאזנה לאלבומים אני סומך על כך שהסטליסט לא יהיה משעמם, אבל בכל מקרה אהיה שם, ללא מסכת ארנב, כדי לראות את אחד השירים שאני הכי אוהב בעולם נטווה לחיים מול עיני. כל השאר זה באמת רק בונוס.
נשארים בדנמרק
Choir of Young Believers מוכרת לכל מי שצפה בסדרה הדנית-שבדית "הגשר" - היא שרה את שיר הפתיחה המפעים "Hollow Talk" (אם כבר דיברנו על בומבסטיות). לפני שבועיים יצא לה אלבום חדש, שלישי במספר, בשם "Grasque". כמו SPP גם כאן למעשה מדובר בפרויקט של איש אחד, יאניס נויה מקריגיאניס, רק שהוא עשה מסלול מעט הפוך. האלבום הראשון שלו, "COYB", היה רוקיסטי ובחדש הוא חוקר אזורים אלקטרוניים יותר. נכון לעכשיו קשה לומר שמדובר בפריצת דרך אמנותית (אולי עם האזנות נוספות דעתי תשתנה) אבל בהחלט אלבום ראוי של מוזיקאי ראוי. לחלוטין לא one hit wonder.
מעקב שביל בצד
בספטמבר כתבתי כאן על קייט לה בון והפרויקט האקספרימנטלי והמשוחרר שלה, DRINKS. בשעתו כתבתי כמה אני מחכה לאלבום הבא שלה כאמנית סולו. ובכן השבוע יצא לה סינגל חדש שמבשר על אלבום מתקרב! השיר אמנם מוזר כמו השירים של דרינקס אבל חמוד, קופצני ומשובב נפש (גם הקליפ) כמו שקייט לה בון יודעת לעשות. בהחלט יש ציפייה לאלבום מלא. נמשיך לעדכן.