המדריך לכותב 12: מתפשטים ובוחנים לעומק

הדרך לעומקה של הדמות שלכם עוברת בהורדת המסכות. קלפו ממנה את השגרה, תפסו אותה בסוף יום ארוך שיכורה וקומוניקטיבית ושם תכירו אותה באמת

אוולין לוי
21/03/2016
קודם מכירים קצת ורק אחר כך קופצים לכתיבה(צילום: ShutterStock)

שאלה:

אפשר וידוי? גדול עלי בכמה מספרים העניין הזה של לכתוב דמות ספרותית, שהכותב מכיר אותה לעומק. לא יודע איך עושים את זה.
עזרה וחילוץ?
אסף.

תשובה:

אסף יקר,
תפשיט אותה.

"סליחה?"

תפשיט אותה, קלף לה את התחפושות. כדי להכיר אותה באמת השאר אותה בלי הפאסון, התארים, התפקידים וההשתייכויות שלה, והעמד אותה מול עצמה.

"אבל אין לי מושג איך עושים את זה"

מכיר את ספרו המופתי של רוברט מקי, "סיפור"? (הוצאת גורדון) הוא כותב שם שהאופי האמיתי, בספרות כמו בחיים, מתגלה רק במצב של לחץ, של קונפליקט. כשאנחנו, או הדמויות שלנו, שוהים באזור הנוחות, יושבים בנחת על הספה, קשה לראות מי אנחנו באמת.

הדרך הטובה ביותר להכניס דמות למצב של לחץ או דילמה היא להעמיד בסכנה משהו שחשוב לה. אז היא תאלץ לפעול ולחשוף את טבעה האמיתי, הפנימי, זה שאתה מרגיש שאתה לא מכיר.

עוד באותו נושא

המדריך לכותב 11: הדמות שבלעדיה הספר שלכם לא יעבוד

לכתבה המלאה

"זה גדול עלי. סופרים מקצועיים יודעים לעשות כאלה דברים".

יש לי חדשות בשבילך. גם סופרים גדולים, אלה שאתה מכיר ומעריך, לא יודעים שום דבר מראש, וגם הם מפחדים. פול אוסטר, סופר מנוסה, מיומן ועטור הצלחות מוכחות, אמר בריאיון עיתונאי שהוא סובל מחרדות ומספקות בכל פעם שהוא כותב רומן חדש. הוא אמר משהו בנוסח: 'אני יודע שידעתי איך לכתוב את הרומן הקודם, אבל אני בכלל לא בטוח שאני יודע איך לכתוב את הנוכחי.' אם אתה מפחד וחרד, סימן שאתה בתוך תהליך של יצירה, ובחברה טובה. אם היית שאנן ובטוח בעצמך - הייתי דואגת. בוא נתקדם, יש לי רעיון, רוצה שנלך צעד אחר צעד בעיצוב דמות ואראה לך איך לעשות את זה מהקל אל הכבד?

"כן וכן, רוצה אני".

אוקי, האמת היא שהכבד די קל אם מגיעים אליו בהדרגה. זאת כמעט כל התורה כולה. בוא נתחיל ממש מהתחלה. כלומר, מבחוץ. אנחנו כותבים לעצמינו רשימה פשוטה של מאפיינים: גיל, מין, מקצוע, מצב משפחתי, מקום מגורים, סוג רכב, זה קל?

"קטן עלי".

מצוין. אנחנו ממשיכים עדיין באיפיונים, אבל כאלה שמתחילים להתקרב לאופי.

"רגע, רגע, תעצרי. אין לי שמץ מה ההבדל בין אפיון לאופי?"

גם זו אבחנה של מקי. אפיון זה הבחוץ, ואופי זה הבפנים. התוך העמוק שאליו אנחנו רוצים להגיע, אחרי שנקלף לה את האיפיונים.

עוד באותו נושא

המדריך לכותב 10: קודם כל הקול בראש

לכתבה המלאה

"את רוצה להגיד לי שאנחנו בונים כדי להרוס?"

בדיוק. כשהבניין יציב כבר אין צורך בפיגומים. כמו בחיים, כשהבפנים יהיה בנוי היטב, נוכל לקלף את הבחוץ, ועדיין הדמות שלנו תישאר יציבה ומאוזנת.

"טוב, תמשיכי, אני אשתלב תוך כדי תנועה" .

יופי. תחת לחץ אתה מפגין גמישות, ומתחיל לחשוף את האופי. אנחנו רוצים לדעת מה היא אוהבת, מה היא שונאת, מה מפחיד, מעליב, מכעיס אותה. אנחנו כרגע בשלב הרשימות שלפני הכתיבה. כל זה לא יכנס לסיפור, אבל אתה כבורא העולם המיוצג צריך לדעת הכל.

"אוקי, אז יש לי את התמונה החיצונית, אני אפילו כבר רואה איך נראה הבית שלה, מה הפינה שהיא הכי אוהבת בו, איזה ספר היא קוראת בלילה לפני השינה, מה היא מחזיקה במגירה ליד המיטה"

מצוין, מתחילה להתבהר תמונה.
אפשר לעזוב את שלב הרשימות, ולעבור לתרגילי היכרות, קצת יותר מורכבים, שיעזרו לנו להכיר אותה עוד לעומק. אנחנו כותבים דיאלוג שלה, כמה משפטים ישירים ממנה יספרו לנו המון. אנחנו כותבים מונולוג פנימי, רצוי ברגע שבו היא גמורה מעייפות, אחרי יום מטורף, מחוסרת בלמים. אפשר גם לכתוב עוד דיאלוג אחרי שהש?קנו אותה בקצת אלכוהול. כשהיא תתחיל לאבד את המסכות, אנחנו נראה את האמת.

עוד באותו נושא

המדריך לכותב 09: לכתוב כאילו אף אחד לא קורא אתכם

לכתבה המלאה

"וכל זה תחקיר מקדים לכתיבה? עוד לא הגענו לסיפור עצמו?"

נוח לי שתחשוב כך, כדי שתכתוב את התרגילים בנחת, אבל הם יחלחלו לתוך הסיפור. עכשיו אתה באמת יודע עליה הרבה, ואתה יכול די בקלות לכתוב חלום שלה, ואת היקיצה ממנו. אתה יכול לארגן לה חופשה בת ארבעה ימים לבד, לראות איך היא מסתדרת עם עצמה, ואז אתה שואל את עצמך שאלה מכרעת: מה הדבר שהכי חשוב לדמות שלך?

"היוקרה המקצועית שלה, נראה לי".

למה דווקא זה ולא הילדים למשל? או הזוגיות? על מה זה יושב אצלה?

"נדמה לי שהיא לא מאוד בטוחה בעצמה. אם תקחי ממנה את הכבוד המקצועי שלה, היא תרגיש הרבה פחות שווה".

מצוין. אז את זה נרעיד לה קצת.

"עזבי אותה, עד שהשיגה קצת נחת בחיים שלה, עכשיו את מנפצת לה אותם?".

אין בעיה. אתה רוצה שנלך איתה יד ביד, לאור השקיעה על החוף, לאורך המון עמודים? זה יהיה נורא מעניין.

"טוב, טוב, הבנתי, אבל ששום דבר רע לא יקרה לה. היא קצת מזכירה לי אותי"

גם לי. בוא נבדוק אם היא יכולה לקום על הרגליים אחרי שקילפנו לה מסכה אחת, משמעותית. אתה סומך עליה? או שאתה חושב שהיא תתמוטט לך?

"זה יעלה לה בתעצומות נפש, אבל היא תמצא פיתרון משביע רצון, אני חושב, אני מקווה".

תן לה הזדמנות. אתה מבין, הרגע הזה שבו אתה מחייב אותה להפעיל את תעצומות הנפש, ואת היצירתיות שלה, הוא בדיוק הרגע שבו היא תיחשף במלוא יכולותיה, או במלוא חולשותיה. והנה הגענו לרגע שרוברט מקי דיבר עליו. גילוי של האופי האמיתי, תחת לחץ. אחרי שתכתוב את הטקסט הזה, כבר תכיר אותה מצוין מבפנים. מש"ל.

עוד באותו נושא

המדריך לכותב 08: האמת מתחילה בתוכי

לכתבה המלאה

אוולין לוי היא מנחת סדנאות לכתיבה יוצרת, עורכת ספרות, מנהלת הוצאת סטימצקי, דוקטורנטית בחוג לספרות באוניברסיטת תל- אביב.

  • המדריך לכותב

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

+
בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully