פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      עובדת במה 13: ההצגה האלימה שגורמת לצופיה להתעלף באולם

      ההצגה הבריטית "מטוהרים" מציגה סצנות קשות במיוחד על הבמה ומקשה על הצופים לשרוד עד סופה, המחזמר המצליח ביותר בברודוויי מגיע לבית הלבן, הכישלון של דונלד טראמפ של הכרתם ועוד חדשות תיאטרון

      ניסיונו המר של דונלד טראמפ בברודווי

      הרבה לפני שהפך למועמד השערורייתי ביותר בהיסטוריה של הבחירות לנשיאות ארה"ב, חלם דונלד טראמפ להפוך דווקא למפיק תיאטרון. דיויד בלאק, מפיק בברודוויי, ישב במשרדו הממוקם מעל ל"תיאטרון הארמון" ב-1969 כשלפתע הופיע בדלתו דונלד טראמפ הצעיר והזמין אותו לארוחת צהריים.

      טראמפ היה אז בן 23 עם תמיכה כספית לא מבוטלת מאביו, תואר טרי מבית ספר וורטון ושאיפה להצליח בעסקי התיאטרון. הוא לקח את מר בלאק לפגישה פרטית בה שאל אותו שאלות ענייניות בנוגע להפקת מחזות בברודוויי והציע הצעה: הוא יממן חמישים אחוז מההפקה הבאה של בלאק ובתמורה לכך בלאק יוסיף את שמו של טראמפ לכרזות, לפוסטרים ולתוכניית ההצגה כשותף שווה בהפקה.

      במהלך האינטרקציה שלו עם עסקי התיאטרון, גילה טראמפ עניין רב יותר בפן הכלכלי מאשר בפן התוכני. כאשר שב למשרדו של בלאק לאחר שקרא את תסריט ההצגה החדשה, התעניין באופן שבו הגיע לידיו המחזה ובמשך הזמן שיהיה על המחזה לרוץ על מנת לכסות את העלויות שהושקעו בו. כשההצגה "פריז יוצאת החוצה!" החלה לעלות בברודוויי בשנות השבעים המוקדמות בכיכובם של סם לבן ומולי פיקון, שמו של טראמפ הוזכר הוזכר בכרזות המחזה יחד עם שמו של המפיק בלאק. אך ההצגה התגלתה ככישלון והביאה את הקריירה של טרמפ בתיאטרון לסופה.

      בלאק מספר שכאשר בישר לטראמפ כי הוא נאלץ לסגור את ההפקה, שאל אותו טראמפ: "מה עליי לעשות עכשיו?", "למה שלא תנסה את מזלך בנדל"ן?" הציע בלאק. ומכאן הכל כבר היסטוריה.

      דונלד טראמפ באירוע של CNN במילווקי, ויסקונסין, 29 במרץ 2016 (רויטרס)
      אולי היה עדיף אם היה נשאר בתיאטרון. דונלד טראמפ (צילום: רויטרס)

      השחקן לורנס פוקס בחר לשנות את נאומו האחרון בהצגה ולפנות לצופה בקהל

      במשך כל זמן ההצגה "הבוגד הפטריוטי", המתקיימת בתיאטרון הפארק שבלונדון, אחד הצופים בשורה הרשונה לא הפסיק למלמל, לרטון, לגנוח ולהיאנח בגסות. הקש ששבר את גב הגמל היה כשקרא לשחקן לורנס פוקס "להתחפף". פוקס, שמגלם במחזה את שארל דה גול, נשיא צרפת לשעבר, נשבר ובתגובה לכך החליט לשנות את נאומו האחרון בהצגה לטובת נזיפה הגונה בצופה החצוף, וככל הנראה לא חסך במילים גסות. לאחר מכן, נטש את הבמה ונעדר ממנה גם כאשר שאר הקאסט חזר כדי לבצע את ההשתחוויה.

      כשנרגעו הרוחות התנצל השחקן בפני "199 הצופים האחרים באולם", הודיע כי הוא מוטרד מאוד מתגובתו וכי הוא מודע לכך שהיה עליו לפתור את הסיטואציה באופן שונה. בריאיון ל"רדיו 4" הבריטי הסביר השחקן כי האירוע התרחש בחלק אמוציונלי ורגיש מאוד של ההצגה, כשהיה נסער מאוד ושהוא מתחרט עד עמקי נשמתו על המאורע המביך.

      הצגה חדשה חושפת סיפור מחריד על נסיונות "לרפא" הומוסקסואליות בזמן מלחמת העולם השנייה

      "Savage'" ("פראי") היא הצגת דרמה חדשה שחושפת סיפור טרגי ומזעזע על דוקטור נאצי במלחמת העולם השנייה, שהמציא "טיפול לריפוי הומוסקסואליות". עלילת ההצגה, שמתוכננת לעלות ב"תיאטרון האומנויות" שבלונדון בין ה-29 ליוני ועד ה- 23 ביולי השנה, מתרחשת בשנות השלושים המאוחרות, כשרופא דני בשם קארל פטר וירנט מגלה את מה שהוא מאמין שעשוי להוות "תרופה לריפוי הומוסקסואליות": הזרקת טוסטסטרון לאשכים של בני אדם, כסובייקטים של הניסוי, ללא הרדמה.

      וירנט החזיק בתפקיד בולט במחנה הריכוז "בוכנוולד", שם ביצע את ניסוייו על שבעה עשר כלואים. בתום המלחמה הוא נעצר והוגדר פושע מלחמה נאצי, אך באמצעות שיתוף פעולה של ממשלות דנמרק ובריטניה, שהתעניינו בתגליתו המדעית, שוחרר וברח לארגנטינה. בארגנטינה המשיך וירנט לבצע את ניסוייו על עוד אלפי בני אדם תחת ידיעה מלאה של השלטונות הבריטים והדנים. ההצגה מביאה עדויות של שני אנשים עליהם ביצע וירנט את הניסויים.

      משחק מובייל מכניס את ברודוויי לכיס הקטן שלנו

      הכל החל כשג'יימס מריון החליט לשלב בין שתי האהבות הגדולות ביותר שלו: מחזות זמר ומשחקי מחשב. מריון התחיל לעסוק בתיאטרון כבר בגיל חמש עשרה ומאוחר יותר פנה ללימודי תיאטרון באוניברסיטת ראטגרס. אולם כשהבין שאין לו עתיד מזהיר כשחקן ושרוב עיסוקו בתיאטרון מתמקד בניהול, החליט לפנות לתחום יצירתי יותר, שאותו הוא אוהב לא פחות - משחקי מחשב.

      מריון מספר שהרגיש עצוב ומדוכדך לאחר שהזניח את מחזות הזמר שכה אהב לטובת לימודי עיצוב משחקי המחשב, לכן החליט לשלב בתזה שלו באופן כלשהו את עולם התיאטרון. כך נולד משחק האפליקציה והמחזמר "פיטר פאניק". מדובר במשחק מחזמר שהלחין בנג'מין בונמה. השחקנית אמילי סקגס והשחקן גידעון גליק, הם רק שניים מהשחקנים הבולטים בברודוויי המשתתפים בפרויקט.

      איך זה עובד? בפתיחה ובסיום של כל שלב במשחק מתרחשת סצנה קצרצרה של המחזמר בהתאם להצלחה או לכישלון של השחקן. מריון, שמכנה את עצמו "חנון" ומבין שלא כולם שותפים למשיכה שלו למחזות זמר, מקווה שהיצירה החדשנית שלו תסייע לקרב לתיאטרון דווקא את אלה שפחות מתחברים לעולם הזה. לטענתו, משחקי מחשב קרובים לתיאטרון יותר מאשר לטלוויזיה ולקולנוע, משום שבשניהם הצופה מעורב ומשפיע במידה מסוימת על המתרחש לנגד עיניו.

      הבית הלבן אירח את אחד ממחזות הזמר הפופולריים בברודוויי

      ב-2009 הגיע השחקן ויוצר מחזות הזמר, לין מנואל מירנדה לבית הלבן ובמסגרת ערב של מוזיקה והקראת שירה, ביצע שיר שלימים הפך להיות הנאמבר הפותח של המחזמר המצליח "המילטון". מאז הפך המופע למגה-להיט שגרף מיליונים רבים בקופות וזכה בפרס הגראמי. המופעים של "המילטון" מכורים מראש חודשים רבים קדימה, ומחירי הכרטיסים מאמירים בהתאם.

      בחודש שעבר סגר מנואל מעגל כשהתארח עם המחזמר בבית הלבן. במהלך הביקור העביר הקאסט של המופע קורס חינוכי לסטודנטים שהוזמנו לבית הלבן, וכמובן ביצע בפניהם נאמברים מתוך המחזמר. מאוחר יותר במהלך היום נשא הנשיא אובמה דברים, בהם שיבח את המופע על הקאסט המגוון שלו ועל האופן שבו הוא מתאר חלק מההיסטוריה של האומה, תוך שבאותה נשימה התבדח על המחיר הגבוה שדורש כיום המחזמר עבור כרטיס כניסה.

      "אנחנו עושים המון דברים ממש מגניבים", ציינה מישל אובמה בפני הסטודנטים שהגיעו לביקור. "אבל מבחינתי האירוע הזה הוא המגניב ביותר. אתם האנשים הצעירים ברי המזל ביותר בעולם".

      עשרות התעלפו בבריטניה עקב צפייה בסצנות קשות בהצגה

      עשרות צופים התעלפו באולם התיאטרון או עזבו אותו, לאחר שנחשפו לסצנות קשות ואלימות בהפקה של התיאטרון הלאומי של אנגליה "מטוהרים". הדיווחים על התעלפויות ועזיבת הקהל כבר בשבוע הראשון של ההצגות המקדימות למחזה, התקבלו תחילה מצד צופים בהצגה. בלוגר שנכח בה כתב כי אחד האנשים בקהל שישב בקרבתו, התעלף למשך כשלושים דקות, מה שאילץ לבסוף את הצוות להאיר את האולם ולשלוח סדרנים כדי ללוות אותו החוצה. התיאטרון הלאומי אישר את המספרים ואת העובדה כי חמישה בני אדם הזדקקו לקבלת טיפול רפואי בעקבות איבודי ההכרה.

      ההפקה "מטוהרים" הינה חידוש של המחזה השלישי שנכתב על ידי המחזאית הרדיקלית, שרה קיין, ועלה לראשונה בשנת 1998 ב"תיאטרון רויאל קורט" באנגליה. עלילת המחזה מתרחשת באוניברסיטה שהוסבה למוסד הנשלט על ידי סדיסט, ומתפקד כסוג של מחנה עינויים בו נבחנים מגדר, מיניות והצהרות אהבה.

      בין הזוועות שמתרחשות על הבמה במהלך ההצגה: תלישת לשון מפיו של אדם חי, קטיעת ידיים, גילוי עריות, ניתוח כפוי לשינוי מין, מכות חשמל, רצח והתאבדויות. במאית ההפקה, קתי מיטשל, סיפרה כי היא מאמינה שהמחזה עוסק באהבה יותר מאשר באלימות, אך הודתה בריאיון ל"רדיו 4", כי כל אחד מחברי הצוות סובל כיום מסיוטים. "אנחנו צריכים לצחוק המון על מנת לאזן את הייאוש והאפלה הנובעים מהחומרים", שיתפה ובנוסף העלתה את הטענה כי בריטניה צריכה "להשתפר" בכל הנוגע להתעמתות עם חומרים קשים שנכתבים על ידי נשים.

      cleansed (יח"צ)
      הצופים לא יכולים לעמוד בזה. מתוך ההצגה "Cleansed" (צילום: יח"צ)

      שייקספיר שיכור

      מאז שהחל וויליאם שייקספיר לפרסם את מחזותיו, מנסים השחקנים הטובים בעולם לצטט מהם בקפידה ובמומחיות. החל משנת 2014, שותה שחקן מקצועי אמיץ אחד לפחות חמישה צ'ייסרים, ועולה לבמה כדי לבצע את אחת מההצגות של המחזאי האגדי. "שייקספיר שיכור" הוא הכינוי של קבוצת שחקנים, שמגדירה את עצמה "שתיינים מקצועיים עם בעיית שייקספיר קשה". מדי לילה מופיעה הקבוצה בניו-יורק ומבצעת את מחזותיו של שייקספיר, כאשר חברים כאמור, שיכורים. בימים אלו ממש היא חוגגת את ההופעה ה- 200 שלה.

      במופע, שנמשך תשעים דקות, זמינים לקהל ומשקאות אלכוהוליים. התוצאה היא מופע שבאופן מוצלח הופך מחזה עשיר וכבד לנגיש יותר לקהלים מסוימים, תוך שהוא משמר את האווירה ואת ההומור שבגרסה המקורית. כשנשאלה קייטלין מוריס, שחקנית בהצגה "מקבת" שמעלה הקבוצה, מה לדעתה היה שייקספיר חושב על המופעים אילו היה נחשף אליהם, ענתה: "אני חושבת שהוא היה מגיע ומתיישב בשורה הראשונה כדי לצפות בנו. ההצגות בזמנו היו ספוגות בתרבות הפופ של אותה תקופה. אנשים היו יושבים בקהל, דופקים בפטישים וזורקים פירות על הבמה. אני חושבת שהאווירה בזמנו היתה דומה יותר לזו שאנחנו מציגים ב"שייקספיר שיכור" מאשר לזו האלגנטית, שבדרך כלל קיימת כשמעלים הצגות שייקספיריות".

      השחקנית קתרין האנטר משנה שוב מגדר

      כשהשחקנית קתרין האנטר סיפרה לבעלה, מרסלו מגני - ממייסדיי תיאטרון "קומפיסייט" החלוצי ויוצר מוערך בפני עצמו - על התפקיד האחרון שקיבלה בתור סיארנו דה בז'ראק הוא החל להחליף צבעים. "הוא תמיד חלם לגלם את סיראנו", סיפרה בריאיון ל"וואטס און סטייג'", אבל זהו אחד הסיכונים בלהיות נשוי לשחקנית אגדית כמו האנטר, שכובשת בקלות תפקידי משחק הן של גברים והן של נשים.

      במהלך הקריירה המזהירה שלה, היתה האנטר לאישה הראשונה בבריטניה שזוכה לשחק בתפקיד "המלך ליר" ב -1997, היא גילמה קוף ממין זכר בהצגה "הקוף של קפקא", עובד משרד בהצגה "דה בי" ב-2006, ולאחרונה, כאמור, שיחקה בתפקיד גיבור המחזה הידוע של אדמונד רוסטאן, סיראנו דה ברז'ראק.

      לאחרונה אנו עדים ליותר ויותר נשים שמגלמות דמויות גבריות בתיאטראות בעולם ובבריטניה בפרט: השחקנית הארייט וולטר במחזה "יוליוס קיסר", השחקנית מקסין פיק בתפקיד המלט, ובימים אלו השחקנית גלנדה ג'קסון בתפקיד המלך ליר. האנטר מסבירה כי לדעתה הטרנד המתגבר נובע מחוסר בדמויות נשיות בתיאטרון.

      במחזה סיראנו הוא משורר וחייל בצבא צרפת, המצטיין בסיף ומאוהב בסתר בדודניתו רוקסן, אך בטוח שלעולם לא יוכל לזכות באהבה הדדית בגלל מראהו החיצוני, ובייחוד האף הארוך שלו. יש להודות כי אישה היא לא הבחירה המובנת מאליה לגלם דמות של גבר המתוארת בדרך כלל כשרירי, קולני ותוסס. אז איך מטפלים בבליטה הייחודית של סירנו? "האף יפהפה". סיפרה האנטר. "אין דבר מושלם. זה יכול להיות אף, חוסר ביטחון עצמי או טראומה טרגית". אמרה ומיד הוסיפה: "לכל אחד מאיתנו יש אף".

      ארה"ב מקדמת את זכויות הלהט"ב בעולם בעזרת מחזמר בברודוויי

      שגרירת ארה"ב סמנתה פאוור הוסיפה בחודש האחרון את ברודוויי לארגז הכלים הדיפלומטיים שלה, כשהזמינה שבעה עשר שגרירי או"ם לצפות במחזמר "פאן הום", במטרה לקדם את זכויות הלהט"ב בעולם. המחזמר "פאן הום", זוכה פרס הטוני, מבוסס על רומן אוטוביוגרפי מצויר של הקרטוניסטית, אליסון בצ'דל ומספר את סיפורה של בחורה המאוהבת באישה, בעוד שאביה הוא הומוסקסואל המנהל מערכת יחסים סודית עם גבר.

      אחד השגרירים שהוזמנו לצפות בהצגה היה שליחה של רוסיה, מדינה שהוציאה אל מחוץ לחוק את החופש ליצור התארגנויות למען קידום זכויות הלהט"ב ולדון בהקשרים הללו באופן גלוי אשר נגיש לילדים. בנוסף, הגיעו לצפות במחזמר שגרירים מהמדינות: אוסטרליה, נמיביה, נורבגיה, מקסיקו, אורגוואי וייטנאם, קבוצה מגוונת של שליחים, שבחלקם הגיעו ממדינות שאישרו לאחרונה נישואים חד מיניים. בתום ההצגה טענו מספר שגרירים כי לא ידעו במה עוסק המחזמר טרם הצפייה בו.

      ההצגה המחיזה את הנושאים והקשיים איתם מתמודדים להט"בים בכל העולם, "בצורה שבה פתרונות והצהרות לעולם לא יוכלו. זהו האופן שבו ניתן יהיה להביא לפריצת דרך" טענה פאוור.