מי אמר שהוצאות ספרים לא קשובות לרחשי לב העם? בקושי שנה חלפה מאז יצא כאן התרגום לעברית של "איש השלג", הכותר השביעי בסדרת הארי הולה המצוינת של סופר המתח הנורבגי יו נסבו, שספרים רבים מתוכה התפרסמו כאן בשנים האחרונות, וכבר משגרת אלינו הוצאת בבל את גרסת לשון הקודש של "העטלף", הספר שפותח את הסדרה, ושלתרגומו מייחלים מעריציה הוותיקים כבר זמן רב. אמנם ברור למה החליטו בבבל לתרגם תחילה את "אדום החזה" הספר השלישי בסדרה, והלהיט הענקי שהקנה לנסבו תהילת עולם אבל מאז ועד היום כבר תורגמו לעברית ארבעה ספרים נוספים, שרובם התייחסו במידה זו או אחרת לעלילת "העטלף". התוספת החדשה, אם כן, מאפשרת סוף כל סוף להבין על מה הם דיברו במשך כל אותן שנים.
"העטלף" לוקח את קוראי הסדרה לזירת התרחשות לא שגרתית, כאשר את אוסלו הקפואה והסולידית מחליפה סידני שטופת השמש והתוססת. הארי הולה נשלח לעיר בעקבות רצח אכזרי של כוכבנית טלוויזיה צעירה שהיגרה מנורבגיה לאוסטרליה. הולה בשלב הזה עדיין חוקר צעיר יחסית וחסר ביטחון, אבל כבר אלכוהוליסט בגמילה (הקוראים הוותיקים כבר יודעים עד כמה קלושים הסיכויים שלו להתמיד בכך) אמור לשמש כמשקיף מטעם משטרת נורבגיה במסגרת שיתוף הפעולה המשטרתי בין המדינות, ובתור שכזה הוא מוצמד לבלש זקן, משופשף ומטורף למדי ממוצא אבוריג'יני. ככל שחולפים הימים הולכת וגוברת המעורבות האישית של הולה בחקירה, וחורגת במידה ניכרת מהתפקיד הסמלי שנועד לו במקור. במקביל לכך הוא מקיים רומן סוער עם צעירה שוודית שהכירה את הנרצחת, מתחבר לדמויות שונות משולי החברה של סידני, ומאזין למה שנראה לעתים כמו רצף אינסופי של אגדות עם אבוריג'יניות, שאחת מהן גם העניקה לספר את שמו.
כשקוראים את "העטלף" חייבים לזכור שמדובר ביצירת ביכורים, שאותה לא הוגן לשפוט לפי הסטנדרטים שהציבו ספרי הארי הולה המאוחרים, שהם ללא ספק טובים, קולחים ומהודקים יותר. אין מנוס מלהודות שמדובר בספר בוסרי למדי. לא מעט פעמים העלילה נמרחת ולא ברור לאן, אם בכלל, מתכוון נסבו להוליך אותה. קוראים רבים עלולים להתאכזב מכך שפיתרון התעלומה הוזכר מספר פעמים בספרים מאוחרים יותר, כולל דיון נרחב ומפורט בזהותו של הרוצח ובמניעיו שהתקיים ב"איש השלג", הכותר האחרון שתורגם לעברית עד כה. זוהי כמובן לא אשמתו של נסבו, שלא התכוון שספריו יראו אור שלא לפי הסדר, אבל כך או כך, הספוילר הזה די מעקר את אלמנט המתח. גם אחדות מהתכונות המוכרות של הסדרה פרקים שמסופרים מנקודת מבטם של האיש הרע או של הקורבנות, או פלשבקים לאירועים שהתרחשו בעבר לא מופיעות כאן. חוץ מזה, הקסם הצפוני הקר והמסתורי של התעלומות הנורבגיות, שתמיד היה אחד ממוקדי המשיכה העיקריים של הסדרה, נעלם במצולות האוקיינוס איפשהו בדרך הארוכה לאוסטרליה.
ועל אף כל זאת, שוחרי הארי הולה צפויים ליהנות מ"העטלף", ולא רק בזכות ההקשר שהוא מעניק לספרים המאוחרים יותר. העיסוק באוסטרליה, בהיסטוריה שלה ובבעיות החברתיות שלה מעניין, בעיקר אם לוקחים בחשבון שמדובר ביבשת שבקושי זוכה לייצוג בספרות המתורגמת לעברית. "העטלף" מצליח לנתץ כמה סטריאוטיפים עליה, ומציג צדדים פחות ידועים ופחות מחמיאים שלה, כאלה שלא תראו בסדרות כמו "קרוב רחוק", כמו האפליה הגזעית שממנה סובלת האוכלוסייה הילידית או חייהם העלובים של דרי הרחוב, הזונות והנרקומנים של סידני. את תפקיד האווירה הסקנדינבית הקודרת וחורשת הרע ממלאת כאן המיתולוגיה הילידית האפלה לא פחות, אם כי אחדים מהסיפורים העממיים שמופיעים ביצירה הם משונים למדי ולא תמיד מובנים. כמו כן, די נחמד להיתקל בגרסה כל כך מוקדמת של הולה כאשר הבלש המפוכח, הציניקן והמיואש שאוהדי הסדרה מכירים היטב היה עדיין אופטימי, נלהב, והרבה פחות בטוח בעצמו, כפי שמעיד המונולוג שהוא נושא באוזני אהובתו השוודית: "לפעמים אני חושב שאני מבין משהו. אבל כעבור רגע אני מוטח שוב אל הבלבול הגדול. אני לא אוהב להיות מבולבל, אני לא סובל שום בלבול. לכן אני חושב שהלוואי שלא הייתי ניחן בכישרון הזה לשים לב לפרטים, או לחלופין, הלוואי שהייתי ניחן בכישרון טוב יותר לחבר אותם לכדי תמונה בעלת משמעות" (עמ' 188).
לכן, אף על פי שלא מדובר באחד הכותרים המצטיינים של הסדרה, "העטלף" לגמרי שווה קריאה. אם אתם קוראים ותיקים הוא צפוי לפתור לא מעט שאלות שהציקו לכם עד עכשיו. אם מעולם לא קראתם את הסדרה זה בדיוק המקום להתחיל. וזה הזמן לצאת בקריאה נרגשת להוצאת בבל, לא לעצור כאן אלא לתרגם גם את הכותר השני בסדרת הארי הולה, "מקקים", שעלילתו מתרחשת בתאילנד, ולאפשר לקוראים הישראלים להדביק סוף כל סוף את הרצף הכרונולוגי המקורי של הסדרה.
"העטלף" / יו נסבו. הוצאת בבל. מנורבגית: רות שפירא. 398 עמודים.