ערב ההופעה של די אנטוורד באמפי פארק ראשון לציון הסתמן כאחד מאותם ערבים שמקנים לנו אשליה של נורמליות. שתי הופעות בינלאומיות גדולות (בריאן וילסון באמפי רעננה ודי אנטוורד באמפי ראשון לציון) בערב אחד, בשיאו של מבול מבורך של אמנים בינלאומיים שנתנו תקווה לחובבי המוזיקה בישראל - אולי בכל זאת נותרה לנו תקווה לחזות באמנים האהובים עלינו מבלי לעבור בנתב"ג. למציאות הישראלית יש דרכים משונות להחזיר אותנו לייאושנו - מי מאתנו שחי פה מספיק זמן זכה לחוות לא מעט מהן - אך ייתכן שערב השמונה ביוני 2016 היה מהרגעים הסוריאליסטיים ביותר שסיפקו לנו החיים בארץ הקודש.
לפני החדשות משרונה, תחילתו של הערב היתה מבטיחה בהחלט. הופעות החימום הישראליות עזרו בבניית המתח לקראת עלייתם של די אנטוורד (בלטו לטובה Mrs. Red ואקו) בעוד האמפי המשיך להתמלא לו לאטו. דווקא אז, אחרי הופעות החימום, במהלך ההמתנה הקצרה (באופן מרשים, יש לציין) לעלייתם של נינג'ה ויולנדי, החלו לזרום הדיווחים אל הוואטסאפים הפעילים בקהל. הרחש הפך לדיווחים מאושרים ועובדות מדויקות על מספר ההרוגים והפצועים במתחם שרונה. בעוד אנחנו מחליפים את פריטי המידע שהיו בידינו בטרם קרסה הרשת באזור הבמה, ובתזמון שיכול להיות היה קומי לולא היה כה מציאותי, כבו האורות באמפי ועל המסך הגדול הופיע הלוגו המפורסם של ההרכב ומיד לאחר מכן עלו די אנטוורד לבמה.
באותו הרגע הקהל נראה כמי שהגיע להחלטה קולקטיבית לנסות ולהשהות את הבלבול ואת הכאב שהדהד מכל עדכון מתל אביב. אלה יחכו לנו בשער וילוו אותנו כל הדרך הביתה וגם שם לא ימהרו לעזוב אותנו. אמנם היה בלתי אפשרי להשתחרר מההרגשה ההזויה שיצר הפער בין החגיגה המלוכלכת והנהדרת על הבמה לידיעה על המתרחש, אך בעזרתם האדיבה של נינג'ה, יולנדי ודי ג'יי היי טק, הצליחה המוזיקה לנצח בקרב על האמפי.
המופע הקצר יחסית (כשעה ורבע) של די אנטוורד בנוי בצורה מופתית. יותר משמדובר בהופעה, מדובר ברייב כאוטי לחלוטין, אבל מדוקדק ומוקפד עד לפרט האחרון - ניגוד שנרכש בניסיון רב ועבודה קשה ונשאר אמין לאורך כל הדרך. העולם הוויזאולי הקריפי והפאלי המוכר מהקליפים של די אנטוורד תורגם בצורה נהדרת למופע הבמה של ההרכב, הן על המסך, הן בתלבושות שהחליפו חברי ההרכב במהלך ההופעה (בלטו לטובה המסכות מהשיר "Pitbull Terrier", שנחבשו גם הן על הבמה). הכוריאוגרפיה המרשימה של הרקדנים לצד ההשתוללות הבלתי פוסקת של נינג'ה ויולנדי על הבמה יוצרות תחושה של קרקס רייב פוסט אפוקליפטי שיכול היה למכור לא מעט כרטיסים בגיהנום, אבל מסתפק בלתת הצצה אליו ולעורר אצל הקהל חשק לבוא לבקר.
חלק גדול מהצלחת המופע ניתן לזקוף לטובת הדרך בה בנו די אנטוורד את הסט להופעה. הוא נפתח בצד ההיפ הופי יותר של ההרכב, זה שמייצג נינג'ה בשירים כמו "Fetty Boom Boom". ההופעה מוכיחה מעבר לכל ספק שגם אם בוחנים את נינג'ה בתור ראפר במנותק מהעטיפה הכוללת של די אנטוורד, מקבלים אם סי נהדר שיודע כיצד לעורר את הקהל וכיצד לדבר אליו ובעיקר, יודע לעשות ראפ. גם כשהוא באמצע סטייג' דייבינג או כשהוא נעמד על כפות ידיהם של הקהל. ככל שהתקדם הסט, הפכה רשימת השירים ליותר ויותר קצבית. חלקים בקהל שפחות שיתפו פעולה עם הצד ההיפ הופי של ההרכב, מצאו מענה כאשר הקצב התגבר וזלג אל עבר עולם הרייב של יולנדי. ברגע שייחרט בזכרון הנוכחים בהופעה (ברוכים הבאים לפרובינציה), הזמינו נינג'ה ויולנדי את גורי אלפי להצטרף אליהם לבצע יחד איתם את הגרסה שלו ל-"I Fink U Freeky" "בישלתי פריקי והכנתי סלט".
מרשים במיוחד היה לשמוע את נינג'ה ויולנדי חוזרים על מילותיו של גורי בעברית בהצלחה לא מבוטלת. עצם העובדה שהחבירה המבודחת והמודבקת של די אנטוורד לאלפי בתוכניתו הפכה למציאות על הבמה היתה לא פחות ממרגשת. לא מעט הרכבים היו נרתעים מהפרעות למופע המתוכנן, אבל במסיבה של די אנטוורד הכל יכול לקרות. כולם מוזמנים, או לפחות מרגישים מוזמנים וכולם מרגישים שלרגע קצר הם חלק מתרבות ה-ZEF (התרבות הדרום אפריקאית שאותה מייצגים חברי ההרכב) - גם כשהם מנסים להדוף תהיות האם להתכונן למילואים.
בתום ההופעה נאלצו הצופים לשוב אל מסכי הטלפונים בניסיון להתעדכן מה קרה בזמן שהיו במסיבה. חלקם חמקו מקבלת המידע טרם ההופעה וחלקם נלחמו על רשת סלולרית במהלך ההופעה על מנת להודיע שהם בסדר או לעקוב אחרי כל פיסת חדשות מזירת הפיגוע. תהיה התחושה בקרב הקהל אשר תהיה, אי אפשר לומר על אנשי די אנטוורד שלא מילאו את החלק שלהם בעסקה. נינג'ה, יולנדי והיי טק סיפקו שואו אנרגטי, איכותי ומושקע. אם יבואו שוב, בכיף אחתום על הופעה כזאת בדיוק. אנחנו מצדנו נקווה למציאות טובה יותר כאן בישראל ואם לא טובה, אז לפחות מתוזמנת באופן יותר מוצלח.
