אם יש דבר אחד שאין בו מחסור ב"משחקי הכס" זה ללא ספק ערים מוזרות. וגם אם התחרות לא פשוטה, קשה למצוא עיר שתתעלה על רמת הקוקו של בראבוס. אנשים רצים ברחובות ורוצחים זה את זה, מכים אחד השני עם מקלות ומקלפים פרצופים מעוברי אורח רנדומליים, וכולם רק זזים מדרכם בשקט, מנגבים מעצמם רסיסי סחוס ורצים אל כיכר העיר. למרות שהתיאטרון הנודד בכיכובה של ליידי קריין מציע רק הצגה אחת, שמציגה כבר יותר זמן מ"היפים והאמיצים", לא נראה שזה מפריע למישהו. אולי זאת הסיבה המסתורית שבגללה האל ללא הפנים ביקש להביא קץ לחייה של קריין. הוא מת כבר לראות את "בילי אליוט" והכיכר תפוסה כל הזמן. אריה ידעה היטב שבעצם החבירה למי שהפכה לסוג של מנטורית עבורה, היא חורצת את דינה, וכאן אנחנו מתוודעים שוב לאבולוציה של בני סטארק. אם בעבר היתה שם גישה אלטרואיסטית-נאיבית, נראה שהלקח נלמד. ג'ון לא מעוניין לשרת בחומת הצפון, סאנסה מקדמת את האג'נדות שלה גם על חשבון אחיה החורג ואריה נעזרת בכל מה ומי שאפשר כדי לשרוד.
הרבה מאוד תיאוריות לגבי אריה נזרקו בשבוע האחרון, כולן התבררו כשגויות משום שהן התבססו על ההנחה שיוצרי הסדרה מתוחכמים. אם בני סטארק התפכחו מזמן מאשליות כאלה, גם אנחנו היינו צריכים לעשות את זה. אז לא, אריה לא "ביימה" את הדקירה של עצמה, אריה והנערה ללא שם הן לא אותו האדם, ולא, אנחנו לא בגרסת הפנטזיה של "מועדון קרב". ההתנהלות חסרת האחריות של אריה היא חלק בלתי נפרד ממנה, בדיוק כמו גניבת הפנים מהיכל הפנים בעונה שעברה כדי לנקום. בסיכומן של שתי עונות בבראבוס, המסע של אריה אל מעבר לים הצר הוא בדיוק מה שחשבנו: מסע לחיפוש עצמי. היא היתה יכולה לשבת על פטריה בהודו כמה חודשים ולחשוב שהיא קיפוד כמו שאנשים רגילים עושים, אבל במקום זאת היא היתה זקוקה לביזאר ולדם ולאיבוד של חלקים פנימיים כדי להגיע למסקנה שאי אפשר לברוח ממי שאתה. החיוך על פניו של ג'אקן הגהאר בסצנת הסיום של הפרק מרמז שהוא ידע כבר מההתחלה איך המסע הזה ייגמר, ורק בגלל זה מגיע לו למות כי הוא יכול היה לגאול אותנו ולא עשה את זה.
בשלב זה התהייה לגבי זהותו האמיתית של ג'אקן היא בעלת חשיבות משנית. בין אם התיאוריה שלפיה הוא היה סיריו פורל - "המורה לריקוד" של אריה בעונה הראשונה, ולמעשה מי שליווה אותה כמנטור מתחילת הדרך - נכונה או לא, המעגל הושלם. מה שחשוב הוא שאריה היתה זקוקה לו ולליידי קריין ולילדה מהספין אוף של ניקיטה כמנטורים, כפי שהיתה זקוקה לסנדור קלגיין לפניהם. ומה שבאמת מפחיד בלהיות מנטור של אריה סטארק? רובם המכריע מוצאים את עצמם מתים בסופו של השיעור האחרון.
מנתצת התיאוריות
אפרופו מנטורים של אריה שנחשבו למתים, פנו דרך למוהל המקובל סנדור קלגיין. בהינף גרזן הוא קוצץ ומשסף את אנשי האחווה ללא דגלים שרצחו את חבריו לשבט ההיפים בפרק הקודם. רק כשהוא מגיע למחנה שלהם מתברר שהם פעלו על דעת עצמם, ועומדים להיתלות על ידי חבריהם. בריק דונדריון, האדם הראשון בסדרה הזאת שחזר מן המתים (בזכותו של הכהן האדום, תורוס, שנמצא גם כעת לצידו), אחרי דו קרב לוהט במיוחד בעונה השלישית מול כלב הציד. עכשיו הם נפגשים שוב, אלא שהפעם יש להם מטרה משותפת. האחווה ללא דגלים הוקמה כדי לעשות טוב, לסייע לזולת, לפני שחלק מחבריה הפכו לאנשים ורוצחים. כלב הציד עוד מנסה לשכנע אותו לתת לו לכייף קצת ("תן לי להוריד להם יד, רגל טוב ניפגש באמצע: אונה"), אבל כל מה שהוא מקבל הוא גרוגרת נשברת. כמה סטרילי. היו ימים שבהם קלגיין היה הורג את השבעה שהפריעו לו לרצוח את השלושה, אבל הנקמה יכולה להוביל אותך רק כברת דרך מסוימת. יחסית לאחד הלוחמים המיומנים ביותר בממלכה, קלגיין בורח מקרבות כבר ארבע עונות לפחות. הידיעה שהוא מצטרף לאחווה ומתקדם צפונה אל המפגש הבלתי נמנע עם המהלכים הלבנים, מנפצת גם את התיאוריה על הקרב הגדול בין האחים קלגיין (וגם את תיאוריית "ליידי סטונהארט", אם אנחנו כבר סופרים תיאוריות מנופצות. אם בריק דונדריון חי, זומבי קייטלין לא תוכל להתקיים). אבל האמת היא שטומן הרס את זה עוד קודם.
כמה עוד מבאס טומן יכול להיות? ובכן, בשלב הזה הוא ממש שם בין יום ראשון בבוקר למכה בזרת הקטנה של הרגל. הזומבי-הר רק התחיל להתחמם עם עיניים דלוקות כמו של בליין ישראלי אחרי לילה בבורגס, אבל התקווה של סרסיי שייצג אותה במשפט בקרב נהרסה בבת אחת בדרך המשעממת ביותר בעולם. משפטים בקרב נאסרו בממלכה כולה, וגם כוחו של ההר לא יוכל לעמוד מול כל הדרורים כשסרסיי נראית בדרכה הבטוחה אל משפט שאין ממנו חזרה. וכך, שוב נראה שהדרור העליון הצליח להערים על מי שהכניסה אותו אל העיר, שוב הוא מצא דרך עקיפה ובירוקרטית לשלול מסרסיי את כוחה. אבל נראה שהפעם דווקא סרסיי היא זאת שממעיטים בערכה. בפרק הקודם אולנה הניחה את הגחלים הלוחשות למדורה הגדולה ועכשיו נדרש רק הניצוץ כדי להוביל לנקמה הבוערת של סרסיי. הסדרה לא סיפקה לנו כל הסבר לגבי משימתו הסודית של קיבורן, אבל הנה תיאוריה אחת: קיבורן פועל בעיקר במרתפי הטירה במעלה מלך, מרתפים שהודות לחזיונותיו של בראן חשפו בפנינו כמכילים כמויות רבות של "אש פרא". טיריון השתמש בה בעבר כדי למנוע מסטאניס לכבוש את העיר, האם הפעם היא תשמש כדי לשרוף אותה?
ואם כבר טיריון, אז באמת שכבר נהיה כמעט עצוב לדבר על האופן שבו הצליחה הסדרה לבזבז את הדמות הטובה ביותר שלה. אבל רגע, לפני כן, תשמעו בדיחה: "טוק, טוק"; "מי שם?"; "זה"; "זה מי?"; "זה המטומטם שכותב את הדיאלוגים בפרק הזה". לא רק שזאת הפעם הראשונה שאנחנו מבלים דקות ארוכות בפרלמנט המשמים של מיסאנדיי, תולע אפור וטיריון, זאת גם לא הפעם הראשונה שבה יוצרי הסדרה מנסים לגרום לכל זה להיראות כמו סיטקום שרק חסר בו צחוק מוקלט, ולא ברור למה. אנחנו לא בפרק הראשון של עונה שתיים, אנחנו בפרק השמיני של עונה 6, למה אנחנו עדיין מבזבזים זמן על סצנות כל כך מיותרות? לא רק שטיריון כלוא כבר שתי עונות בעשייה של פחות או יותר כלום, הוא למעשה צומצם לכדי שתיין חסר תועלת שמספק תוכניות ועצות כושלות. הלא כל המשמעות של טיריון היא היותו האדם הפיקח ביותר בשבע הממלכות, והעובדה שתוכנית השלום שלו התנפצה ברעש גדול ואף אחד לא מופתע מזה, היא עדות נוראית להצלחת המשימה לסרס את דמותו כמעט בלי דרך חזרה. אדוני העבדים קיבלו אצבע וחזרו לקבל את כל היד, ועכשיו כשדאני שבה לעיר כבר ברור שכל אפיזודת מירין היתה בזבוז זמן קולוסאלי של כולנו. אולי עכשיו, כשהיא עולה בלהבות, תמות איתה גם הגרסה המביכה הזאת של טיריון ותחזיר את זאת שכולנו למדנו לאהוב.
בנהרן מתאחדים סוף סוף בריאן וג'יימי לראשונה אחרי שחזר הביתה. טורמונד אולי לא יסכים לכך, אבל הזוגיות הזאת היא אחת מהיפות שהיו לנו בסדרה הזאת, דווקא בגלל ההערכה ההדדית שהתפתחה בין השניים האלה לאורך השנים. ההערכה הזאת גדולה אפילו יותר בפרק הזה, שמזכיר לנו שג'יימי לא באמת מעריך אף אחד מלבד סרסיי. ובכל זאת, בריאן זוכה להשאיר אצלה את "מקיימת השבועות", החרב של ג'יימי, ומקבלת את ההזדמנות לנהל משא ומתן עם ברינדן "דג-שחור" טאלי על עתיד נהרן. האמת היא שהמו"מ נעשה יותר מתוך כבוד לבריאן, מאשר מהתקווה שמשהו יצמח ממנו. אנשים כמו דג-שחור לא בורחים מההזדמנות למות בקרב, בוודאי אחד כזה שנעשה על הבית שלהם. קשה שלא היה לראות את ההקלה על פני ג'יימי ובריאן כשהבינו שלא יצטרכו להילחם זה בזו בסופו של דבר, גם אם המשמעות היא שבריאן תחזור לצפון בידיים ריקות. נותר רק להצטער שדווקא ממערכת היחסים הנהדרת הזאת ראינו כל כך מעט בסדרה.
ובכלל, כל כך מבלבל היה על החומות של נהרן - ביתם של בני טאלי שניתן לבני פריי אחרי שבגדו בבני סטארק לטובת בני לאניסטר. מה הפלא שמפקד המשמר ממלמל משפטים כמו: "אבל אדוני, נשבעתי לשרת את האדון של הטירה ואתה לא האדון, זה הוא האדון, סליחה אדוני". ואולי מה שמייצג יותר מכל את תחושות הפרק הזה הוא הדיאלוג בין ג'יימי לאדמור ("אני מספר לך כי אתה שבוי שלי ואין לך ברירה". כן אדמור, אנחנו יודעים איך זה מרגיש), שחזר לביתו לראשונה מאז "החתונה האדומה", רק כדי לצוות על אנשיו להוריד את נשקם, ובכך למעשה הגן עליהם מטבח שהיה נעשה בהם על ידי ג'יימי, שמוכן לעשות הכל כדי לחזור לסרסיי, שמתכננת לשרוף את כל מעלה מלך בייאושה. כל כך הרבה לעכל, כל כך הרבה ללמוד. אבל רגע, לפני הכל: תשמעו בדיחה.
בטח שמתם לב
"הדברים שאנחנו עושים בשביל האהבה", המשפט שג'יימי אומר לאדמור בשיחה ביניהם, הוא המשפט המדויק שאמר לבראן לפני שדחף אותו מהמגדל בווינטרפל בפרק הראשון של הסדרה.
ש"גשמי קאסטמיר" חזר להתנגן בפרק הזה (בסצנה במעלה מלך ובסצנה בנהרן) וזה אומר שאם הטרגדיה עדיין לא הגיעה בפרק הזה, היא ממש בדרכה אלינו (*שיעול*. פרק 9, *שיעול*).