קומביה אחים, השלום עליכם. ברוכים הבאים למחנה השאנטי של האח ריי. כולנו כאן משפחה אחת גדולה, כולנו שווים ואף אחד לא ישפוט אתכם אם תאכלו עם הידיים מהצלחת ותמותו מדיזנטריה. בואו, תפסו פטיש או בול עץ שגנבנו עם עגלה של סופר מאתר הבנייה הסמוך, שימו יד ותעזרו לנו לבנות את מגדל המים המיותר לחלוטין הזה באמצע השממה הירוקה. הרי אם כולנו ממילא הולכים למות, למה לא לעשות את זה עם מסמר בעין? אבל רגע, מי זה שם מניף גזע עץ גדול כמו הגופה של מפלגת העבודה? זה סנדור קלגיין! בפעם האחרונה שראינו את "כלב הציד" הוא הושלך לקרקעית של צוק אחרי הקרב עם בריאן ונזנח על ידי אריה למות מפצעיו, אלא שהאלים עדיין לא סיימו איתו מתברר. הם רצו שיישב כאן ויענה לשאלון המורחב של ספטון לפיד: "מה גרם לך להמשיך, סנדור? מה ישראלי בעיניך ומה תרצה שיכתבו על המצבה שלך?"
גם "האיש השבור", הפרק השביעי בעונה השישית של "משחקי הכס", היה נאמן לשמו. זה היה פרק שעסק באנשים שבורים ובניסיונותיהם למצוא את הדרך להרכיב את חייהם ושאיפותיהם מחדש. במקרה של קלגיין התרופה הטובה ביותר היא השנאה, הצורך להאמין שאחרי כל האמונות והניסיונות, טבע האדם הוא אכן רע כפי שהוא חושב. החיים לצד אנשים שאינם רואים את הסכנה המרחפת מכל כיוון, אנשים כמו האח ריי שהניחו את נשקם מבחירה, חידדו את ההבנה שאכן נותר לו תפקיד משמעותי לשחק בעולם הזה. וכך, כשהוא יושב באמצע מעגל ההיפים הזה וארומה קלילה של עשב מעושן עוטפת אותו מכל עבר, הוא כבר מבין שדיבורי החולשה האלה לא יסתיימו יפה. מצפון והכאה על חטא מעולם לא הובילו לדבר טוב בעולם שהוא מכיר. אבל כשהכל נגמר, כשהנאיביים מתבוססים בדמם וגופתו של האח ריי מתנוססת מקצה המגדל, הוא נותר שוב עם הגרזן ועם הרצון הבוער לנקמה. היום זאת האחווה ללא דגל, ומחר? אולי מחר יגיע תורו של "ההר".
לא פלא שכלב הציד לא מאמין באלים, אם האם היתה כזו רחומה היא לא היתה מאפשרת לנו לסבול מדי שבוע עם עוד דרשה של הדרור העליון. הפעם הוא כאן כדי להסביר למארג'רי שרצונותיה לא חשובים. "יחסי אישות לא מצריכים תשוקה מצד האישה", הוא קובע, "רק סבלנות". פשוט תשכבי שם בשקט בזמן שטומן עוצם עיניים חושב על חתולים ותני לו לעשות את שלו, את לא צד בעניין הזה. אם אפשר תעשי קצת "פררר
פררר" מדי פעם. ילדה טובה. אלא שמתחת לכל קן הקוקיה הזה, מתברר שמארג'רי הישנה עדיין חיה ובועטת. את הסבלנות והתחכום שלמדה מסבתה, היא שכללה עד שעלתה אפילו על המאסטרית אולנה טיירל. תחת עיניה הטובות והלא ממצמצות בכלל של ספטה אונלה, מארג'רי היא כלת חידון התנ"ך, אבל הציור של הוורד שהעבירה בחשאי לאולנה מוכיח שהכל משחק תעתועים.
כלפי חוץ נראה שאולנה מבינה את המשחק היטב ועושה את כל שביכולתה כדי להראות שהשתכנעה לעזוב, אבל נראה שזה רק החלק השני בקשר הכמעט טלפתי הזה בין סבתא לנכדה. צבא גדול שנכנס בשערי העיר לעיני כל לא יושיע את מעלה מלך מהדרורים, זה בדיוק מה שהם מצפים שיקרה. אבל בדיוק כמו במקרה של כלב הציד, זאת הנקמה הבוערת שעשויה להביס אותם. בני טיירל אולי לא מצטיינים בנקמות, אבל הם שם כדי ללבות את האש. אולנה מזהה את החולשה של סרסיי, את הגב שנצמד אל הקיר כשכל חבריה ותומכיה עוזבים בזה אחר זה. היא יודעת שכשכבר לא יהיה מה להפסיד, סרסיי השבורה תמצא את הכוחות להפוך לנשק המסוכן ביותר נגד הדרורים. בינתיים היא נהנית מהתהליך שכולל את ההשפלה שלה, התזכורת לכך שהיא האשמה בכל מה שהתרחש עד כה. ועכשיו, אחרי שהגפרור הוצת, כל מה שנותר הוא להתרחק כמה שיותר מאזור ההדף.
היי, תראו, זה ברון (לב, לב), שכיר החרב האהוב עלינו. נדרשה לו כמעט עונה שלמה להתאושש מהקו הסיפורי של דורן, וזה לגמרי הגיוני. בלילות קרים הוא עדיין מתעורר שטוף זיעה וזועק: "הקרב בגינה, הקרב בגינה". כעת הוא שוב לצדו של ג'יימי, בראש צבא לאניסטר שכבר שנים נמנע ממלחמות בזכות אסטרטגיית הבריתות של טיווין לאניסטר. אבל כעת נראה שאין ברירה, מול החומות המבוצרות של נהרן והניסיון העשיר של ברינדן "דג-שחור" טאלי, חרבות יונפו כאן במוקדם או במאוחר. וולדר ולותאר, הבנים הבכורים לבית פריי, חשבו שארבעה סוסים, שני לוחמים ואדמור טאלי אחד יאפשר להם לקבל את הטירה בחזרה, בפועל כל מה שיצא להם מזה הוא ביץ' סלאפ מג'יימי. העימות בין דג-שחור לג'יימי מזכיר את זה שבין סרסיי לאולנה. המצביא הוותיק והקשוח מטיח בג'יימי את כל חסרונותיו (מפר שבועות, כולל זו שבה הבטיח לקייטלין להחזיר את בנותיה לבית טאלי) ודוחף אותו לתגובה אגרסיבית. לחלופין הוא יוכל לחכות שנתיים ולראות אם הדברים יסתדרו מעצמם. אנחנו עשינו את זה, אגב, וכבר ממש מתחיל להיגמר לנו האוכל.
בצפון נמשכת תוכנית הגיוס-ריאליטי "קח אותנו ג'ון". אחרי ששכנע את הפראים ללכת אחריו לווינטרפל, מופיעים ג'ון שלג, סאנסה ודאבוס סיוורת' במפתן טירה של בית מפואר נוסף, שלא ממש זכינו להכיר עד כה. אי הדובים הוא שטחם של בית מורמונט. ג'יאור היה מפקד משמר הלילה והאיש שהאמין בג'ון כשאף אחד אחר לא עשה זאת. בנו הוא ג'ורה, לשעבר לוחם שהוגלה בשל פשעיו וצווה להפוך לסוכן כפול אצל דאינריז טאגאריין, וכיום הפרזנטור של הד אנד שולדרס. לאחר מותם נותר הכס בידיה של ליאנה, שנראית כמו מה שהיה קורה אם לילדה מהפרסומת של טמבור היו שאיפות למלוכה. מכל הדמויות החדשות והדי בנאליות שהוצגו בעונה הזאת, ליאנה חדת הלשון ועם גישת כל האמת בפרצוף היא באמת משב רוח מרענן. היא לא קונה את המיתולוגיות המרגשות על איך קיבלה את שמה ועל הזמן שבילה ג'ון עם אביה בחומת הצפון, אלו דווקא מילות ההיגיון הפשוטות של דאבוס שמשכנעות אותה להצטרף למלחמה. וכעת, ג'ון הוא המפקד הבכיר של 2,000 פראים, 62 בני מורמונט, שטיכמוס וגלגלת צבע. מה הפלא שסאנסה חוששת שכל זה עלול שלא להספיק?
מעבר לים הצר, החגיגה בוולנטיס ממשיכה 365 ימים בשנה, 24 שעות ביממה. יארה מממשת את הבטחתה לנתיניה ומעניקה להם מישושים, בזמן שהיא עצמה מסתפקת בנשנושים. רק תיאון יושב בצד במבט זעוף וכבוי, כמו מכונת משחקי וידאו שאיבדה את הפתח לאסימונים. במקרה הזה אפילו לא צריכים את הקישור התמטי, כי יארה עצמה מכנה את אחיה "האיש השבור". כמו סנדור וסרסיי, גם מתחת לעצבות והתסכול של תיאון מסתתר האדם שהיה פעם. ובזמן שסביבו כולם מרימים עוגן ומניפים מפרשים, נותרה גם לו רק התקווה לנקמה כתמריץ להמשך הדרך. התקווה הזאת נראית כרגע קלושה כשהיא תלויה במפגש עם "אם דרקונים" שמעולם לא הכיר, וכשיורון דולק בעקבותיהם, אבל בינתיים זה מספיק.
בבראבוס אריה נופלת שוב במלכודת הקלאסית של בני סטארק, הרגע שבו הם מרשים לעצמם להוריד את המגננות לרגע ולהאמין שניצחו. רק בסוף הפרק הקודם ראינו אותה מסתתרת מבוהלת בחדר חשוך, מודעת לעובדה שחסרי הפנים יחפשו אותה בנרות, והנה הפעם היא מסתובבת לה בחופשיות ברחבי השוק, רוכשת תא פרטי בספינה ומשקיפה על הנמל. אישה זרה פונה אליה במקום שבו אף אחד לא פונה לאף אחד בלי סיבה, והיא לא מעלה את המגננות. כעבור רגע הזקנה החביבה הופכת לרצחנית ועכשיו לילדה אין טחול. שלוש דקירות אכזריות וסיבוב של הסכין בבטן, ראינו אנשים מתים על הרבה פחות מזה ב"משחקי הכס". אבל אריה שרדה, בינתיים. היא פצועה קשה, כלואה בעיר מלאה אויבים שבה אין לה דרך לדעת מהיכן תגיע הסכנה, ובכל זאת עדיין חיה. זה כל כך נאיבי להאמין גם בשלב הזה שמישהו מבני סטארק "ראוי" להמשיך הלאה, אבל אם להיתלות בקלישאה הגדולה של "משחקי הכס": התקווה היא שהאלים עדיין לא סיימו עם אריה.
בטח שמתם לב
שלשחקנית שמגלמת את ליאנה מורמונט קוראים בלה רמזי, וזה כל כך גאוני שג'ורג' מרטין בטוח כתב את זה ככה.
שסאנסה עונדת כל כך הרבה מייק אפ בסצנת אי הדובים, עד שאניטה פללי התקשרה להתלונן.
למבט המבוהל של ג'ון כשהענק שוקל אם להצטרף אליו או לפרק אותו לגורמים ששום אל אור לא יצליח לעולם לחבר.