והדרת לב זקן: הזיכרונות קורמים עור וגידים, קסם ודכדוך ב"בחזרה אל הרגע"

באחד מהפרקים של "מי אתה חושב שאתה", הסדרה המצוינת שמסייעת לידוענים לאתר את שורשי משפחתם, מגיעים המשתתפים אל ביתו של קשיש אקראי בתקווה שיוכל להכווין אותם בחיפושם. המארח המבוגר שלהם נראה כמו סטריאוטיפ של איש זקן - קרחת, זקן לבן ארוך, כפוף, רועד, דיבורו לא מובן. האורחים מראים לו תמונה ושואלים אותו אם הוא מזהה משהו. למראה התצלום מתחיל הזקן במפתיע להתייפח ולמלמל משהו לא ברור. "מה קרה?", שואל אותו הצעיר, "אבא? זה אבא שלך בתמונה?". הזקן מהנהן וממשיך לדמוע. כך, ברגע זעיר ושובר לב, האיש הזה שנמצא בתקרת חייו הפך לילד המתגעגע לאביו שוודאי מת עשרות שנים קודם לכן. יותר מזה - הוא הפך לבן אדם.

אפשר היה לשבת איתו ולשמוע גם מה הסיפור שלו, מה הוא עשה בחיים, על מה הוא חושב, את מי הוא אהב, אבל שני המבקרים המשיכו בדרכם אל היעד והזקן נשכח, כדרכם של זקנים. אתמול (חמישי) הגיעה אל הערוץ הראשון "בחזרה אל הרגע", סדרת דוקו-ריאליטי המבקשת להשתהות עליו ועל שכמותו. בששת פרקיה היא מציגה מספר קשישים המדברים על נושא מסוים כמו סודות, משפחה, עצמאות ועוד. הפרק הראשון, איך לא, הוקדש לאהבה ולסובב אותה. במסגרתו נזכר זוהר בן ה-86 כיצד לפני כשבעים שנה רצתה אותו מישהי מבוגרת ממנו והוא נעתר לה. יהודית בת ה-79 איבדה את אהבת חייה לפני כמעט 30 שנה ועדיין פורצת בבכי מול המצלמה כשהיא מתארת את חסרונו. מלכה בת ה-74 מתוודה שבגדה בבעלה ואף מתארת את חדוות האהבה בגניבה. פרנצ'סקה בת ה-88 נישאה שלוש פעמים והיתה יכולה גם להתחתן שש פעמים, כדבריה. היא סבורה שכל הגברים בוגדים כי ככה הם בנויים. גם בה בגדו. אחרי שמת בעלה השלישי היא נוטה להיזכר בבדידותה בערבים, כשאין לה למי לקלף תפוח.

לא מדובר רק בסיפור חיים אלא גם בתחושות, ומפתיע להיווכח כיצד ממרום גילם כוכבי "בחזרה אל הרגע" זוכרים היטב כיצד הרגישו אז, לפני עשרות שנים, ובעיקר יפה לראות בפועל כיצד הדי התחושות האלה מציפים אותם גם עכשיו. זהו חלק מההברקה של הסדרה, שלא מבקשת ממרואייניה רק תיאור של מהלך עניינים, אלא נותנת להם לדבר על אירועים קטנים אבל גדולים, אנושיים, אוניברסליים, שהגדירו אותם ושנכונים עכשיו כשם שהיו אז וכשם שהיו מימים ימימה.

בד בבד עם זכרונותיהם ותובנותיהם של הדוברים שלה, "בחזרה אל הרגע" נעזרת מאוד גם באסתטיקה שתורמת לליבוי המילים והפיכתן למשהו גשמי - כלומר טלוויזיוני - יותר. החלל שבו הם מדברים הוא מעין מוזיאון המציג על קירותיו תמונות מעברם שלהם, שאת כמה מהן משחזרים המרואיינים אחד לאחד בעזרת צוות צילום הדואג שהפרטים בהווה ידמו לאלה של פעם. באופן הזה קמים הזיכרונות לתחייה ויוצרים חוויה רבת עוצמה אצל המרואיינים ולפיכך גם אצלנו. מקסים לראות את ברכה בת ה-87 לא מסוגלת להכיל את ההתרגשות וההתלהבות שלה למראה בעלה, כבר כמעט בן מאה, לובש שוב את המדים שעטה לפני 66 שנים, או את מלכה וארבעת ילדיה חוזרים שלושים שנה אחורה לשחזר רגע משפחתי בגן החיות.

הגם שהמבוגרים של "בחזרה אל הרגע" לא בהכרח נראים כמו קלישאה של זקנים - למעשה להפך, רובם נראים חיוניים וצעירים ממניין שנותיהם - גם הם משתייכים לקטגוריה הזו; אלה שנדחקים הצדה והופכים בדעתנו למעין מובנים מאליהם. מאז ומעולם היו כאלה, הרי נולדנו והם ישנם, וכבר אז היו קשישים. אך בדומה לזקן ההוא שהתגעגע לאביו, גם כוכבי "בחזרה אל הרגע" מנתצים את התפישה הזו, מזכירים שהם אנשים עם כל המשתמע מכך. חשים, מפוכחים, נבונים ויצריים.

שלא במפתיע הפורמט של התוכנית - של גיל הפקות, שבמקרה או לא אחראית גם על הגרסה המקומית ל"מי אתה חושב שאתה" (הגיע הזמן לעונה שנייה, אגב) - נמכר למספר ערוצי טלוויזיה ברחבי העולם. קל להבין מדוע. מדובר בתוכנית שלא ברור איך לא חשבו עליה קודם. רעיון פשוט ומבריק שנדרש להפקה זולה במיוחד, כמעט כמו נכדים שיושבים עם סבא וסבתא, מקשיבים לסיפורים ולרגעים מגדירים ולתובנות הנובעות מעשרות שנים של ניסיון - לכאורה רק להניח את המצלמות ולאפשר לקסם לקרות. קסם, עם מנה גדושה של רגש לצדו, הוא אכן מה שמתרחש בסדרה. סיכוי סביר שידרבן אתכם אחרי הצפייה להרים טלפון לסבא וסבתא כדי לדבר איתם ולהאזין להם כל עוד אפשר.

באגביות שנעלמת במהירות כשם שהיא מגיעה, אנחנו מגלים שפרנצ'סקה בת ה-88 עדיין עובדת. "בשביל פרנסה", היא מדגישה. וכך בדלת האחורית חיוורת אנחנו נחשפים שוב למצוקה הכלכלית של קשישים בישראל.


"בחזרה אל הרגע" משודרת בימי חמישי ב-21:00 בערוץ הראשון. צפו בפרק הראשון