"זה קצת כמו סופרמרקט", אמרה לפני שנתיים וחצי שרלוט קו, מנהלת הפיתוח של הולו, כשנשאלה למה ששירות סטרימינג יתעניין בכלל בהפקת תוכן מקורי. "אתם תמיד נכנסים בגלל שאתם יודעים שאתם הולכים לקנות חלב, אבל אם אתם כבר שם יכול להיות שתנסו סוג חדש של עוגיות". קו, אגב, פוטרה שלושה חודשים לאחר שהעניקה את הריאיון הזה, אבל עושה רושם שהתפיסה שלה עדיין מחתימה כרטיס בהולו, מסתובבת במסדרונות עם שביזות יום א' ומחממת צהריים במיקרו של המטבחון. בשנת 2014 הולו בנתה את כל אסטרטגיית התוכן המקורי העתידי שלה על ההנחה שמדובר בסיידקיק של האטרקציה המרכזית, שהיא מאגר שידורים חוזרים של סדרות פופולריות, ובשנת 2016 הוא עדיין כזה. זה כביכול לא אמור להפליא אף אחד אבל זה כן, כי בשנתיים האחרונות היה לה מספיק זמן לשנות תפיסה ולהעביר הילוך, והיא לא עשתה את זה.
עובדה - מבלי להציץ קדימה בכתבה, האם אתם יודעים אילו סדרות מקוריות יש להולו? עזבו סדרות, סדרה אחת של הולו, אחת? בסדר, אתם בישראל ואולי אין סיבה שתדעו דברים כאלה. אבל למי שייכות "בית הקלפים", "דרדוויל" או "נרקוס"? רואים, אתם כן יודעים דברים כאלה. הסיבה שאתם לא בקיאים בתוצרת של הולו היא לא גאוגרפית או פנים-תעשייתית, אלא פשוט עניין של מיתוג. למה שנהיה מודעים למותג תוכן שלא זמין בישראל, תשאלו? כי שוב, על נטפליקס שמענו הרבה לפני שהיא הגיעה לארץ, שלא לדבר על אמזון. דברים טובים כמעט תמיד צפים על פני השטח, ודברים כבדים שוקעים. איזה מיתוג יש להולו? גם האמריקאים מנסים עדיין לברר.
אז כאמור, מדובר בשירות סטרימינג שמציע צפייה בתכני וידאו דרך האינטרנט, כשהמתחרים הגדולים שלו הם נטפליקס ואמזון פריים. אבל אם נטפליקס מציעה מאגר די ענק של סדרות וסרטים שזמינים למשך תקופות ארוכות, ואמזון פריים הוא בכלל מפלצת דו ראשית שמעניקה במקביל יתרונות בשירותי הקניות ברשת, הקטע של הולו הוא שידורים חוזרים מידיים. פספסתם פרק בסדרה אהובה? בהולו תוכלו לצפות בו תוך 24 שעות (או 8 ימים אם אין לכם מנוי לכבלים), ויש בו פרקים מעונות נוכחיות של סדרות, במקום לחכות שנה עד שיגיעו בשלמותן לנטפליקס. אבל במילים אחרות: זה שירות די מיותר אם יש לכם ממיר מקליט בבית. מכיוון שכל הילדים המגניבים התחילו להפיק תוכן מקורי למנויים שלהם, נכנסה גם הולו לעסק לפני כשנתיים וחצי והפיצה כל מיני קו-פרודוקציות וסדרות אנימציה וריאליטי זניחות. הדבר הראשון שבאמת היה שווה לשים לב אליו הוא "מרושעים", שעלתה לפני פחות משנה, ככל הנראה בגלל מעורבותה של איימי פוהלר מאחורי הקלעים (בארץ היא משודרת בסלקום TV). מאז היא הספיקה לאסוף לחיקה את העונה הרביעית של "מינדי" ולהעלות את הקומדיה "קז'ואל", המיני-סדרה "נובמבר 63" ואת הדרמה "הדרך". ביום חמישי השבוע יוכרזו המועמדויות לפרס האמי, בו תתמודד כל הקולקציה הזו לראשונה על מועמדות נחשקת ואולי גם על פסלון בספטמבר. הימור מושכל: אף אחת מהן לא תזכה לנוכחות של ממש וזה בסדר, לאף אחד מהן גם לא מגיע.
מנכ"ל התוכן של הולו, כריס ארוויץ', אמר ש"טלוויזיה זה עסק שמונע מלהיטים, בלי קשר לפלטפורמה או לזירה שבה כולם משחקים", אבל להולו אין עדיין להיט. אין לה את הסדרה הזו שכולם מדברים עליה, בין אם בגלל שהיא איכותית מאוד או סוחפת בטירוף או מלאה בכוכבים או טראשית מדי. אפשר לייחס לזה שלוש סיבות - שתיים די קטנות שהן אפילו בגדר תירוצים, אחת גדולה ועיקרית שמצריכה טיפול שורש.
הטריילר של "קז'ואל"
הסיבה הראשונה היא שבניגוד לנטפליקס למשל, הולו מתנגדת גדולה לתרבות הבינג' ומתעקשת לשחרר פרקים של הסדרות שלה בצורה שבועית. הם טוענים שהם רוצים "להעניק לצופים שלהם את ההזדמנות של לגלות מחדש את הסדרה האהובה עליהם מדי שבוע", שהם "מעריכים את האושר המשותף של חווית ברזיית המים", ושבדרך הזו הם יכולים לשחרר פרק חדש כמה שיותר מהר לצופה מאשר לחכות עד שכל העונה תהיה מוכנה. בהתחשב בעובדה שהמודל העסקי שלהם בנוי על אנשים שמתחברים כדי לראות שידור חוזר של פרק שבועי יש בזה הגיון כלשהו, אבל גם התעלמות מוחלטת ממה שמייצר באזז בימינו. כשנטפליקס משחררת עונה שלמה בסוף שבוע אחד אף אחד לא באמת יכול לפספס את זה, החל מידיעות על כך שהנה ציפייה שנבנתה במשך שנה שלמה סוף סוף תמה, דרך ביקורות של מבקרים שנזדמן להם לראות יותר מפרק אחד, ועד דיוני צופים של באיזה פרק אתה, לא זה לא נחשב ספוילר, חכה שתגיע לפרק 8 והעונה הזו הרבה יותר טובה מהקודמת. בינג'ינג זו כבר לא רק צורה לצרוך תוכן, זה אורגניזם חי שמזין את עצמו על ידי קליף האנגרים ורגעי שוק וזעזוע, שהאפטר-שוק שלהם יכול לחיות באינטרנט גם שבועות וחודשים אחרי המכה. אבל נו, בהולו עדיין חושבים שאנשים מדברים על טלוויזיה ביום שאחרי, ליד ברזיית המים.
הסיבה השנייה כלכלית הולו קטנה יותר ויש לה פחות כסף להשקיע. ברבעון השני של 2016 הולו הצהירה שהגיעה ל-12 מיליון מנויים, בעוד נטפליקס כבר עוברת את ה-81 מיליון ולאמזון יש 46. בהתאם, לפי דיווח בבלומברג, הולו קיבלה לפני כשלוש שנים משלושת בעליה (שהם, אגב, דיסני, רופרט מרדוק וקומקסט, שאחראים גם על ABC, FOX ו-NBC בהתאמה) סכום של 750 מיליון דולר להשקעה בהפקות מקור, בזמן שנטפליקס מרשה לעצמה לפזר 9 מיליארד למשל. זה אולי נשמע כמו עולם פיאודלי של איכרים מול אצילים אבל בואו נזכיר לעצמנו שב-750 מיליון דולר אפשר להפיק אחת, שתיים ואפילו עשר סדרות איכותיות מאוד. תקציב הוא לא חלק מהבעיה, הבעיה היא שהולו טרם הוכיחה את עצמה כגוף שיכול לייצר עשר, שתיים או אפילו סדרה אחת טובה.
הטריילר של "מינדי"
נצלול פנימה בשביל הסיבה השלישית: "הדרך", שהיא ההפקה הכי עדכנית שעלתה במרץ האחרון, הייתה אמורה להיות ה"בלש אמיתי" או ה"שובר שורות" של הולו, סדרת הדרמה הגדולה שתביא את הדיבור המיוחל עם שמות לפני הקלעים (אהרון פול, יו דנסי, מישל מונהאן) ומאחוריהם (ג'ייסון קייטימס מ"אורות ליל שישי" ו"הורים במשרה מלאה"). אבל כפי שנכתב ב-USA Today, החטא הגדול ביותר של סדרת טלוויזיה הוא חוסר היכולת שלה לשלהב, והדרמה ב"הדרך" נמצאת כל הזמן על אש בינונית-נמוכה בלבד. גם אחרים טענו שהסדרה יבשה וקלסטרופובית מדי, ושהסיפור שלה לא מספיק חזק כדי למשוך צופים שבוע אחר שבוע, וזה נכון "הדרך" פוסעת בכל הנתיבים המוכרים של הפקות המקור של הולו: רמת עשייה נהדרת, טאלנטים מצוינים, סינופסיס מבטיח אבל סיפור
אימפוטנטי ועלילה סכיזופרנית שלא מצליחים לקיים אותו.
עוד דוגמה: גם "קז'ואל" של ג'ייסון רייטמן הייתה אמורה להיות משהו - תשובה אינדית ל"טרנספרנט" של אמזון ואפילו ל"בנות" של HBO, כחלק מז'אנר הטראומדי של קומדיות בהן לגיבורים ממש קשה בחיים. אבל האם מישהו יודע על מה הסדרה הזו? האם היא על דייטינג בגיל 40? האם היא גרסה ניו אייג'ית ל"בנות גילמור"? האם היא על משפחה אלטרנטיבית? גילוי עריות? מציאת זיונים באינטרנט? השפעתם המשחיתה של סמארטפונים?
"נובמבר 63", למרות שהיא בכלל מיני סדרה, סובלת מאותן בעיות מה אמור להרשים אותנו בהרפתקאה הזו? קונספט חדש של טכניקת מסע בזמן, שלא באמת באמת מקבל פוקוס אמיתי? טייק טלוויזיוני על אירועים היסטוריים שלא ברור למה צריך למנוע אותם? תצוגת משחק נפלאה של ג'יימס פרנקו? כובעים ישנים ומכוניות וינטאג'? האם יש בה משהו שלא ראינו בעבר, ובצורה הרבה יותר טובה?
אפילו "מרושעים", שהיא נכון להיום הסדרה הראויה ביותר של הולו, לא מאוד סגורה על עצמה. ג'ולי קלאוזנר (שגם כותבת) ובילי אייכנר הם שני אנשים מצחיקים, והם הצליחו לייצר מחדש את "סיינפלד" בעידן הטוויטר וההיפסטריזם, אבל לפעמים נדמה שהסדרה שלהם עסוקה בעיקר בלהיות ראנט אחד גדול שיותר מתאים להיות מוטח בפני קהל במופעי סטנד אפ מאשר בקומדיה עלילתית. זה אמנם לא ממש פוגם בה כי היא עשויה נפלא, אבל קונספט של שני וואנביז אנונימיים שמנסים להצליח בעסקי השעשועים, להתמזמז עם אחורי הקלעים של התעשייה ולהתחכך בסלבס גם הוא לא מאוד מקורי, וחובט בקטן בכדור במקום להעיף אותו מהמגרש.
הטריילר של "מרושעים"
הסיבה שכל אחת מהסדרות של הולו לא החליטה מה היא רוצה להיות היא סימפטום לכך שהולו עצמה לא החליטה מה היא רוצה להיות, ואיך היא מבדלת את עצמה מהמתחרות. נטפליקס היא הפופולרית בחבורה שמעוניינת בעיקר בלרצות את צופיה, גם אם זה על חשבון איכות, והיא הבינה את הנישה שלה במהירות שיא. "כתום זה השחור החדש" היא הסדרה הכי נצפית שלנו? אין בעיה, נחדש אותה מראש לשבע עונות. סרטים של מארוול שוברים קופות? הנה, גם לנו יש סדרות של מארוול. שמנו לב שאנשים אוהבים לצפות ב"בנות גילמור" ו"צער גידול בנות"? יאללה, נחזיר אותן למסך, עלינו. את החלל שנותר במשבצת הז'אנר העילי של סדרות איכות שכולם מדברים עליהן אבל אף אחד לא רואה הזדרזה למלא אמזון עם "טרנספרנט", "האיש במצודה הרמה", "מוצרט בג'ונגל" וגרירה של וודי אלן לעולם הטלוויזיה. הולו נתקעה באמצע, עם סדרות שמצד אחד לא מנסות בכוח לחזר אחר הקול הפופולרי, אבל מצד שני לא מספיק טובות בשביל לבדל את עצמן מהשאר. קצת כמו מה שקרה לשואוטיים, שעדיין נאבקת קשה להוכיח שהיא ראויה ומוצלחת לפחות כמו HBO ו-AMC (למרות שהיא לא).
בהמשך השנה יעלו בהולו שתי סדרות נוספות שלא נשמעות כאילו יחדדו לה את הקו: מותחן פסיכולוגי בשם "Chance" על נוירופסיכולוג שנקלע לעולם של אלימות, פשע וגניבת זהויות עם יו לורי (הולו חטפה את הסדרה הזו מטלפיהן של הרשתות המסחריות, אז כמה טוב היא כבר יכולה להיות?), ודרמת פשע קומית בשם "Shut Eye" עם ג'פרי דונובן ואיזבלה רוסליני על קוסם לשעבר שהופך למגד עתידות בשירות העולם התחתון - לא בדיוק החומרים מהם עשויים פסלונים. בשנה הבאה, לעומת זאת, יש כבר פרויקטים יותר מסקרנים כמו עיבוד טלוויזיוני לספר "מעשה השפחה" עם אליזבת' מוס על עולם עתידני ומדכא נשים, וסדרת אנתולוגיה מד"בית בשם "Dimension 404" בה כל פרק עוסק בסיפור מפחיד אחר מרחבי העולם הווירטואלי בנוסח "אזור הדמדומים" עם ג'ואל מקהייל, מייגן מולאלי ופאטון אוסוולד.
מצד שני, החלון של הולו להגדיר את עצמה הולך ומצטמצם כי התחרות רק גדלה. ב-2017 צפויים להיכנס לזירה גם שירותי סטרימינג חדשים כמו CBS All Access עם סדרת "מסע בין כוכבים" חדשה והספין אוף של "האישה הטובה", אייטונז של אפל עם סדרת מוזיקה שחורה בכיכובו של ד"ר דרה, ופלייסטיישן של סוני שמאיימת להפיק עוד סדרות מקור. "אנחנו לא מתוסכלים בכלל", אמר מנכ"ל הולו מייק הופקינס, שזה כידוע משפט שאומרים רק אנשים שיש להם סיבה להיות מתוסכלים. "התחלנו רק עכשיו ואנחנו מרוצים מאיפה שאנחנו היום". אם רק תוכלו בבקשה להסביר גם לנו איפה אתם היום, זה יהיה נהדר.