"Code Black"
מה: שחזור עלילתי של סרט תיעודי מ-2013, שמציג את המציאות הקשה של הרופאים בחדר מיון ידוע לשמצה בלוס אנג'לס, אזור מלחמה של ממש שבו הרופאים נאבקים בתנאים קשים כדי לשמור על האידיאלים שלהם ולהציל חיים. זה קורה בעיקר דרך עיניהם של מתמחים חדשים במקום, ומרשה ג'יי הארדן ("מיסטיק ריבר", "חדר החדשות") היא הרופאה הבכירה שמנחה אותם.
למה כן: כי היא עושה חשק לראות "ER".
למה לא: כי על פי התיאור היא נשמעת כמו "ER" החדשה, ואלוהים אדירים, כמה שהיא לא. אם "ER" העלתה את ז'אנר סדרות בתי החולים כמה דרגות למעלה בכך שהייתה אינטליגנטית וסמכה על הצופים שיבינו, ניתצה את מוסכמות הז'אנר וחתרה להיות אמינה ככל הניתן, "קוד שחור" מושכת את הז'אנר לשנות השבעים. יש כאן מוזיקה בומבסטית "מרגשת", רופא שמזריק תרופה לחולה ומדרבן את הנס להגיע (הוא באמת אומר את זה), מתמחה טרייה שמיילדת תינוק חדש ונוצץ באמבולנס, ופאקינג מאה אחוזי הצלחה. אף לא מטופל אחד מת להם, אלא אם כן כבר הגיע כך. מדהים.
"Dr. Ken"
מה: הקומיקאי קן ג'ונג ("קומיוניטי", "הנגאובר 3: חוזרים לווגאס") משלב בין תוארו כרופא ומקצועו כשחקן בסדרה חדשה שנושאת את שמו. קו הוא רופא שנאלץ לג'נגל בין הרצון להוכיח את עצמו, לבין היותו בעל ואב, וכמה שקו העלילה הזה צפוי כך גם העובדה שהוא לא באמת מצליח באף אחד מהתחומים
למה כן: ובכן, אין סיבה.
למה לא: מדובר באחת הקומדיות המחרידות שייצא לכם לראות. הסיבה לכך טמונה בכוכב הראשי שמתנהג כמו קריקטורה של רופא שמנסה לג'נגל בין עבודתו ומשפחתו. תנועות הידיים המוגזמות, הצווחות הקטנות, פלבולי העיניים. אלוהים אדירים, מי אישר את זה לשידור?
"Casual"
מה: קומדיה החדשה של Hulu בהפקתו של ג'ייסון רייטמן ("ג'ונו"), שגם ביים שניים מעשרת הפרקים של העונה הראשונה. הסדרה מתארת את קורותיהם של אח רווק ואחות גרושה, שעוברים לגור יחד עם בתה המתבגרת תחת קורת גג אחת כדי להתמודד עם הקשיים של עולם הדייטינג המודרני.
למה כן: יש תחושה נהדרת של רעננות בסיפור של "Casual". לא עוד צעירים היפסטרים שמחפשים משמעות וקול ייחודי ונכשלים בכל תחום, אלא דווקא בני דור הביניים שמנסים להתמודד מחדש עם העולם הקשה שבחוץ. הכתיבה קולחת ומשעשעת, הדמויות אמינות גם בלי להצהיר שהן מייצגות דור שלם. החלק המדויק אולי יותר מכל הן התובנות הציניות על מקומה של האמת בעולם שבו אלוגריתמים משדכים בין בני אדם, על סמך נתונים שסיפקו בעצמם.
למה לא: כי הבחירה במתבגרת לתפקיד ראשי בסדרה היא עניין מסוכן. יעידו על כך אינספור דוגמאות מ"הומלנד" ועד "הרומן". גם ב-"Casual" מדובר בדמות שנתונה יותר לקלישאות הז'אנר (כלומר מעצבנת נורא) ומעוררת הכי פחות אהדה.
"Benders"
מה: קומדיה של רשת הכבלים IFC ("פורטלנדיה") על כמה חברים עם אובססיה לקבוצת ההוקי-קרח החובבת שלהם, למרות שהם לא כישרוניים במיוחד. הסדרה עוקבת אחר הבחורים, חברותם וחייהם. את הסדרה מפיקים ג'ים סרפיקו, טום סליטי ודניס לירי, אנשי "הצילו", "סירנות" ו-"Sex&Drugs&Rock&Roll".
למה כן: היא חמודה, קולחת ומבדרת. יש לה הומור אדג'י - בפרק הראשון שניים מהחברים שוקלים ברצינות להרוג את סבו של אחד מהם לבקשתו, ולעשות זאת על ידי רימון או שניים שיוכנסו לפי הטבעת שלו - ובכל זאת מפגינה גם ממד אנושי עם הרגליים על הקרקע.
למה לא: אם ראיתם משהו ממפעלותיהם הקודמים של המפיקים - מדובר בדיוק באותו הומור קיצוני ואחוות רעים. לא מדובר במוצר רע, אבל למודי החומרים שלהם יזהו מראש כל רגע ורגע שהולך להגיע, הן מבחינת הומור והן בעלילה. אחרי שבע עונות של "הצילו" ושתי עונות של "סירנות", ניכר שהאנשים האלה כבר מתקשים לחדש.