יפים ונכונים: שנת הקאמבק של בלייק לייבלי וראיין ריינולדס

משונה לדבר על ראיין ריינולדס ובלייק לייבלי במונחים של קאמבק, בוודאי כזה שנוגע לתפיסה שלהם ככוכבי ענק. הם נראים כמו הגרסה האנושית לברבי וקן (הוא נבחר לגבר הסקסי עלי אדמות ב-2008, 2009 ו-2016, היא הגיעה למקום ה-59 במצעד המקביל ב-2015), חולקים ביניהם הון מוערך של כ-60 מיליון דולר, פרצו למיינסטרים כבר מגיל צעיר, חולקים בית בשווי 17 מיליון דולר בניו יורק - לא בדיוק החומרים שמהם עשויים סיפורי עלייתם ונפילתם. ובכל זאת, כדי להבין איך הפכה 2016 לשנה שהגדירה מחדש את מעמדם ככוכבי הקולנוע, צריך לחזור לנקודת ההתחלה, שהיתה במקרה גם נקודת השפל בקריירה של שניהם.

זה קרה ב-2010 כשריינולדס הותיר שמות כמו ג'סטין טימברלייק, בראדלי קופר וג'ארד לטו מאחוריו במירוץ לתפקיד הראשי ב"גרין לנטרן", סרט הקומיקס הגדול של אולפני וורנר ו-DC קומיקס. ריינולדס, אז גרוש טרי לאחר שנישואיו לסקרלט ג'והנסון הסתיימו כעבור שנתיים בלבד, פגש על הסט את לייבלי, שסיימה במקביל מערכת יחסים בת שלוש שנים עם השחקן פן בדג'לי (שכיכב לצידה ב"אחת שיודעת") ולוהקה לגלם את אהובת ליבו בסרט. השניים התקרבו במהלך הצילומים, אבל השינוי הגיע שנה לאחר מכן. "היינו חברים, לא יותר מזה", נזכר ריינולדס בריאיון שהעניק לתחנת הרדיו של אנטרטיינמנט וויקלי. "שנה אחרי 'גרין לנטרן' יצאנו לדאבל דייט. היא היתה שם עם מישהו ואני הייתי עם מישהי וזה היה הדייט הכי מוזר לשניהם, כי לאורך כל הערב היו פשוט זיקוקין בינינו". השניים התחתנו כבר שנה, הפכו להורים לג'יימס הקטנה ב-2014 ומצפים כעת לילדם השני.

ומה לגבי "גרין לנטרן"? הסרט, שנחשב לאחד הגרועים בתולדות ז'אנר גיבורי העל, הרוויח 100 מיליון דולר בלבד בארה"ב (לעומת תקציב של 200 מיליון דולר), נקטל על ידי המבקרים, עורר זעם רב בקרב המעריצים והותיר כתם גדול על הקריירה של ריינולדס, שאמור היה להפוך בעקבותיו לאחד מהכוכבים המצליחים בתעשייה. בשנים הבאות הוא המשיך לככב בקומדיות רומנטיות גרועות ("ההצעה"), סרטי מד"ב מביכים ("שוטרים מעולם אחר") ודיבב סרטי אנימציה. לייבלי המשיכה לעוד שני סרטים כושלים ("בלי חוקים" ו-"Hick") לפני שנעלמה לחלוטין מהתעשייה למשך שלוש שנים. ואז, כשנראה היה ששניהם בדרך הבטוחה לקריירה בשולי הכותרות, הגיעו שני סרטים קטנים ששינו את הכל.

בלייק לייבלי נולדה להיות כוכבת. הילדה מקליפורניה, בתם של שחקן וסוכנת שחקנים, קיבלה את התפקיד הקולנועי הראשון שלה בגיל 10 בסרט "Sandman" שביים אביה. התפקיד הבא היה בדרמת הנעורים "אחוות הג'ינס" לצד כוכבות צעירות מתהוות נוספות כמו אלקסיס בידל ("בנות גילמור") אמבר טמבלין ("באפי") ואמריקה פררה ("בטי המכוערת"), ומיד לאחריו הגיעו שש עונות ב"אחת שיודעת", שנבנתה סביב דמותה ותפקיד קטן ב"גנב עירוני" המצוין של בן אפלק. לייבלי מעולם לא הצטיינה יתר על המידה באף אחד מהפרויקטים בהם כיכבה ולא הותירה רושם בל יימחה בהם. היא פשוט היתה שם כי הקולנוע האמריקאי היה מאוהב מאז ומתמיד בבלייק לייבליות של העולם, האול אמריקן גירלז. העניין הזה עצבן, באופן טבעי, לא מעט אנשים. "בלייק לייבלי היא חסינת כדורים, עשויה מטיטניום", נכתב עליה בכתבת פרופיל ארוכה שהתפרסמה ביוני האחרון במגזין "VOX". "היא יהלום מושלם: יפהפה, חסר נשמה ומעורר פליאה… השיער שלה זהוב, שזור בדבש. הוא תופס את אור השמש ומנצנץ כמו תכשיט. השיניים שלה בוהקות בלובן של נייר. היא יפהפייה בקנה מידה של מלכות כיתה בסיפורי פיות של דרום קליפורניה - היא נראית כמו חופי מליבו. כמו אושר". וזאת גם הבעיה הגדולה של התעשייה עם לייבלי: היא מושלמת מכדי לעורר אמפתיה, חיבור או הזדהות מצד אחד, ומנגד פשוט לא מספיק מוכשרת או מעניינת כדי לפצות על ה"יתרונות" שקיבלה מעצם היותה היא.

חלק מהאנטגוניזם ללייבלי נובע מכך שהאישיות שלה לא מעודדת חיבור לקהל הרחב. בעוד נסיכות הוליוודיות כמו ג'ניפר לורנס וטיילור סוויפט הפכו את עצמן לנגישות עבור מעריצים ברחבי העולם בזכות קלאמזיות חיננית (מבוימת או שלא) או מיתוג "הנערה הדחויה" שנדהמה לגלות שמישהו אוהב אותה באמת - לייבלי נותרה בשלה. המודל לחיקוי שלה היא מרתה סטיוארט, התחביב הגדול שלה הוא אפייה, בראיונות היא נוהגת לספר כיצד היא נמנעת מאלכוהול וכמעט לא יוצאת לדייטים (לפני שפגשה את ריינולדס), היא לא נתפסה חוגגת במועדונים ולא נחשבת למרואיינת מעניינת, וזה עוד לפני שהפכה ל"אשתו של" והתחילה לדבר רק על דברים שבעלה עושה. ב-2012 הקימה לייבלי את מותג ההלבשה המקוון "The Allure of Antebellum", שאותו הגדירה כהגשמת חלום חייה. היא עיצבה ומיתגה את מותג האופנה בסגנון ששאב השראה מסגנון לבושן של נשות דרום ארה"ב, וכשהקטלוג שהציג את הדוגמניות לובשות את עיצוביה במבני ענק - שמזכירים את אחוזות בעלי העבדים של טרום מלחמת האזרחים - פורסם, הזעם לא איחר להגיע. לייבלי הואשמה בגזענות ובטעם רע וכשהמחאה סירבה לדעוך, נאלצה גם להוריד את האתר מהאוויר בטענה ש"לא היה מוכן מספיק".

כאילו כדי להוכיח שכל זה לא היה במקרה, עוררה לייבלי במאי האחרון סערה נוספת, הפעם באינסטגרם. תחת תמונתה מהשטיח האדום בפסטיבל קאן 2015 בשמלה צמודה, ציטטה לייבלי מ-"Baby Got Back" של סר מיקס אלוט את השורה: "L.A. face with an Oakland booty". להגנתה סיפרה לייבלי שבסך הכל התלהבה מהאופן שבו שמלת המעצבים הדגישה את קימוריה, ושחגגה את יופיו של גופה כפי שבנות משפחת קרדשיאן עושות על בסיס קבוע. אלא שהסבלנות לגירל פאוור במקרה שלה היתה קטנה בהרבה. לייבלי שוב הואשמה בגזענות ובהתנשאות, כלפי נשים מהדרום בכלל ונשים שחורות בפרט. פוסטים ברשתות החברתיות ומאמרי דעה תקפו אותה על היותה עשירה פריבילגית שלא מבינה את משמעות השירים אותם היא מצטטת. ובכל זאת, למרות הכל, מעמדה לא נפגע. לפחות לא באופן שבו כוכבות אחרות במעמדה היו יכולות להיפגע. התקשורת השתעממה במהירות מהמיני סערות סביבה ועברה הלאה, בדיוק כשלייבלי החליטה לחזור לככב בסרטים.

בדומה למסלול שעברה לייבלי, גם דרכו של ריינולדס בתעשייה עברה עליו בעיקר בשוליים. את הצלחותיו הגדולות עשה הכוכב הקנדי בקומדיות רומנטיות דלות תקציב שהולידו רווחים מפתיעים כמו "יחצ"ן המסיבות", "רק ידידים" ו"ההצעה". ריינולדס ניסה שוב ושוב לשבור את הטייפקאסט הזה עם תפקידים סרטי דרמה עצמאיים ("גחלילות בגן" ) או בדרמות פשע ("לחסל את האס"), אבל התפקידים הגדולים המשיכו להגיע מהז'אנר הרומנטי החביב. במקביל לכיכוב בסרטים כמו "Adventureland" החמוד מאוד לצד קריסטן סטיוארט, הוקסם ריינולדס מסדרת חוברות קומיקס פרועה בכיכובו של רוצח ציני בשם דדפול. הדמות עברה מספר גלגולים מנבל לאנטי-גיבור, אבל מה שמשך את ריינולדס אליה יותר מכל היתה המודעות העצמית. דדפול שבר את הקיר הרביעי ופנה ישירות לקוראיו, צחק בהפוך על הפוך על עצמו ועל ז'אנר הגיבורים תוך שהוא משתלב בתוכו, והיווה שינוי מרענן בנוף הקודר והרציני של הז'אנר. ריינולדס חבר לבמאי טים מילר ולצמד הכותבים רט ריס ופול וורניק, והארבעה יצרו עיבוד קולנועי נאמן למקור של הדמות. אולם על אף שהתסריט היה מוכן כבר ב-2004, אף אולפן גדול לא התעניין במוצר.

דדפול קיבל בכל זאת את ההזדמנות שלו בדרך הכי גרועה שיכולה להיות. הדמות הופיעה כנבל ב"וולברין: ההתחלה" ב-2009, נראתה נורא ולא דמתה בשום צורה לגרסת הקומיקס או לחזונם של ריינולדס וחבריו. והנקודה הטרגית באמת? ריינולדס היה מי שגילם את הדמות. הביקורות על דדפול של "וולברין: ההתחלה" היו כל כך גרועות, עד שהסיכוי המזערי שעוד היה קיים לסרט החלומות של ריינולדס נגוז סופית. פרס הניחומים שלו היה תפקיד גיבור-על אחר. אחרי שכיכב בסרט האימה העצמאי המוערך "Buried", שזכה לשבחי המבקרים בעיקר בגלל ההופעה של ריינולדס, שכיכב בו לבדו בעודו קבור בארון - הוא נכנס לנעליו של גרין לנטרן. בראיונות שהוא מעניק עד היום הוא מדגיש שהוא לא מצטער לרגע שלקח את התפקיד, על אף שבעת ליהוקו לא היו לסרט תסריט או במאי, וההפקה כולה נראתה כמו אסון שמחכה להתרחש מתחילתה ועד סופה. ובמובן מסוים, הוא מוסיף, אם הסרט היה מצליח - יכול להיות שהשתלשלות האירועים המשוגעת שהגיעה אחריו מעולם לא היתה מתרחשת.

ריינולדס, מילר, וורניק וריס המשיכו להציק לאולפנים השונים עד שזכו לקבל תקציב זעום לצילום סצנות מבחן לסרט. הם הציגו את הסצנה שבמרכזה מרדף מכוניות מטורף, מדמם ומצחיק, לראשי פוקס אבל נדחו שוב. ריינולדס הרים ידיים והמשיך הלאה, אלא שאז הגיעה העזרה מכיוון לא צפוי. אלמוני מתוך אולפני פוקס שצפה בחומרים, החליט להעלותם ליוטיוב. הקליפ הפך ויראלי בתוך שעות ספורות ועורר התלהבות עצומה בקרב מעריצי הסרט. כעת הלחץ על אולפני פוקס הופעל מצדם של הצרכנים, ולהם הרבה יותר קשה לסרב. "אני רוצה לנשק את האיש הזה בפה, עם לשון, במשך שתי דקות רצופות בשידור חי בטלוויזיה - בלי הפסקת פרסומות", סיפר ריינולדס בריאיון ל"הוליווד ריפורטר". "ואז אני אקח אותו לארוחה ב'רד לובסטר', לפחות, כולל קינוח". "דדפול" קיבל תקציב של 58 מיליון דולר מהאולפנים, סכום שמכסה פחות או יותר את תקציב המזנון של סרטים כמו "הנוקמים", אבל ארבעת היוצרים חטפו אותו ויצאו לעבודה. בחודשים שלפני יציאתו לאקרנים, פצח ריינולדס במסע קידום מבריק, וולגרי ובלתי נשכח בתור דדפול, בשורה של סרטונים ויראליים, מודעות וציוצים בטוויטר. עד ליום שבו "דדפול" נחת בקולנוע, הציפייה לקראתו הרקיעה שחקים.

את הקאמבק הקולנועי שלה עשתה לייבלי בסרט בינוני מאוד ("The Age Of Adadline", דרמת פנטזיה על אישה שהפסיקה להזדקן בגיל 23), אבל כזה שקצר לראשונה מזה זמן רב שבחים להופעתה מצד המבקרים. הפרויקט הבא בו בחרה היה סרט אימה דל תקציב (17 מיליון דולר) בשם "מים לא שקטים" (The Shallows), שמגולל את סיפורה של גולשת גלים המותקפת על ידי כריש לבן במרחק של כ-200 מטרים מהחוף, ומנסה לשרוד במים הפתוחים ולמצוא דרך לחזור לחוף. הסרט, שבוים על ידי חאום קולט סרה הספרדי, זכה להשוואות ל"מלתעות" מצד אחד בגלל הצילום והבימוי הסוחף של קרב האדם מול הטבע, ומצד שני גם ל-"Buried" של ריינולדס, בגלל שלייבלי מחזיקה אותו על כתפיה כמעט לכל אורך הדרך, בעודה נלחמת על חייה. "לייבלי ממציאה את עצמה מחדש כאן"', כתב גלן קני מ"הניו יורק טיימס", "בייחוד בחלקים שבהם היא מתמודדת מול הכריש"; "כל הסיפור די מופרך, אבל בלייק לייבלי והבמאי קולט סרה מושכים אותנו בחכה שלהם למסך בלי רחמים, ואנחנו נושכים בפיתיון", סיכם פיטר טראברס מ"הרולינג סטון"; "יש חלקים שבהם האפקטים המיוחדים והעריכה לא חדים מספיק לעומת הרמה שלייבלי ראויה לה", הסביר ג'סטין לאנג מ"הלוס אנג'לס טיימס", "ובכל זאת מדובר בסרט מותח שמפגיש חיית טרף אימתנית עם אישה קשוחה כמו אלמוג".

לא רק המבקרים קיבלו את לייבלי בזרועות פתוחות. הקהל הצביע ברגליים והפך את הסרט הקטן לאחת ההפתעות הפיננסיות הגדולות של הקיץ הנוכחי. אחרי חמישה שבועות על המסכים גרף "מים לא שקטים" 59 מיליון דולר ברחבי העולם, יותר מ"העי"ג" של סטיבן ספילברג והצלחות ביקורתיות כמו "החבר'ה הטובים". לייבלי מעידה על עצמה שהאתגר הפיזי היה התמריץ הגדול לתפקיד. "רציתי לעשות תפקיד כמו של בעלי ב-'Buried', כי ראיתי כמה זה היה קשה לו לעשות אותו וכמה זה היה מתגמל בסוף", סיפרה, "זה היה אחד הדברים המפחידים והפגיעים ביותר שעשיתי בחיי, אבל הייתי חייבת לעשות אותו". אם זה לא היה ברור עד כה, לייבלי מן הסתם מפחדת מאוד מכרישים. למעשה היא מודה שמעולם לא צפתה ב'מלתעות' פשוט בגלל הפחד מהכריש. "צללתי לפני חמש שנים עם כרישים לבנים וזאת היתה אחת החוויות הגדולות בחיי. לראות אותם באזור המחייה שלהם, יש בהם יופי ורוגע מדהימים. זה היה הרגע שבו התחלתי לראות אותם בדרך הומנית יותר, ולא כמפלצות. וכאן התחברתי לסרט: זאת הטריטוריה שלהם והיא הגיעה לשם, היא הלכה למקום שאסור להגיע אליו. זה בעצם סיפור על יצורים שמנסים לשרוד על הכוכב הזה. זה אולי נשמע מתנשא, אבל זה מה שקורה".

בהתאם לדרך ההוליוודית הטיפוסית, לייבלי נשאלת בראיונות סביב הסרט בעיקר על האתגרים הפיזיים שבהם עמדה. שאלות שכוכבים גברים בדרך כלל לא נדרשים להם. היא מספרת על 12 שעות צילום ביום, בקור מקפיא ובחום כבד, כולל פציעות פיזיות שחוותה תוך כדי הצילומים (חלקן אפילו נכנסו לסרט). לטוב ולרע, ולמרות שהסרט בכיכובה עוסק בהישרדות, עיקר העיסוק ימשיך להיות תמונותיה החטובות בביקיני ובחליפת צלילה לאורך הסרט, וההתפעלות מהאופן שבו חזרה לגזרה אחרי ההיריון. לייבלי, כמו לייבלי, משתפת פעולה עם הטרנד ומתגאה: "כל הסצנות היו שלי, לא היתה כפילת גוף או פעלולנית לרגע".

"דדפול" של ראיין ריינולדס הפך את 58 מיליון הדולר שקיבל ל-758 מיליון ברחבי העולם. הסרט השלישי הכי רווחי של 2016 (נכון ליולי), סרט הגיבורים השלישי הכי רווחי אי פעם וסרט המבוגרים (דירוג R) הרווחי של כל הזמנים. אחרי עשרים שנות קריירה ו-13 שנים שבהן ניסה להפוך את הסרט למציאות, הפך ריינולדס בזכותו לכוכב הגדול שרבים חזו שיהיה. מעבר להופעה יוצאת הדופן של ריינולדס בתפקיד הגיבור עם הפה המלוכלך, היו אלה הגישה המודעת והמצחיקה של "דדפול" וחוסר הפחד מדירוג R (שמגביל את הסרט לגילאי 17 ומעלה, ומוציא מהתמונה את מה שנחשב לקהל היעד העיקרי - בני נוער) שהפכו אותו למודל לחיקוי. וכעת, כשסרט ההמשך כבר מתוכנן ומגוון סרטי גיבורי מבוגרים כבר בדרך, ריינולדס כבר מקבל את התפקידים שברחו לו מהידיים רק לפני שנה. הכישלון הגדול של "גרין לנטרן" נעלם.

בלייק לייבלי מככבת בימים אלה ב"קפה סוסייטי" של וודי אלן וצפויה לככב במותחן "All I See Is You" של מארק פוסטר ("מלחמת העולם Z", "מונסטר בול", "קוונטום של נחמה") בהמשך השנה. בניגוד לריינולדס, היא לא ממהרת לאסוף תפקידים עתידיים ומתמקדת בלידה השנייה שלה. דווקא כשהקריירה שלה מתחילה לצבור תאוצה, היא מוכיחה שוב את ההבדל בינה לבין כוכבות אחרות בתעשייה. לייבלי היא לא אחת שתשרוט ותנשוך בדרך לתפקידי ענק, היא לא תבנה לעצמה תדמיות ולא תשלוף ציטוטים פרובוקטיביים בראיונות לתקשורת. הפרויקט הבא יגיע מתי שיגיע, וכשזה יקרה גם המבקרים הגדולים ביותר שלה יתקשו לטעון שהכל בגלל הבלונד והעיניים הכחולות.