שאלה:
ככל שהסיפור שלי מתארך ומתפתח כך אני מרגיש שהוא זולג לי בין האצבעות. לא זוכר מה כתבתי קודם, ולכן גם לא בטוח שאני בונה את ההמשך נכון. כשאני חוזר אחורה כדי לראות מה קורה, אני טובע שם בתיקונים. איך אני גם מתקדם קדימה, וגם מחזיק את האחורה?
הצילו,
עוזי.
תשובה:
עוזי יקר,
על צרות כל כך טובות לא שמעתי מזמן... יש דרך עבודה שיכולה לעזור, להקל וליעל. בוא נית?לה ב?אילנות גבוהים. המלצתו של המינגווי (בראיון ל- ESQUIRE באוקטובר 1935, כמה ישן ככה נכון ומדויק) היא לקרוא בכל יום את הטקסט מהתחלה, בשלבים הראשונים של הכתיבה. אתה תמצא את עצמך מתקן תוך כדי קריאה, אי אפשר - ולא צריך - להימנע מזה. להיפך. כאשר הטקסט הופך ארוך מדי לשם כך, ההמלצה היא לקרוא בכל יום שניים-שלושה פרקים אחרונים, ופעם בשבוע לקרוא הכול מהתחלה. זה יאפשר לך להרגיש שאתה "מחזיק" את הסיפור כרצף אחד.
ואם כבר מזכירים את הריאיון הזה, יש לו שם טיפ זהב: המינגווי יעץ לסיים כל סשן של כתיבה כשזה הולך טוב, במצב שבו אתה רואה קדימה. זה משאיר טעם של עוד למחר, אבל חשוב מכך, תת המודע ממשיך לעבוד ולפתח את הסיפור. כשעוצרים במקום שממנו לא יודעים כיצד להמשיך, המודע הוא שמנסה לחשוב על הפתרונות, תסכול ועייפות נוצרים, ואז אנו מחמיצים את השלב המבורך של האינקובציה הלא מודעת. דיברנו עליו בטור הקודם.
טיפ מעשי נוסף להקלת ההתמצאות ב"מפת-הסיפור" שלך הוא לערוך לעצמך רשימות, במחברת או בקובץ מיוחדים. אלה יכולות להיות רשימות של תכונות אופי ואיפיונים של הדמויות, תרשימי זרימה של קווי העלילה השונים, אתה אפילו יכול לשרטט לעצמך את עץ הק?ש?רים והיחסים בין הדמויות, כל דבר שיכול לעזור לך לזכור את הפרטים מצד אחד, ולפתח אותם מצד שני.
אלה רשימות שלא יגיעו לידיעת הקורא אף פעם, אבל עבורך המחברת או הקובץ הללו הם גשר-הפיקוד של הספינה. שם נמצאים התוכניות, המסלולים, הנחיות הניווט, היכולת לראות גם את התמונה הכוללת, וגם את הפרטים הקטנים. (אחרי שתקבל פרס נובל לספרות הרשימות הללו יחשבו לחומר ארכיוני רב-ביקוש וערך...)
עוד כלי פשוט אך יעיל היא פקודת ה- F5 בתוכנת הוורד, מכיר? היא מאפשרת לך למצוא, באמצעות מילת חיפוש, את כל מופעיה של אחת הדמויות, למשל. אם אתה צובע באחד המרקרים הצבעוניים את כל המופעים הללו תוכל לעקוב אחר התפתחות דמותה בקלות. כך תוכל גם לעקוב אחר חוטי העלילה השונים והתפתחותם, או לבדוק את הקפיצות על ציר הזמן.
אני תמיד מתלבט אם לכתוב ביד או ישר על המחשב, מה את אומרת?
לפני הכול זו העדפה ונטייה אישית. יש מי שאצבעותיו פשוט מחוברות למקלדת, פול אוסטר כותב על מכונת-כתיבה, יש כותבים שאינם יכולים לחשוב בלי להחזיק עט ביד, הפעולה הפיזית הזו מכניסה אותם לתהליך של יצירה וכתיבה. במילים אחרות, הבחירה בין מחשב לעט אינה בחירה טכנית בלבד. כל כותב והדרכים שלו לעודד את כתיבתו לנבוע. כל כותב והדרך שלו לחשוב, להציף רעיונות, ולפתחם.
היתרון של דף ועט הוא שהם תמיד איתך, מחכים שתשפוך שם רעיון שמתחיל לצוץ, שתתקדם איתו, תוך כדי שרבוטים, ותראה לאן הוא מתפתח. אלה הם רגעים שבהם הקורא עדיין לא נלקח בחשבון. רגעי התנסות ובדיקה שהם הרפתקה, רגעי ריכוז והתמקדות בינך, בין עצמך, ובין המוזה שלך. בשלב מאוחר יותר צריך להעלות את הדברים על המחשב, ובכך אתה מוסיף לעצמך שלב מבורך של עריכה.
אוקי, נניח שהגעתי בשלום לסוף המסלול, וכל הים הזה מונח על הדף, מה השלב האחרון?
בסוף, כמו עם כל דבר שאוהבים, כדאי לעזוב ולשחרר, להתרחק קצת, לשבוע-שבועיים, ואז לחזור ולקרוא שוב בעיניים חדשות ורעננות את כל הסיפור מהתחלה, אחרי ששכחת אותו קצת. תוך כדי קריאה כזו קל לראות מה צורם, מיותר, חורק, או חסר, ומה לא עובד. מה שחשוב לזכור הוא שגודלו של "הים הזה" הוא צרות טובות, מצוינות. הדרך לסיפור מהודק ומדויק עוברת דרך שפע גדול שמתוכו בוחרים את המיטב.
אוולין לוי היא מנחת סדנאות לכתיבה יוצרת, עורכת ספרות, מנהלת הוצאת סטימצקי, דוקטורנטית בחוג לספרות באוניברסיטת תל- אביב.