"אני מניח שגם אשליה עצמית היא מתנת הברירה הטבעית".
(ברנרד לפורד, הפרק הראשון של "ווסטוורלד")
ובכן, כן. כבר נגענו בטור של השבוע שעבר, וגם בקטנה אחרי הפרק השלישי, באפשרות שברנרד הוא בעצם מארח, והנה הגיע רגע החשיפה. כל הפרק הוביל לשם. הוא נפתח עם ברנרד מתעורר משינה, כשם שראינו את דולורס ומייב עושות כל כך הרבה פעמים, וגם טדי ברכבת. מעט אחרי כן ראינו אותו מתחקר את הקטור אסקטון, מציג לו תמונות שלא נראות לו כמו שום דבר. האם אי פעם פקפק בטבעה של המציאות שלו? מאוחר יותר בפרק ראינו איש טכני של הפארק בוחן ומכה את קלמנטיין, אבל אז התברר שבעצם גם הוא מארח - הוא קפא איתה בהישמע הפקודה. יש עוד מארחים בקרב צוות העובדים מלבד ברנרד, ובניגוד אליו הם ידועים לכל. "ככל שאני עובד כאן, כך אני חושב שאני מבין את המארחים", אמר לתרזה. "אלה בני האדם שמבלבלים אותי".
כאמור, הרמזים לגבי ברנרד היו שם כבר מהפרק הראשון. הפלאשבקים הקטנים שלו עם ילדו בפרק השלישי נראו ממש כמו הפלאשבקים שהוטמעו בטדי באותו פרק. "אני יודע איך הראש שלך עובד", אמר לו פורד בפרק השני. ואילו תרזה אמרה לברנרד אחרי שהסביר לה מדוע המארחים מדברים זה עם זה גם כאשר אין אנושיים בסביבה - "זה מה שאתה עושה עכשיו? מתאמן?". היא אמנם לא ידעה בעצמה, כמובן, אבל הרמז הזה, כמו האחרים, היה בולט.
זו אחת הסיבות לכך שמדובר במהלך קצת מעצבן. ויש עוד. למשל, מדובר בטוויסט שחוק להפליא, הגילוי שדמות אדם היא בעצם רובוט. כמו כן, ברנרד כבן אנוש מעניין הרבה יותר. כאדם אמיתי הוא היה הדמות העיקרית ששיקפה את המתח בין העובדים למארחים. הסצנה שבה אנחנו רואים תמונות מעברו כל כך בסמוך לתמונות מעברו של טדי, עד אז דמות ריקה ונטולת עבר, היתה קריצה והערה יפה על כך שכל מה שאנחנו רואים הוא בעצם סיפור אחד גדול, שהשחקנים כולם מארחים עם היסטוריה, רקע ונראטיבים שהמציאו להם יוצרי הסדרה. ככאלה, כולם נמצאים באותה שורה מבחינתנו. כעת מתברר שזה היה לא יותר מרמז לגבי מהותו של ברנרד. בנוסף, המניעים שלו כאדם מסקרנים יותר. הם אמנם לא אמורים להיות שונים מדי, כי בכל מקרה ברנרד סבור שזה מה שהוא, אבל בסופו של דבר מדובר ברובוט נוסף המגלה כי הוא רובוט.
יש רובד נוסף לחשיפה הזו, והפרק מוסיף ומאשש אותו. ברנרד מסביר לתרזה על רובוטי התחזוקה שלא זיהו את בית משפחת פורד: "הם לא יוכלו לראות אותו, בפועל, גם אם יסתכלו ישירות עליו", בדיוק כשם שהוא עצמו לא ראה את הדלת שתרזה ראתה, וכמוהו גם אנחנו - כלומר חווינו את הדברים כפי שהוא חווה אותם. הדברים האלה מחזקים את הסברה שברנרד הוא בן דמותו של ארנולד, ועל כן לא ראה את כפילו בתמונה שהציג לו פורד. במקביל, מאחר שברנרד מארח שאינו מזדקן, הסצנות איתו שראינו בפרקים קודמים נפתחות לפרשנות מחודשת - ספציפית השיחות שלו עם דולורס. אם לפני כן לא היה ברור מתי בדיוק הן מתקיימות ביחס לשאר העלילה, עתה ייתכן בהחלט שמדובר בשיחות נושנות ביניהם. וכמובן, אם ברנרד אכן נוצר בדמותו של ארנולד, אולי כל השיחות האלה עם דולורס הן של ארנולד לפני מותו, בניסיון שלו לאפשר לה להגיע לתודעה. מעריצי הסדרה הבחינו בהבדלים בין האופן שבו ברנרד מתלבש בדרך כלל לבין הסצנות שלו עם דולורס, ומצאו שלא רק שיש הבדלים, אלא שלפעמים הם קורים באותה סצנה. האם בעצם מדובר בערבוביה? עוד אלמנט מסובך ומבלבל לערימה.
מעבר לכל זה, אחד הדברים הגדולים ביותר מעצם הגילוי הוא מקומו של פורד בכל העניין. "הוא בקושי דיבר עם מישהו, מלבד המארחים", סיפר בעבר על ארנולד. "בניכור שלו הוא ראה משהו בהם. הוא ראה משהו שלא היה שם". עכשיו אנחנו יודעים שהמילים האלה חלות כמעט כלשונן על פורד עצמו. האיש שמעיד על ביל הזקן כעל מישהו ש"תמיד היה מאזין טוב", מתחזק את בני דמויות משפחתו בבית בפארק, ושיחותיו המשמעותיות ביותר הן עם יד ימינו, האיש שגילינו כעת כי הוא בעצם דמוי-איש.
וכמובן, כפי שחשדנו, הוא רוצח. מי יודע כמה מתו על פי פקודתו מאז ארנולד (בהנחה הסבירה שפורד אכן אחראי לכך) ועד תרזה. "למרבה הצער", הוא אומר לה, "במטרה להשיב את הדברים על כנם, המצב דורש קורבן דם". אלה כמעט אותן מילים שאמרה לה שרלוט הייל מוקדם יותר, כשהקטור המושתק משמש מן הסתם כמשדר. זו הפעם השנייה שפורד ממחיש לתרזה כי הוא יודע הכל, ולזכותו ייאמר שבאותה פעם, על המרפסת במסעדה, הפציר בה באדיבות: "בבקשה, אל תעמדי בדרכי".
מה יעלה עכשיו בגורלה? האם פורד ייצור מארחת בדמותה כדי להפיג חשדות של חבר המנהלים? בכל זאת, ברנרד מכיר אותה לפני ולפנים, הוא אפילו שם לב להעוויות שלה כשהיא כועסת ומנסה לשלוט ברוחה, וכיצד היא עומדת כשהיא לחוצה ומתגוננת. אבל האמת, גם אם לא תחזור, זו רחוקה מלהיות אבידה גדולה. הדמות שלה היתה עד כה חד ממדית וקלישאה של אישה חזקה - עקבים, מיני, סיגריות, כאילו הוציאו אותה ממחולל דמויות אוטומטי. שרלוט הייל תמלא את מקומה בקלות, יש להניח, מאחר שגם היא מצטיירת כקריקטורה מהלכת. כלומר, מה הקטע שהיא פותחת לה את הדלת בעירום? עד כמה ש"ווסטוורלד" מושכת קדימה בעזרת דמויות מארחות אמינות ומרגשות, היא כושלת לחלוטין עם הנשים בתפקידי הניהול. על כן לכתה של קלמנטיין, הגם שתכננה לעקור אל מקום קר, מצער בהרבה.
המקום שבו ההרים נושקים לים
בינתיים, מרחק מספר ימים (וכנראה שנים) משם, וויליאם ודולורס משעממים. הם מספקים את ליטרת האקשן המערבוני הנדרש, אני מניח, אבל המסע שלהם מתחיל להיראות כמו רגעיה מעוררי הפיהוק של "משחקי הכס" בעונות המוקדמות - דמות א' ודמות ב' הולכות מנקודה X לנקודה Y. הפעם הנקודה הזו היא המקום שטדי סיפר עליו (או בהתחשב בתיאוריית הזמנים - יספר עליו) לדולורס, שטח שהצליחה לצייר למרות שלכאורה מעולם לא היתה בו, כך שיש לשער כי אכן היתה בו בעבר. הכל, כולל סיפור האהבה שלה ושל וויליאם, נראה שחוק וחבוט, וחבל, כבר ראינו מערבונים קולנועיים מהשנים האחרונות שהצליחו לחדש ולהסעיר במסגרת הז'אנר.
בין לבין אנחנו מקבלים רמזים נוספים לכך שוויליאם יגדל להיות האיש בשחור. "אולי יש לך יותר תיאבון לזה מכפי שאתה חושב", אומר לו לורנס. וויליאם עצמו מתאר את מה שנשמע כמו סיפור רקע הגיוני מאוד עבור האיש בשחור, אדם שכל כך אוהב לחיות בתוך החוויה הזו עד שהוא מתעתד עתה לא לעזוב לעולם. וויליאם מגלה לראשונה כיצד הפארק מצליח להוציא ממנו תחושות אמיתיות באופן שהעולם שבחוץ כשל מלעשות. "כל מה שהיה לי כשהייתי ילד היה ספרים", הוא מספר לדולורס. "נהגתי לחיות בתוכם. הייתי הולך לישון בלילה וחולם שאתעורר לתוכם כי היתה להם משמעות". המילה שהאיש בשחור השתמש בה בשיחה שלו עם פורד בפרק החמישי וגם משהו דומה שאמר ללורנס: "כל העולם הזה הוא סיפור. קראתי כל עמוד מלבד האחרון. אני צריך לגלות איך הוא נגמר. אני רוצה לדעת מה המשמעות של כל זה". וויליאם מוסיף ואומר הפעם, "המקום הזה, זה כמו שהתעוררתי בתוך אחד הסיפורים האלה".