פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      שובה של האסופית: אן שרלי חוזרת לכבוש את הלבבות

      בשנה הקרובה יגיעו שני עיבודים של קלאסיקת הילדים "האסופית" אל המסך הקטן, הזדמנות פז לחזור שוב אל אן שרלי ואל סוד קסמה, שממשיך לשבות גם מעל 100 שנה אחרי שיצא לאור

      שובה של האסופית: אן שרלי חוזרת לכבוש את הלבבות

      (בסרטון: הסרט שיעלה ב-PBS בשבוע הבא)


      האסופית 1985, מיני סדרה, מייגן פולוז (צילום מסך)
      אן שרלי (מייגן פולוז) בגרסת המיני-סדרה מ-1985 (צילום מסך)

      "גברת ריצ'ל לינד התגוררה בדיוק במקום שבו פנתה הדרך הראשית של הכפר אבונלי במדרון אל עמק קטן עטור עצי אלמון ושיחי פוקסיה", כך נפתח "האסופית" מאת הסופרת הקנדית ל"מ מונטגומרי, הספר שהכניס דורות רבים של קוראות וקוראים אל עולם קסום של מרחבים ירוקים, נחלים ופלגי מים מזהיבים באור השמש, כרכרות נוסעות בדרכן אל תחנת הרכבת, ואנשי כפר טובים יותר ופחות.

      "האסופית", שראה אור לראשונה ב-1908, הוא הקסם הספרותי בהתגלמותו, הוא-הוא חדוות הקריאה שחוצה דורות ויבשות. תיאורי הנוף המרהיבים, הדמויות המאופיינות היטב, הדרמות שמגיעות לידי פתרון בדרך כלל, הפכו את האסופית - הלא היא אן שרלי - לאחותן התאומה של נערות רבות, ואולי גם נערים.

      "אן שרלי היא הילדה היקרה והאהובה ביותר בספרות מאז אליס האלמותית", כתב מארק טוויין בשעתו, והספר אכן זכה להצלחה מיידית עם צאתו לאור. מונטגומרי פרסמה ספרי המשך, הסדרה זכתה לשלל עיבודים לקולנוע, לטלויזיה, לתיאטרון (בישראל זכורה סדרת האנימציה היפנית ששודרה כאן בשנות ה-80). העניין הוא שההצלחה הזאת הולכת ונמשכת, באורח פלא, גם בעולם טכנולוגי וגלובלי, כאילו לא עברו יותר מ-100 שנה. לפני שבועות אחדים הכריזה נטפליקס על עיבוד חדש לסדרת "האסופית", שיעלה במהלך 2017. זו עתידה להיות סדרה בת שמונה פרקים שמפיקה נטפליקס בשיתוף CBC, וכתבה אותה מוירה וואלי-באקט, שהיתה אחת התסריטאים של "שובר שורות".

      ואם זה לא מספיק, אז ב-24 בנובמבר, לכבוד חג ההודיה, יעלה לשידור בטלוויזיה הציבורית בארצות הברית PBS סרט חדש על פי "האסופית" – אלה באלנטין בתפקיד אן שרלי, מרטין שין בתפקיד מתיו קתברט, ועל פי העיתונות, העיבוד הוא מודרני יותר, אפל יותר, נוגע בקצוות, שייך להווה, ואחת המפיקות של הסרט היא נכדתה של מונטגומרי, קייט מקדונלד באטלר.

      אח ואחות, מתיו ומרילה קתברט, רווקים מזדקנים, שתקנים, נוצרים טובים, מבקשים לאמץ ילד יתום בן 11 שיעזור להם בעבודות הבית והמשק ויארח להם לחברה. בשל טעות שנפלה הם מקבלים אל ביתם ילדה אדומת שיער ומנומשת, פטפטנית, נמרצת, שובת לב. אן שרלי.

      "אני מבטיחה לך אדוני, אשתוק כל הדרך", היא אומרת למתיו בתחנת הרכבת. אבל היא לא מצליחה להתאפק. היא פונה ומספרת לו על בית היתומים, על העץ שראתה שם בחלונה, מדברת על כמה היא אוהבת בית שלידו עובר נחל, על כמה היא רזה, וכמה היא מאוכזבת מכך שיש לה שיער אדום, "אף איש אדום שיער לא יוכל להיות מאושר באמת". וזוהי רק ההתחלה.

      האסופית, ציור מהספר המקורי (צילום מסך)
      מתיו מביא את אן שרלי הביתה. איור מתוך הספר המקורי (צילום מסך)

      הוריה של אן מתו ממחלת הטיפוס, והיא מגיעה אל בית קתברט, המכונה "החווה הירוקה", בכפר אבונלי שבאי הנסיך אדוארד. מתיו נקשר אליה מיד, מרילה קצת יותר קשוחה וקפדנית, אבל אוהבת אותה גם היא. אן מתיידדת עם דיאנה ברי השמנמנה וטובת הלב, שהופכת לחברתה הטובה. יש לה יחסי אהבה-שנאה עם הנער גילברט בלייט, שמתחרה איתה על הצטיינות בלימודים. הם יריבים, אבל כדרכם של רומנים טובים - הופכים בהמשך לנאהבים. וישנה גם ג'וזי פיי המעצבנת.

      ספריה של מונטגומרי השפיעו על דורות של נשים כותבות בכל העולם. אפשר למצוא להם הדים אפילו ברומאנים הנפוליטניים של אלנה פרנטה האיטלקייה, שמסעירים כעת את עולם הספרות. "האסופית", כתבה הסופרת הקנדית מרגרט אטווד במאמר שפורסם לפני שנים אחדות, "הוא ניצחון התקווה על הניסיון: הוא לא אומר לנו את האמת על החיים, אלא את האמת על התגשמות משאלות".

      לדעתה של אטווד, מה שמבדיל את "האסופית" מכל שאר ספרי הנערות מן המחצית הראשונה של המאה ה-20, הוא הרובד התת-קרקעי האפל שקיים בו. כלומר כל מה שעלול היה לקרות לאן שרלי, ולא קרה. והרובד האפל הזה נובע ככל הנראה מחייה האישיים של מונטגומרי.

      לוסי מוד מונטגומרי, האסופית (אתר רשמי , קומון קריאייטיב)
      לוסי מוד מונטגומרי בת ה-17 (צילום: נחלת הכלל)

      לוסי מוד מונטגומרי התייתמה מאמה כשהיתה בת פחות משנתיים. אביה שלח אותה לגדול אצל סבה וסבתה הפרסביטריאנים האדוקים בכפר קטן באי הנסיך אדוארד. שלא כמו אן שרלי, שכבשה את לבבות כולם באבונלי, מונטגומרי קיבלה חינוך נוקשה וסבלה מבדידות.

      בבגרותה התארסה לגבר שלא אהבה, היות שלא מצאה אומץ להינשא לגבר שכן אהבה, כי היה איכר לא משכיל. אחרי שזה מת ויתרה מונטגומרי על חלומותיה הרומנטיים ונשארה בבית לטפל בסבתה. לאחר מות הסבתא היא נישאה ליואן מקדונלד, שהיה כומר. בשלב מסוים לקה בעלה ב"מלנכוליה דתית", אולי סוג של דיכאון, והיא נאלצה לטפל בו. מאוחר יותר סבלה גם היא מהתמוטטויות עצבים, ומתה בגיל 67 בעיצומה של מלחמת העולם השנייה.

      כל תקוותיה וכמיהותיה של מונטגומרי נכנסו אל "האסופית" וספרי ההמשך שלו, "אן מאבונלי", "אן שרלי הנערה מן האי", "בית החלומות של אן" וכל השאר. לעברית, אגב, תורגם "האסופית" פעמים אחדות, לראשונה ב-1951 בידי ישראל פישמן, ובפעם השנייה ב-1989 בידי טלי נתיב עירוני (עם איורים בלתי נשכחים של כריסטינה קדמון) בהוצאת כתר. עוד גרסאות לעברית היו בהוצאת אלומות ב-1994, ובהוצאת קוראים.

      טריילר של המיני-סדרה מ-1985

      אז מה סוד הקסם של "האסופית"? הספרות אוהבת ילדים יתומים, זה ברור. מבילבי בת-גרב ועד הארי פוטר. הם תמיד חופשיים לעשות ככל העולה על רוחם, להתחבר ללשד החיים, לטפס, להסתחרר, ליפול ולהתחיל מחדש. אן שרלי היא אחת משורה ארוכה של יתומים ספרותיים ויקטוריאניים שנגאלו, בזכות אישיותם ומזלם הטוב, החל בג'יין אייר וכלה באוליבר טוויסט. במציאות של המאה ה-19 ילדים יתומים היו אומללים; בשדה הספרותי, הם הפכו לגיבורים.

      בתור יתומה וזרה, אן שרלי היא ילדה פורצת גבולות, שוברת מוסכמות, יש לה התקפי זעם שמעט מאוד ילדים מורשים לחוות, כי בדרך כלל הם מרוסנים מיד. אן שרלי היא חופשייה. ולכן כל כך ממגנטת.

      "נו, שככה יהיה לי טוב", פלטה גברת ריצ'ל כשצעדה שוב בשביל, הרחק מאוזניה של מרילה, "אני מרגישה כאילו אני חולמת... איכשהו, נראה מוזר כל כך לחשוב על ילד בחווה הירוקה. הרי מעולם לא היה שם ילד. בחיי, לא הייתי רוצה להיות בנעליו של אותו יתום בעד שום הון שבעולם. למען האמת, אני מרחמת עליו".