זה היה ביולי האחרון. מחוץ לשער יציאת האמנים בהיכל מנורה-מבטחים בתל אביב עמדו ארבעה אנשים. הם ציפו להצטלם, להחתים ולראות בגודל אמיתי את ג'ייסון דונובן, כוכב המחזמר "פריסילה מלכת המדבר", שבדיוק הסתיים. ארבעה אנשים שמעריצים כוכב של מחזמר, זה נשמע כמות סבירה. אבל דונובן הוא לא רק סטאר של מיוזיקלז. לפני 25 שנים דונובן היה זמר הפופ הגדול בעולם. הג'סטין ביבר של זמנו. עכשיו, דמיינו לכם שבעוד 25 שנים רק ארבעה אנשים יחכו לביבר אחרי מופע ותבינו עד כמה דונובן נפל.
דונובן נולד לפני 48 שנים בפרברי מלבורן שבאוסטרליה. אמו נטשה את המשפחה כשהיה פעוט ואביו גידל אותו להיות ילד פלא. בגיל 11 הוא כבר כיכב בסדרות בטלוויזיה האוסטרלית, ובגיל 18 הוא הפך לכוכב בינלאומי כשגילם את סקוט רובינסון באופרת הסבון הבלתי נגמרת "שכנים שכנים". בת זוגו של דונובן בסדרה, שרלין מיטשל, גולמה על ידי כוכבת עולה אחרת, קיילי מינוג.
קצת אחרי החתונה המפורסמת של רובינסון ומיטשל עזבה מינוג את הסדרה, שהיתה אז בשיאה, לטובת הצעה להפוך לזמרת, אותה קיבלה משלישיית המפיקים הבריטים סטוק, אייטקין ו-ווטרמן. מינוג היתה להיסטריה במצעדים, שבעקבותיה סטוק, אייטקן ו-ווטרמן הזמינו גם את דונובן לעזוב את אוסטרליה, לעבור ללונדון ולהפוך לכוכב פופ בעצמו. העובדה שדונובן לא ממש ידע לשיר לא הפריעה להם. מה שהיה חשוב זה שהוא היה צעיר, מהמם וכריזמטי.
ההצלחה היתה מיידית. שיר הבכורה "Nothing Can Divide Us" יצא בספטמבר 1988 ובישר את הבליץ של דונובן על המצעדים. להיטי הענק הגיעו בזה אחר זה, ביניהם "Sealed with a Kiss", "Too Many Broken Hearts" והדואט עם קיילי, "Especially for You", שרמז על הרומן הסודי בין השניים. במקביל, אלבום הבכורה של דונובן, "Ten Good Reasons" הפך לאלבום הנמכר ביותר בבריטניה ב-1989, כשגם בשאר העולם דונובן הופך להיסטריה.
ההצלחה של דונובן היתה באופן מובהק תוצר של המראה שלו והיה נראה שהתקליטים שלו הם בעיקר פלטפורמה לשיווק של מרצ'נדייז שכללו את פרצופו היפה. סטוק, אייטקן ו-ווטרמן, שהתרגלו לעבוד עם זמרים מפורסמים ומוכשרים כמו הייזל דין, דונה סאמר וקליף ריצ'רד, הפכו עולמות ועשו טריקים רבים כדי להוציא את דונובן זמר. כך, לדוגמה, ב-"When You Come Back to Me", אחד מלהיטיו הגדולים, הוא בקושי נשמע בפזמון, כשקולו מוחבא מאחורי זמרות הליווי שלו שעולות לסולמות פשוטים, שדונובן כלל לא היה מסוגל להם.
כשבתחילת שנות התשעים הלהיטים הפכו לפחות גדולים, דונובן, במקום להתייאש, החליט לשדרג את עצמו ולהוכיח שהוא גם זמר ראוי, וגם במקור שחקן. דונובן חבר למחזאי אנדרו לויד וובר וכיכב במחזמר התורן שלו, "יוסף וכתונת הפסים". הליהוק של דונובן היתה הברקה, גם של לויד וובר וגם של דונובן. מבחינת לויד וובר - ליהוקו של כוכב הפופ החם, בשרה על תחייתו של ז'אנר המיוזיקלז, שחווה מאמצע שנות השמונים דעיכה. מבחינת דונובן - הביקורות היללו את כישורי המשחק שלו והפסקול המוצלח - הוכיח שהוא התבגר והשתפר כזמר.
השילוב הזה הביא לכך שהיה צריך להזמין שנה מראש כרטיסים למחזמר. הפסקול שלו גם זכה להצלחת ענק והוא סיפק להיטים עצומים, בראשם "Any Dream Will Do", שהגיע למקום הראשון בבריטניה ובאירלנד.
היה נראה ששום דבר לא יכול לעצור את דונובן, אבל אז השתן קצת עלה לו לראש. באותה התקופה הצהובונים סיקרו את חייו ללא הפסקה ומבלי לבחול בשקרים ובהמצאות. דונובן, שהרגיש שהוא כל יכול, החליט לתבוע בגין הוצאת דיבה את העיתון הבא שיפרסם עליו סיפור שקרי. למרבה הצער, היה זה דווקא מגזין המוזיקה והאומנות הברנז'אי, "The Face".
המגזין כתב שדונובן משקר למעריציו בכך שהוא מסתיר את עובדת היותו גיי. דונובן תבע את המגזין והשופט פסק לו פיצויים של 200 אלף ליש"ט וכן הוצאות משפט של 100 אלף ליש"ט, מה שהביא את "The Face" לסכנת סגירה. המגזין אף פנה לקוראיו בבקשה נרגשת לתרומות כספיות. דונובן אמנם ויתר בסופו של דבר על הפיצויים, והדבר איפשר למגזין להמשיך ולהתקיים, אך כל הסיפור עשה לו נזק תדמיתי עצום.
קודם כל, בברנז'ה, הוא נחשב לזה שתקף את המגזין האהוב על אנשי התעשייה, ואלה חיפשו נקמה. מעבר לכך, המעריצים שלו, שהגרעין הקשה שלהם הורכב מגייז, ראו בתביעה של דונובון ביטוי להומופוביה, מה שגרם להם להתנער ממנו.
זאת היתה התאבדות תדמיתית יוצאת דופן ומכוכב ענק בשנת 1991, הפך ג'ייסון דונובן ב-1992 לאמן עבר. אם בין 1988 ל-1991 כל 14 הסינגלים שהוא הוציא הפכו ללהיטים, אחרי התביעה נגד "The Face" דונובן לא הצליח להנפיק יותר אף להיט, למרות נסיונות חוזרים.
הקריסה של דונובן לא היתה רק בקריירה. הוא התמכר לסמים קשים והחיים שלו הפכו למשהו שמזכיר סצנה מ"טריינספוטינג". בשיא השפל, במסיבת יום ההולדת של קייט מוס בלוס אנג'לס, דונובן קיבל שבץ כתוצאה משימוש יתר, ובאופן מביך וסימבולי עבור דונובן, מי שהציל את חייו היה מייקל האצ'נס מאינקסס, שיצא אז עם מינוג.
ההתמכרות של דונובן נמשכה עד סוף הניינטיז, אז הוא פגש את אשתו לעתיד, אנג'לה מאלוך, מנהלת הבמה של המחזמר שהוא שיחק בו באותה תקופה, "מופע האימים של רוקי". מאלוך נכנסה להיריון מדונובן והציבה בפניו אולטימטום - או שאתה מפסיק לצרוך סמים או שלא תהיה חלק מחיי הילד. דונובן נגמל ומאז נולדו להם עוד שני ילדים.
בנוסף, מאלוך עזרה לדונובן לשקם את קריירת המשחק שלו ותחת הנחייתה הוא חזר להופיע בסרטים, סדרות דרמה, תוכניות ריאליטי ואפילו במשחק מחשב (!). דונובן ראה כי טוב וניסה לשחזר גם את ההצלחה המוזיקלית שלו. בשנת 2008 הוא הוציא אלבום חידושים לשמאלצים משנות החמישים והשישים, שנקרא "Let it Be Me". האלבום לא הותיר חותם וג'ייסון הבין שכדי לשקם באמת את הקריירה שלו, הוא צריך לקבל את מחילתם של מעריציו לשעבר מהקהילה הלהט"בית.
כדי לעשות את הקלוז'ר הזה, ב-2009 הוא הצטרף ל"פריסילה מלכת המדבר" כסוג של כפרה. לדונובן ול"פריסילה" כבר היה עבר משותף. התפקיד הראשי בסרט, דמותו של טיק, הוצע לדונובן עוד בעת ליהוק השחקנים לפיצ'ר, בשנת 1993. טיק הוא דראג קווין שנפרד מאישתו ומבנו בגלל היציאה מהארון והסרט מתאר את המסע של טיק וחבריו במדבר כדי לפגוש לראשונה את השניים אחרי פרידה ארוכת שנים. דונובן, אחרי התביעה נגד "The Face", חשב שאם הוא יסכים לתפקיד, זה יאשרר כביכול שהוא גיי. אז הוא סירב. במקומו קיבל את התפקיד הוגו וויבינג, שמימש מאז את הקריירה ההוליוודית שדונובן תמיד חלם עליה. מה שנקרא, קארמה.
עם עליית המחזמר, דונובן נפתח לתקשורת וניסה להסביר את הצד שלו בכל סיפור התביעה, תוך כדי שהוא עושה הכל כדי להתנער מההאשמות בהומופוביה. אחרי שהמחזמר התקבל בצורה יפה, דונובן החליט לנסות להתחנף עוד קצת לקהל העליז. כך ב-2010, הוא הוציא אלבום חידושים נוסף, "Soundtrack of the 80s", שכולו חידושים ללהיטים משנות השמונים. האלבום כלל ביצועים לשירים של אמנים כמו יאזו, טירז פור פירז וג'ימי סאמרוויל, אבל למרות הקונספט המגניב, גם הוא לא זכה להצלחה. עם זאת, דונובן זכה במשבצת שידור בתחנת הרדיו Heart FM, שם הוא מגיש מדי יום ראשון תוכנית שעוסקת במוזיקה מהאייטיז.
כיום, נראה שדונובן חי בהשלמה עם כך שהוא לא יחזור להיות כוכב על ואחרי הסולחה עם המעריצים, הוא לפחות מנסה לנוח על זרי הדפנה של העבר. כך, השנה יצא לסיבוב הופעות שכולל, באופן מקורי, את ביצוע האלבום "Ten Good Reasons" במלואו. כטריק שיווקי זול, במודעות להופעות מככבת תמונתו של ג'ייסון בן ה-20, כשהוא היה בשיאו, כמה שנים לפני התביעה נגד "The Face" (וגם הרבה לפני ההשתלת שיער שהוא עבר בשנות האלפיים). זה מספיק למעריצי העבר, שחוטפים את הכרטיסים ונראה שלראשונה אנשים ממש שמחים לשמוע את דונובן חוזר לשיר. כנראה שהנוסטלגיה משכיחה הכל.