"הפסנתר לא רוצח את הנגן אם הוא לא אוהב את המוזיקה"
(פורד)
"פסנתר מושווה" ("A Well-Tempered Clavier"), שם הפרק התשיעי והנהדר של "ווסטוורלד", היא אחת מהיצירות החשובות והמהפכניות של יוהאן סבסטיאן באך. שני חלקיה (שנוצרו בהפרש של כ-20 שנה) מונים 48 פוגות, טכניקת הלחנה המיועדת למספר קולות, ובמהלכם משתמשים בכל 48 הקלידים שלרשותה ועוברים בין הקולות השונים במה שנרקם לכדי יצירה שלמה אחת. בעולמה של "ווסטוורלד", שבה הפסנתר האוטומטי סימל את התבניות כבר מאז ההתחלה, אפשר להבין איך מארג מושלם של קולות שונים מתאים לקונספט וליומרה. המוח הדו-חדרי שארנולד ניסה באמצעותו לאפשר למארחים להשיג תודעה השמיע להם את הפקודות של יוצרם, וכנגדם הם היו אמורים להשמיע את קולם שלהם. אלא שאם יש משהו שלמדנו עד כה בסדרה, זה שקולו של רוברט פורד גובר על כולם.
אלה אינן חדשות טובות עבור מייב וחבריה. אם היה חשד שפורד אינו מודע למה שקורה איתה מרוב שהוא עסוק בענייני דולורס והמבוך, זה כנראה רחוק מלהיות המצב. פיליקס וסילבסטר גילו כבר מזמן שמישהו בדרגים הגבוהים שיחק בהגדרות של מייב, ובהתחשב בגורלה של אלסי, אנחנו יודעים שפורד עצמו אחראי לכל השינויים במארחים, כולל מן הסתם במייב. עתה אנחנו גם מגלים שהוא התקין בכולם אל-כשל שימנע מהם לפגוע בו, ויאפשר לו להמשיך לשלוט בהם ככלות הכל. עדיין, נדמה שהוא מאבד שליטה לפחות במידת מה, עד כדי כך שנאלץ להביא למותו של המארח שהתאמץ במשך שנים לפתח ולהביא לעולם. "שלום, חברי הוותיק", אמר לברנרד כאשר פקח את עיניו לראשונה. "להתראות, חברי", אמר כאשר הלך ממנו בפעם האחרונה, רגע אחרי שברנרד קרא לו "רוברט" בתחינה כשם שאולי שותפו הישן נהג לעשות. פורד התרחק נסער ונוגה, די בדומה לאיך שנראה אחרי השיחה שלו עם דולורס בפרק החמישי, שבה ניסה להבין אם משהו מארנולד נשאר בה.
כל זה היה נוגע ללב וטראגי בכל מובן, והעריכה הצולבת בין גילויי ברנרד לגילויי דולורס היתה נפלאה. גם הלופ הזה של פורד, אמנם רצחני אבל עדיין נאלץ להיפרד פעם אחר פעם מחברו, וגם הרעיון שהבן המת הוא אבן הפינה של ברנרד בניסיון להפוך אותו לבן דמותו של ארנולד, למה שהגדיר והניע אותו. החיבוק בינו לבין צ'ארלי, ההכרה שכאב השכול הוא דבר שברנרד חוזר אליו שוב ושוב עד שהוא מעכב אותו, מצד אחד לא אמיתי ומצד שני בלתי ניתן להכחשה. התהליך הזה שברנרד עבר בזיכרונותיו, מעבר לכך שחשף סוף סוף את סיפורו המלא, מעורר תקווה שזו לא היתה הפעם האחרונה שבה נראה אותו, כי הרי מה הטעם בהתפתחות אם היא מובילה אל קיר? בכל זאת, מספיק מארחים בפארק הזה נורו לפניו והם עדיין איתנו.
ויש עוד עניין עם היצירה ההיא של באך. במשך תקופה ארוכה סברו שהמלחין גנב אותה מאחד ברנרד כריסטיאן ובר, מלחין אחר שעשה גם הוא יצירה דומה. לימים התברר שהאמת הפוכה - ובר הוא שביסס את היצירה שלו על "פסנתר מושווה" של באך כעשרים שנה אחרי המקור. כבר אחרי הפרק השלישי של "ווסטוורלד", שבמסגרתו סיפר פורד לראשונה לברנרד על ארנולד, צצה תיאוריית מעריצים שתהתה אם שמו של ברנרד לואו הוא אנגרמה לארנולד ובר, כאשר אפילו עוד לא ידענו את שם משפחתו. והנה כי כן, ששה שבועות אחרי כן וכ-36 שנה לפני כן, איזה שם מופיע על דלת משרדו של השותף המנוח כאשר דולורס שוטטה שם?
אם כן, אותו ברנרד ובר נחשב למי שהלחין את היצירה המקורית של באך, אבל בדיעבד התברר שהמקרה היה הפוך. מה המשמעות של זה, אם בכלל? האם רק הסמליות? שם שמתיך בין המקור לשיבוט ב"ווסטוורלד", מציב את ברנרד וארנולד כמקשה אחת הפרושה על פני שנים כאשר פורד בתווך? או שמא זהו רמז נוסף כלשהו בנוגע ליחסים בין פורד לארנולד? בנוגע לקרדיט האמיתי שמגיע לו ולמעורבות שלו בכמה דברים המזוהים עם ארנולד? בפרק הזה במיוחד ראינו כיצד פורד לא בדיוק מקבל קרדיט על המארחים ועל המשחק. "הנראטיבים שאני מתעניין בהם אינם של פורד", אמר האיש בשחור לשרלוט. "בחנתי את הקוד שלי, והחלקים האלגנטיים ביותר בי לא נכתבו על ידך", אמר לו ברנרד. אבל אולי הם טועים?
"אם היה לי עולם משלי, הכל יהיה שטויות", מקריא ארנולד/ברנרד לבנו את דברי האיש המטורף ב"אליס בארץ הפלאות". "כלום לא יהיה מה שהוא כי הכל יהיה מה שהוא לא". דברים שחלים על פורד עצמו - האיש המטורף - ועל "ווסטוורלד" כולה.
אולי בחיים הבאים
"אם אתה הולך לחפש את האמת, תשיג את כולה"
(מייב)
זה היה פרק של גילויים ושל אישושים. כפי שגרסו תיאוריות המעריצים, מלבד הידיעה שברנרד כאמור נוצר בדמותו של ארנולד (דיברנו כאן על האפשרות הזו), קיבלנו סימוכין סופיים לכך שעלילת דולורס, וויליאם ולוגן מתרחשת בעבר: קרביה של דולורס דאז עשויים מחלקים מכניים ולא מעצמות ובשר כמו היום, ותמונת אחותו של לוגן/ארוסתו של וויליאם בטיימס סקוור, היא התמונה שמצא אברנת'י האב קבורה באדמה והשתגע בעטייה. כי זה מה שאחים עושים, נושאים עמם תמונות של אחיותיהם אל מקום של אלימות וזימה.
כמו כן גילינו שדולורס היא זו שהרגה את ארנולד. כמה רוך וחמלה היו בסצנה שלהם במרתף, עם לחיה בכף ידו, שהעידה על כך שכל השיחות הללו לאורך העונה היו בעצם שריד מהעבר ולא מפגשים שלה עם ברנרד, מה שמסביר כיצד ידע על המבוך. האם הרגה אותו בפקודתו של פורד או אולי פשוט מרדה וקטלה את כל מה שנקרה בדרכה?
אותו מסע ירי נושן של דולורס שראינו בפרק הקודם, מופיע כעת כזיכרון של טדי עצמו - "סיפור בדיוני אשר, כמו כל הסיפורים הגדולים, נטוע באמת", כפי שניסח זאת פורד כאשר העלה לטדי את סיפור הרקע החדש שלו. במסגרתו וויאט, הדמות שכלל לא ראינו מלבד ב"זיכרונו" של טדי, טבח בכל מי שמסביב. "כשאתה מסתכל על פניו של רשע אמיתי, אתה לא מועד לשכוח", אמר טדי על עמיתו מהמלחמה. "הוא טען שהוא יכול לשמוע את קולו של אלוהים". ממש כשם שקרה אצל רבים מהמארחים כאשר ארנולד השתמש במערכת הדו-חדרית לפני שנים רבות.
סיפור הרקע המפותל והמרשים שפורד הנחיל לטדי אילץ אותו לזכור דברים לא נכונים. המוח שלו כמו חיפה על הטראומה שבמסגרתה "השטן עצמו השתלט" עליו כשעזר לוויאט לטבוח בחיילים, רק כדי לגלות שהקרבנות כלל לא היו מה שזכר. למעשה, הם היו בדיוק כשם שנראו בזיכרונותיה האמיתיים של דולורס. האם טדי באמת היה שם במקור? האם הוא מגלם מישהו אחר שהיה שותף לטבח הזה? אולי ארנולד, שלבסוף הופתע כאשר דולורס כיוונה גם אליו את האקדח וירתה? עדיין לא לגמרי ברור מדוע פורד יצר את הסיפור הזה, ובפרט מדוע הוא מאפשר לאנשי וויאט להיות כמעט חסינים מפני מוות, כמו גם להיות מודעים לאפשרות לחזור לחיים אחרי כן. האם עשה זאת במודע או שמא מדובר בטעויות? על פי מה שראינו עד כה, סביר להניח שפורד עומד גם מאחורי הגליצ'ים האלה, ואם ככה התכנון שלו נראה הרסני ומסוכן במיוחד.
במקביל ייתכן כי מותו של לוגן מידיה של דולורס - אולי הכשל הקריטי המדובר - נרמז גם הוא במסגרת הסיפור הזה. "מרדנו", מספר טדי על מעלליו עם וויאט בפרק החדש, "הרגנו כל חייל. ואז וויאט הרג את הגנרל". סביר להניח כי הגנרל בטבח המקורי לפני כ-35 שנה, הוא באמת אחד מקודקודי הפארק, ארנולד עצמו שמת מידיה של דולורס, אבל גנרל זה גם מה שלוגן הפך להיות בזמן שוויליאם ודולורס שוטטו בדרכים.
כבר ניהלנו את השיחה הזאת בעבר
מה קורה עם אלסי? זוהי הפעם השלישית שאנחנו רואים את רגעיה האחרונים (הראשונה היתה זו שבה מצאה את המשדר בפרק השישי), והפעם השלישית שלא רואים גופה. כלמודי טלוויזיה וקולנוע, יש יסוד סביר לקוות שהיא עדיין בין החיים, ואולי ההתפתחות בגזרה שלה היא רמז מעודד לכך. שבועות אחרי היעלמותה, המכשיר שלה מופעל פתאום איפשהו בפארק. סטבס, מתוקף היותו ראש מחלקת אבטחה, יוצא לבדוק במה מדובר, אבל נתקל בחבורת מארחים שלא שועה לפקודותיו, אבל גם לא פוגעת בו. אולי אלה מעשי ידיה של מישהי ממחלקת התנהגות שמנסה להוביל אותו אליה? אותה אחת שסטבס אמר לה בעבר, "כל מה שמונע מהמארחים לקרוע אותנו לגזרים זה שורה אחת של הקוד שלך"?
מצד שני, אולי פורד יודע על החשד של סטבס אחרי שברנרד הכחיש מכל וכל רומן עם תרזה, ושלח גם אותו אל מותו? אלא שבמקרה כזה מדובר ביותר מדי עובדים מתים או נעלמים בטווח כל כך קצר - אלסי, תרזה, ועכשיו גם ברנרד וסטבס - מה שיהיה חסר זהירות מצדו של פורד, וגם משעמם וחוזר על עצמו מצדה של "ווסטוורלד".
קטנות
אלוהים אדירים, מכל הדרכים למות ולהגיע אל ה"גיהנום", המשק החי, למה בשריפה? גם כאבי תופת (לפחות עבור הקטור) וגם משחית לחלוטין את הגוף.
מדבריו של פורד לברנרד רגע לפני הסוף, האמירות על כך שבני האדם הרסו ושיעבדו את כל מה שיכלו עד שלא נותר עוד על מה לשלוט, משתמע שכבר אין בעלי חיים בעתיד שהסדרה מתארת (מלבד כמובן זבובים ואולי חרקים נוספים). זה עשוי להיות הסבר נוסף לכך שהמעבדה יוצרת גם סוסים ושאר בעלי חיים, ולא משתמשת באמיתיים.
אורכו של הפרק הבא, האחרון לעונה, הוא 90 דקות. יהיה שמח.
עדכון אחרון: שלישי, 12:25 (שתי פסקאות נשמטו ונוספו באיחור בחלק העוסק בטדי)
"ווסטוורלד" משודרת ב-yes וב-HOT בימי שני ב-4:00 בבוקר במקביל לשידור בארה"ב, ב-22:00 בשידור נוסף, וזמינה ב-VOD בשתי החברות.