וואלה!
וואלה!
וואלה!
וואלה!

וואלה! האתר המוביל בישראל - עדכונים מסביב לשעון

"או. ג'יי סימפסון: תוצרת אמריקה" חושפת את הקרע העמוק של ארה"ב

22.1.2017 / 6:50

הפרויקט הדוקומנטרי המרשים ויוצא הדופן של זוכה פרס הפיבודי, עזרא פלדמן, יוצא מתוך המשפט המסוקר כל כך אל סוגיות תקשורתיות, פוליטיות וחברתיות רחבות, ומציג את ארה"ב האמיתית - זו שרחוקה כל כך מהאידיאל שהיא מייצגת

יח"צ - חד פעמי

18 בנובמבר, 1967, אצטדיון הקולוסיאום, לוס אנג'לס.

הספורט האמריקאי מלא ביריבויות צבעוניות והיסטוריות, כאלו שעצם האיזכור שלהן מצית את הדמיון. לצד הלייקרס והסלטיקס, עלי ופרייז'ר, הינקיז והרד סוקס, היו שם גם UCLA ו-USC, שתי האוניברסיטאות המעוטרות של קליפורניה. USC היא אוניברסיטה פרטית, עשירה, לבנה לחלוטין, הוליוודית ובעלת מסורת ארוכה של פוטבול. בוגריה השתלבו בתפקידים בכירים בחברות ענק במדיה, במשפט וברפואה. UCLA, מנגד, היא אוניברסיטה ציבורית, כזו שקיבלה לשורותיה קהילות מגוונות ומסטטוס סוציו-אקונומי רחב הרבה יותר. UCLA הציבה את הספורט בחזית והפכה מזוהה עם מצוינות בשורה ארוכה של ענפים, כשבראשם קבוצת הכדורסל של האוניברסיטה. USC עשתה זאת עם הפוטבול. היריבות בין האוניברסיטאות החלה בשנות ה-50, ומאז הלכה, התפתחה והעמיקה לממדים של תופעה כלל ארצית.

היריבות הזאת הגיעה לשיא במשחק שנחשב עד היום לאחד מהאירועים הדרמטיים בדברי הימים של הספורט האמריקני. על המגרש בגמר הרוז בול (המקבילה התיכונית לסופר בול) התייצבה UCLA הפייבוריטית עם הכוכב הגדול של הליגה, הקוורטרבק גארי באבן. מולה עמדה USC עם הכישרון העולה, הרץ האחורי אורנת'ל ג'יימס סימפסון. במצב של 20-14 ל-UCLA, כאשר על השעון נותרו 10 דקות לסיום, קיבלה USC את הכדור במרחק 64 יארד מקו הטאצ'דאון של יריבתה. המהלך המתוכנן של USC השתבש לחלוטין, ודווקא הבלבול הרגעי הזה העניק לסימפסון את ההזדמנות שחיכה לה. הוא החל לרוץ לכיוון הקו השמאלי של המגרש, דילג בקלילות מעל שני מגנים, שבר שמאלה במהירות כדי להתחמק מהשלישי, המשיך לרוץ ואז חתך ימינה, כשמאחוריו נופלים עוד ועוד שחקני הגנה של UCLA. אלו שנותרו על הרגליים צפו בו מתרחק, מבינים שאין כל דרך להשיג אותו. במיתולוגיה האמריקנית ידוע הרגע הזה בתור "הריצה" ("The Run"). סימפסון רץ לא רק אל התהילה אלא גם מצבע עורו, מהמאבקים החברתיים שנקשרו בשמו, מעוני, מאב שנטיותיו המיניות ביישו אותו, משיכונים, ממהומות ומהגדרות. הוא רץ אל העושר והפרסום, אל המקום שבו חוקים הם המלצה ותדמית היא חזות הכל.

seperator

כבר באוגוסט האחרון, כש"או.ג'יי סימפסון: תוצרת אמריקה" שודרה בבכורה טלוויזיונית ברשת ESPN, נדמה היה שהיא מקדימה את זמנה. מסוג היצירות שמסתכלות על העבר, מדברות על ההווה ומרמזות על העתיד. הצפייה החוזרת בה כעת, ינואר 2017 - תחילת עידן טראמפ בפרט והתהפוכות שעברו על העולם מאז שידורו המקורי בכלל - עם הגעתה לישראל (מדי יום בערוץ 8 של HOT מדי יום החל מה-22 בינואר), רק מגבירה את האפקט שלה, מחדדת את מסריה ומצדיקה כל אחת ואחת מהתשבחות שהורעפו עליה במהלך החודשים האחרונים, את הבחירות החוזרות בסיכומי השנה של האתרים והעיתונים הנחשבים ביותר, ולבסוף גם את הכניסה לשורטליסט של קטגוריית התעודה באוסקר. זה לא מקרי שיצירה בהיקף כזה מגיעה דווקא מתחום הספורט. קשה לחשוב על מסגרת אחרת שנוגעת בכל כך הרבה תחומים במקביל, ושדרכה ניתן לספר על טרגדיה אישית שמקרינה על המונים שסבבו אותה. זה גם לא מקרי שהפלטפורמה לאירוח היצירה הזאת הייתה סדרת "30 על 30" הנפלאה, שמצליחה כבר עונה רביעית ברציפות לדבר על כל נושא בוער על סדר היום, באמצעות סיפורי ספורט.

2016 הייתה השנה שבה חזר סימפסון בסערה לתודעה העולמית, במלאות 20 שנה ל"משפט המאה", שבו הצליח להימלט מהרשעה בטוחה ברצח בת זוגו לשעבר, ניקול בראון. על אף שדמותו ריחפה מעל שתי יצירות טלוויזיוניות עטורות שבחים ופרסים, נדמה שהזמן שחלף אפשר להסיט את תשומת הלב מאחד האנשים הכי כריזמטיים בתרבות המודרנית, ולהפנות אותו אל האנשים והסוגיות שסבבו אותו. וכך, בעוד "אמריקה נגד או.ג'יי סימפסון" של רשת FX עשתה צדק עם מרשה קלארק, התובעת המושמצת במשפט, הציגה את זווית המושבעים וערבבה לתוך התבשיל גם טראש ורכילות - "או.ג'יי סימפסון: תוצרת אמריקה" של זוכה הפיבודי עזרא פלדמן, התמקדה בסיפורן של "שתי האמריקות". אם הפער בין השתיים היה קשה להבנה למתבונן מבחוץ בזמן השידור המקורי של הסדרה, הרי שהיום כבר לא ניתן לפספס את השבר העצום בחברה האמריקאית. כל הזרמים התת-קרקעיים שעליהם הצביע פלדמן דרך הסיפור של סימפסון, חזרו ושטפו בחמת זעם את המדינה בחודשים האחרונים.

עוד באותו נושא

רצח, גזע וקרדשיאנס: ברוכים הבאים ל"משפט המאה"

לכתבה המלאה
אין תמונה. צילום מסך, מערכת וואלה!
כל הזרמים התת-קרקעיים של התקופה ההיא, צפו ועלו בחודשים האחרונים. מתוך "או. ג'יי סימפסון: תוצרת אמריקה"/מערכת וואלה!, צילום מסך

בריאיונות עמו הסביר פלדמן שבתחילה דחה את ההצעה לביים את הפרויקט, משום שחש שאין עוד מה להוסיף על המשפט שארה"ב כולה שתתה בצמא מול מסכי הטלוויזיה. הטריגר לשינוי בדעתו היה החופש לחקור את הנסיבות שהובילו אל אותו משפט. סימפסון בפני עצמו הוא דמות מרתקת מאין כמוה - כריזמטי, נאה וחד לשון - אולם מקורות המוטיבציה שלו מרתקים הרבה יותר. החיפוש אחריהם לקח את פלדמן אל שני הצדדים של לוס אנג'לס: הצפון העשיר, הלבן והמנותק, אל מול הדרום העני, השחור והזועם. בצדו האחד של העיר כללו החיים משחקי טניס, מסיבות נוצצות, יופי וזוהר, ואילו צדה השני הרגיש את נחת זרועה של המשטרה המקומית, התקשה להתפרנס וחש מושפל ונטוש על ידי המערכת. בתור מי שנולד בעצמו בצד העני של סן פרנסיסקו, שכונת פורטרו היל, והיה חבר בכנופיה שאף הובילה למאסרו הראשון והקצר בתור קטין, המוטיבציה של סימפסון לברוח לעתיד טוב יותר לא יכולה הייתה להיות מעוררת סימפטיה יותר. לא לחינם הוא הצטיין כל כך בתפקיד על המגרש שבו נדרש להחזיק בכדור חזק ולרוץ מהר ככל האפשר אל האופק שמעבר למחסום ההגנה.

המוטיב הזה של בריחה בא לידי ביטוי באופן קיצוני במרדף המכוניות הידוע לשמצה ב-1994 ברחובות לוס אנג'לס, אז ניסה סימפסון להימלט כשאקדח מוצמד לרקתו ברכב הברונקו שלו ואחריו דולקות ניידות משטרה ומסוק, בעוד 95 מיליון אמריקאים מרותקים לשידור החי של המתרחש. אולם העיסוק של פלדמן בבריחה יורד לרזולוציות עמוקות הרבה יותר. כאן מגיע טשטוש הגזע של סימפסון, שביקש במשך כל חייו להתחבב על אמריקה הלבנה ולהתכחש לסבל של הקהילה שהותיר מאחור. הנכונות הזאת להתפשט מעקרונות וצבע עור, מוצגת ב"או.ג'יי סימפסון: תוצרת אמריקה" באופן יעיל מאין כמוהו. דרך הנכונות הזאת מספרת הסדרה על הסטנדרטים שלפיהם שופטת אמריקה הלבנה את אמריקה השחורה, ועל המחיר האמיתי של הגשמת החלום האמריקאי המפורסם. הנקודה הזאת באה לידי ביטוי בחיבוק החם שקיבל סימפסון מהתקשורת, מהממסד ההוליוודי ומחברות הפרסום שהפכו אותו לפרזנטור שלהן. אבל נדמה שיותר מכל היא מצביעה על כמה מעט השתנה באמת מאז ועד היום.

אין תמונה. צילום מסך, מערכת וואלה!
האיש שמכר את צבע עורו שוב ושוב כדי לקדם את צרכיו/מערכת וואלה!, צילום מסך

להבדיל אלפי הבדלות, ברק אובמה ואו.ג'יי סימפסון שימשו שניהם עלי תאנה בידי אותו ממסד בדיוק. הראשון היווה "הוכחה" לפיה ארה"ב היא מדינה פלורליסטית והטרוגנית, שמקבלת את האחר ופתוחה לרעיונות חדשים, בעוד השני היווה דוגמה לכך שאפשר לעשות את הבלתי ייאמן ולשנות סטטוס חברתי וכלכלי, אם רק משקיעים בכך באמת. "אחד מהמסרים החשובים של הסרט בעיניי היא שככל שדברים משתנים יותר, הם נוטים להישאר אותו הדבר", הסביר פלדמן בריאיון לוואניטי פייר, "אני חושב שהשיח הוסט לקו מחשבה שקבע שהגענו לעידן של פוסט-גזע בגלל שבחרנו נשיא שחור. אני לא חושב שיש לכך כל השפעה לכאן או לכאן". את הדברים האלה אמר פלדמן לפני התבררות תוצאות הבחירות של 2016, אלו שהביאו את אמריקה הלבנה והשמרנית לנהור לקלפיות בכמויות, ולהחזיר לעצמה את הסדר העולמי שאליו התרגלה.

יהיו מי שיעמדו על ההבדלים בין שני המקרים - סימפסון נקשר לאמריקה הלבנה הנהנתנית והעשירה, בעוד טראמפ נישא על כפיה של אמריקה הלבנה והנשכחת בערי התעשייה הגוועות - אולם גם כאן וגם כאן המנצח היה מי שהעניק לבעלי הכוח את מה שרצו: סימפסון הביא את הבידור ודונלד טראמפ את הזעם. כך או אחרת, משעשע להביט בערכים האמריקאיים דרך המשקפיים של "או.ג'יי סימפסון: תוצרות אמריקה". מי שרואה בעצמה מגדלור של דמוקרטיה וסופגת הרבה בוז ממשטרים שהטיפה להם מוסר כל זכויות אדם ושוויון הזדמנויות, נחשפת כאן במערומי חוסר הצדק שלה מכל בחינה אפשרית: תקשורתית, משפטית, פוליטית וכלכלית. אומה שלא מבדילה רק בין צבע העור של אזרחיה, אלא גם בין מעמדם הכלכלי והציבורי, כזו שבה המנצחים הם הכוחניים ונטולי העכבות - מי שמוכנים לרקוד לפי החליל של כל מי שמשרת את מטרותיהם ומי שלעולם לא מתחרטים או מצטערים על דבר.

או. ג'יי סימפסון היה הסלבריטאי המושלם, במובן הריק מתוכן של המושג. הרבה לפני הריאליטי ותרבות האינסטנט, סימפסון היה האיש שהלך עם האמת שלו וסירב להיקשר לדבר מלבד דמותו הנשקפת מהמראה. היצירה הנפלאה הקרויה על שמו עוסקת בכריזמה הקטלנית שלו ובתוצאותיה המזוויעות, במטחנת הבשר של עסקי השעשועים ובהתמכרות לתשומת לב ולפרסום - אבל גדולתה טמונה בכך שהיא מביטה רחוק הרבה יותר. במרכזה ניצב שבר חברתי מדמם ונטול פתרון, שממשיך ללוות את האומה ששואפת להוביל את העולם החופשי. מי שחיפש עוד הסברים למהפך שהתחולל בארה"ב בנובמבר האחרון, או בכלל לנפש המורכבת שפועמת בקרביה - ימצא את כולם ב"או.ג'יי סימפסון: תוצרת אמריקה". יצירה שעוסקת באומה שממשיכה לרדוף אחרי החלום, בעודה בורחת מהמחירים הקשים שמובילים אליו.

או. ג'יי סימפסון: תוצרת אמריקה.
הסלבריטאי המושלם, במובן הריק מתוכן של המילה

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

+
בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    4
    walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully