עוד חיקוי מעליב של להיט קולנועי מגיע לטלוויזיה: סקירת הסדרות החדשות

סקירת הסדרות החדשות: Z: The Beginning of Everytihng, Mary Kills People, Cardinal, Pure, ריברדייל

סקירת הסדרות החדשות: Beyond, Sneaky Pete, Shut Eye, קומנדו 6 (Six), טאבו

סקירת הסדרות החדשות: Emerald City, Incorporated, Star, The Mick, The Halcyon

מה: קומדיה של נטפליקס (מתורגמת לעברית) שיצר ויקטור פרסקו, האיש מאחורי "אי אפשר בלי טד" ו"אנדי ריכטר", בכיכובם של דרו ברימור וטימותי אוליפנט. ג'ואל ושילה הם זוג נשוי העוסק בתיווך נדל"ן, המנהלים חיים מנותקים למדי בסנטה קלריטה בפרברי לוס אנג'לס יחד עם בתם המתבגרת. הכל משתנה כאשר שילה עוברת שינוי דרמטי ששולח את חייהם אל מסע של מוות והרס, אבל בקטע טוב.

למה כן: בעלי קיבה חזקה במיוחד עשויים למצוא ב"דיאטה של סנטה קלריטה" טון קודר מסקרן. העיסוק שלה בצורך להרוג לשם הישרדות מזכיר בלא מעט מקרים את "דקסטר" (כשעדיין הייתה סדרה הגיונית), על הדילמות האנושיות והקוד המוסרי המעוות משהו שמלווה אותה.

למה לא: בראש ובראשונה מדובר באחת הסדרות הדוחות, מילולית, שנראו אי פעם על מסך הטלוויזיה. גלונים של קיא, נהרות של דם ואיברים, כאלה שנמצאים על המסך גם הרבה מעבר לנקודה שהיו אמורים להעביר. גם בעידן של "המתים המהלכים" ו"משחקי הכס", על האלימות הגרפית הקשה שבהם, מדובר בעלייה של חמש מדרגות מיותרות לחלוטין ברמות הזוועות, כזאת שבפני עצמה לא עושה שום חשק לחזור.

מעבר לכך גם איכות המשחק והכתיבה ב"דיאטה של סנטה קלריטה" נעים בין הבינוני לרע מאוד. טימותי אולפינט ודרו ברימור לא משכנעים לרגע אחד באותנטיות של דמויותיהם, ונראים מאולצים ומתאמצים בכל רגע. גם התסריט, שמציב לא אחד אלא שני שוטרים שונים בבתים הסמוכים לבית הזוג, נעדר כל השראה ותחכום, ובמקרים אחרים פשוט נדמה מופרך מיסודו רק לשם הצורך לייצר דרמה.

מה: ספין אוף של סדרת האקשן שמתרחש אף הוא בזמן אמת, שהפעם זונחת את ג'ק באוור ופונה לעקוב אחר סמל אריק קרטר (קורי הוקינגס ,"המתים המהלכים"), שיחידת הריינג'רים תחת פיקודו הרגה בתימן את אחד הטרוריסטים הכי מבוקשים, ובעקבות כך אנשיו הכריזו שיוציאו להורג את קרטר, אנשיו ובני משפחותיהם, הנאלצים להיכנס לתוכנית להגנת עדים. כשניסיון התנקשות בחייו של קרטר גורם לו להבין שהוא וחבריו נחשפו, הוא פונה – תוך כדי בריחה – לעזרתה של רבקה אינגרם (מירנדה אוטו, "הומלנד"), לשעבר ראש לוט"ר ואשתו של הסנטור הרץ לנשיאות, ג'ון דונובן (ג'ימי סמיתס, "פרקליטי אל. איי.", "הבית הלבן") (משודר גם ב-yes במקביל לארה"ב).

למה כן: אחרי שמונה וחצי עונות של "24", סדרת הבת מקנה תחושה של חזרה אל נעלי בית חמימות ומוכרות. היתרון הגדול ב"מורשת" הוא הגיבור השחור שלה ואשתו, הפותחים פתח לעיסוק בגזענות ובמעגל הרחב יותר של חייהם, הכולל התבגרות בשכונת מצוקה של אפרו-אמריקאים. וכמו בסדרה הקודמת, גם כאן יש לא מעט סצנות אקשן סוחפות.

למה לא: אחרי שמונה וחצי עונות של "24", די כמה אפשר? עוד פעם חשד לחפרפרת בדרגים הגבוהים, עוד פעם הפכפכות של נאמנויות כך שאי אפשר לדעת על מי לסמוך? בשלב הזה נראה ש-"24" - האחראית לכמה מהרגעים המדהימים ביותר בטלוויזיה בעשור הקודם - כבר לא מסוגלת להפתיע אותנו. אבל הבעיה הכי גדולה שלה היא עלילות המשנה. אם המרדף של אריק נגד הזמן מספק עניין רציף, הסיפורים אצל הסנטור, הנערה המחבלת ומאבקי הכוחות אצל הגנגסטרים השחורים, הם פיהוקון לשמו. בנוסף, לפעמים נדמה שהסדרה אפילו לא מנסה לשמור על ההיגיון של זמן אמת. בפרק הראשון הגיבורה מקבלת צל"ש ונמצאת במקום אחר תוך דקות ספורות, כי הרי כל הטקסים נגמרים תוך עשר דקות, ובפרק השני נערך חיפוש בן עשר דקות בחדר ראיות אחר קרטון שנמצא כל העת מול העיניים. אם אתם לא מתכוונים ליישר קו עם הפורמט הזה, פשוט אל תשתמשו בו.

מה: הקומדיה הראשונה שמתרחשת בעולם המורחב של DC קומיקס (סופרמן, באטמן, וונדר וומן, סופרגירל, החץ, הפלאש וכו'). אמילי (ונסה האדג'נס) היא מנהלת צעירה ונמרצת בחברה שתפקידה ליצור מוצרים שיגנו על האזרחים נגד נבלים עם כוחות על. כמו שמרמז שם הסדרה, לא תמיד חייבים כוחות כדי להיות גיבורים. גם דני פודי ("קומיוניטי") ואלן טודיק ("פיירפליי") כאן.

למה כן: סוף סוף אפשר להגיד את המילה הזאת בהקשר ליקום הקולנועי של DC: מרענן. כן, בראש ובראשונה "Powerless" היא קרן אור של הסתכלות מעט קלילה ואינטליגנטית על העולם הקודר עד כדי גיחוך שנבנה בשנים האחרונות. חובבי "המשרד" ושאר קומדיות שמתרחשות, ובכן במשרד, ימצאו את עצמם על קרקע מוכרת. האדג'נס החיננית מייצרת דמות קלאמזית שכיף לעקוב אחריה, והטיפוסים החנוניים-מוזרים שלצידה משלימים חוויה אסקפיסטית קלילה באחורי הקלעים של עולם הגיבורים.

למה לא: על אף הרעננות הנושבת ממנה, אין ב"Powerless" בשורה מקורית. היא לא מציגה נקודת מבט שונה על עולם הגיבורים או מוסיפה עומק וקונטקסט שחסרים כל כך ביקום של DC. במרבית הזמן היא נראית מקושרת באופן מקרי כמעט לגיבורים שבתוצאותיהם היא נדרשת לטפל. החיבור הזה יכול היה להביא אל המסך חובבי קומדיות ועכברי קומיקס כאחד, ואילו במצב הנוכחי לא נראה שצופי "באטמן נגד סופרמן" ימצאו בו משהו מעבר לדאחקה מקרית.

עוד נקודה לרעתה היא איכות האפקטים הירודה. כן, ברור שמדובר בסדרה ולא בסרט גיבורים מפוצץ, אבל הבחירה להציג הרס לא יכולה להתבטא בדמויות מפוקסלות שיורות כדורי אש. זה נראה מעט חובבני.

מה: קומדיית מולטי-קאמרה של CBS המתרחשת בחנות דונאטס בשיקגו ומונה כמה שמות גדולים בקאסט, בהם ג'אד הירש ("טקסי"), קייטי סיגל ("נשואים פלוס") ודיוויד קוצ'נר ("חדשות בהפרעה"). ארתור הוא בעל חנות דונאטס ותיקה בלב שכונה מתחדשת, שמצד אחד כבר אין לו תנועת לקוחות עקב שינוי אופיה של השכונה וסניף סטארבקס מעבר לכביש, ומצד שני יזם נכלולי מנסה בקביעות לרכוש ממנו את המקום. המצב משתנה כאשר אל המקום מגיע פרנקו המחפש עבודה ומבטיח להפיח חיים במקום ולהביא אותו אל המאה ה-21, או לפחות ה-20.

למה כן: טוב, עם כוח קומי שכזה אי אפשר לפספס, ואכן נוכחותם של השחקנים, ובעיקר הירש וסיגל, יחד עם ההתרפקות הנוסטלגית בבסיס העלילה, מצליחה למשוח על הכל זיגוג מתקתק כמו על סופגניה, ולהפוך את הסיטקום בעל הפורמט המיושן הזה למשהו מבדר משעשע למדי עם קסם של פעם.

למה לא: כמו בסיטקום חדש נוסף של CBS המשודר בצמוד, "The Great Indoors" (ראו לינק מימין), ישנו ניסיון לשחק על הפער הבין דורי, וניכר שהכותבים מושכים יותר אל העולם הישן מאשר אל החדש. חצי הלעג התמידיים כלפי בני דור ה-Y נראים כמו לא פחות מאשר אייג'יזם.

מה: סרט הפעולה המצליח של אנטואן פוקואה מ-2001, שזיכה את דנזל וושינגטון בפרס האוסקר, הופך לסדרת פעולה ברשת CBS. פרנק רורק (ביל פקסטון, "טיטניק", "אפולו 13"), שוטר ותיק ופרוע, מראה לקייל קרייג הצעיר (ג'סטין קורנוול) איך מטפלים בפשע ברחובות וושינגטון.

למה כן: המכורים לאדרנלין יקבלו כאן את מלוא תאוותם: מרדפים, קרבות ירי מרובי משתתפים ופיצוצים שמייצרים פטריות אש ענקיות. לפחות נכון לפרק הראשון, ניכרת כאן נאמנות לסיפור המקורי מהסרט, במידה וזה חשוב למי ממעריציו.

למה לא: רמת הקלישאות כל כך מפותחת ב"יום אימונים מסוכן" עד שהתבלבלנו לא מעט פעמים בינו ובין "נשק קטלני". בשני המקרים מדובר בשבלונות שטחות של "השוטר הפרוע" ו"השוטר הטוב", שהמפגש ביניהם יוצר "קונפליקט ערכי". בפועל התוצאה כל כך טיפשית עד שהיא כמעט מעליבה. לא ניכר קמצוץ של תחכום בבניית הדמויות או בהתפתחות שלהן, והדיאלוגים כל כך נדושים שקשה להבין איך השחקנים מדקלמים אותם מבלי לפרוץ בצחוק. גם התעלומה מעברו של קרייג, שאמורה כביכול לקשור את העבריינים הגנריים שהשניים פוגשים מדי פרק, נדושה ולא מעניינת מספיק כדי לגרום לנו לחזור לפרק שמשודר פעם בשבוע.