בשנה שעברה, חייה הקולינריים של שרלוט גינסבורג השתנו מן הקצה אל הכרובית. היא פקדה לראשונה את המזנון של אייל שני בפריז, והתאהבה באוכל שפגשה שם. "זה היה לי כל כך טעים, שפיתחתי אובססיה כלפי המטעמים הללו", אומרת השחקנית, ילידת צרפת שמוצאה יהודי, בראיון בלעדי לוואלה! תרבות.
"שאלתי איך אני יכולה לשחזר את החוויה", מספרת הכוכבת, המתגוררת עם משפחתה בניו יורק בשנים האחרונות. "הם המליצו לי על 'ירושלים', ספר הבישול של יותם אוטולנגי, אז רכשתי אותו ומאז אני מבשלת רק את המתכונים שיש בו. אין לך מושג עד כמה הוא נהיה חלק חשוב מן החיים שלי. הילדים שלי אוכלים רק את זה כבר כמה חודשים. הצעד הבא מבחינתי הוא לבקר בישראל, כי הבנתי שעולם המסעדנות אצלכם פורח ומדהים. רציתי לבוא כבר מזמן, אבל זה לא הסתדר בגלל לוחות הזמנים. אני מקווה שייצא לי בקרוב".
את אליליה החדשים, שני ואוטולנגי, עוד לא הזדמן לגינסבורג לפגוש. לעומת זאת, בין כרובית אחת לאחרת היא הספיקה לשתף פעולה עם בעל מלאכה ישראלי אחר יוסף סידר, התסריטאי-במאי של "נורמן", שעולה כאן לאקרנים היום (חמישי). הסרט האקטואלי להפליא מציג את סיפורו של פוליטיקאי ישראלי, בגילומו של ליאור אשכנזי, העושה את צעדיו לעבר ראשות הממשלה, חמוש בנעליים היקרות שרכש לו מאכער יהודי-ניו יורקי, בגילומו של ריצ'רד גיר, המקפיד לפנק אותו במתנות ולקבל בתמורה טובות הנאה למען אנשי שלומו. הקשר נהיה מושחת ומשחית יותר ויותר, עד שנכנסת לתמונה גם משפטנית בינלאומית, אותה מגלמת השחקנית הצרפתייה-בריטית, בתם של סרז' גינסבורג וג'יין בירקין, שהאנגלית והצרפתית שלה שוטפות באותה מידה, וכאן היא מדברת במבטא הבריטי שלה.
נוסף להיותה שחקנית וזמרת, גינסבורג מוכרת גם כאייקון אופנה וכסמל בינלאומי של אלגנטיות צרפתית. ב"נורמן", לעומת זאת, דמותה במכוון נטולת כל שיק, והיא בעצמה מכריזה כי זו הדמות עם המראה הכי "נורמלי" שגילמה אי פעם. "זה רק בזכות סידר", אומרת על כך השחקנית, "בצרפת כבר שמו אותי בתבנית מסוימת, אז לא נותנים לי לקחת סיכונים. סידר הוא הראשון שאיפשר לי ללכת רחוק, ולעצב את הדמות שלי כרצוני - ובצורה אחרת מן המקובל אצלי. בצרפת תמיד רוצים שאהיה שרלוט גינסבורג. סידר, בגלל שהוא בא מבחוץ, נתן לי להיות מישהי אחרת. זו הפעם הראשונה בה אני מגלמת מישהי שלא מתאפרת".
שיתפת פעולה בעבר עם במאים בעלי שם רבים - למשל לארס פון טרייר ("אנטי-כרייסט", "מלנכוליה", "נימפומנית"), אלחנדרו איניאריטו ("21 גרם") ועוד. איך נוצר הקשר בינך לסידר, ואיך היתה העבודה עמו מן הפרספקטיבה שלך?
"אני מעריצה את סידר בגלל הסרטים הקודמים שלו, 'הערת שוליים' למשל, ולשמחתי ההערכה הייתה הדדית. בחיים לא פגשתי מישהו שכל כך שמח לעבוד איתי. זה משעשע אותי, כי בדרך כלל זו אני שמתרגשת לעבוד עם קולנוען, והפעם זה עבד גם בכיוון ההפוך. יוסף העלה מבחינתי את הרף, כי הוא לא רק איפשר לי לחקור צד אחר אצלי, אלא גם לא הניח לי עד שהדמות שלי שכנעה אותו לחלוטין. הוא מלא תשוקה ואשמח לעבוד איתו שוב. האם יש עוד במאי ישראלי שאשמח לעבוד איתו? אני חייבת להודות שאני לא כל כך מכירה יוצרים ישראלים, אולי רק את איתן פוקס".
אני חייב לשאול בסרט משתף צוות בינלאומי מרשים של שחקנים. בנוסף אלייך ולריצ'רד גיר משתתפים גם סטיב בושמי, האנק עזריה, דן סטיבנס שבקרוב נראה גם מככב ב"היפה והחיה". הסרט הוא גם דובר אנגלית ולכן לכאורה פונה לקהל העולמי, אבל עוסק בראש ממשלת ישראל. למה שמישהו בצרפת או בניו יורק ירצה לראות סרט בנושא?
"הגיוני שסידר ידבר על המדינה שלו, אבל בכל מקרה, מה שמתואר כאן יכול לקרות בכל מדינה ולמרבה הצער, גם קורה. אני חושבת ש'נורמן' רלוונטי לכל העולם, שכן אנחנו מוקפים בשחיתות מכל עבר. עם זאת, האמת, אני לא בטוחה שהשחיתות היא הנושא המרכזי של הסרט. לדעתי, מעל הכל, הוא עוסק בדמות של נורמן, אדם שלא יכול להפסיק לערבב ולבחוש בגלל הרצון שלו להיות שייך, ובסופו של דבר הצורך שלו להיות חלק ממשהו גדול יותר הוא מה שמעניק לו טעם לחיים אבל גם הורס לו אותם. זו דמות עמוקה ומורכבת, ואפילו שהיא פגומה מוסרית, קשה שלא לחוש אליה אמפטיה, כי מי מאיתנו לא רוצה להרגיש שייך?"
מדהים באמת איך הסרט חזה את הכותרות כרגע גם בישראל וגם במולדתך בצרפת, שם המדינה סוערת סביב הפרסומים על פרשות השחיתות של מועמד הימין לנשיאות, פרנסואה פיון.
"אתה יודע, מה שמדהים אותי, זה שבסופו של דבר אנשים כמו פיון נתפסים על שטויות, ואני לא מבינה את זה. בשביל מה הם עשו את כל הדברים הללו? הם חשבו שלא יתפסו אותם? הרי עובדה שבסוף תמיד כן תופסים אותם. ואם כל כך בער להם להתפתות לכל השחיתויות הקטנות הללו, אז למה הם לא דאגו להסתיר אותן בצורה טובה יותר? לא חבל להם על הקריירה הפוליטית?"
גם בישראל וגם בצרפת, לפרשות השחיתות המרכזיות כרגע אחראים גברים, ו"נורמן" באמת מציג תמונת עולם בה נשים הן הדמויות ההגונות היחידות. הדמות שאת מגלמת, העוזרת של ראש הממשלה בגילומה של נטע ריסקין ורעייתו בגילומה של טלי שרון שלושתן הן הקול המוסרי היחיד בסרט. את חושבת שנשים מושחתות פחות מגברים?
"באופן עקרוני, אני משתדלת לא לראות הבדלים בין גברים ונשים. אני לא אוהבת להגיד 'גברים הם כאלה' ו'נשים הן כאלה', אבל כן, מה לעשות, יש בזה משהו. אני לא יודעת להסביר למה, אבל הצד המוסרי חזק יותר אצל נשים".
המושחתים ב"נורמן" הם כולם גברים לבנים ויהודים, והסרט בהחלט מתייחס לדעות הקדומות לפיהן לבני עמנו יש כסף והם אוהבים לשחק איתו. התייחסות דומה אפשר היה למצוא ביצירה אחרת בה השתתפה גינצבורג לאחרונה "היהודים: הם בכל מקום", קומדיה של בן זוגה ובן עמה איוון אטאל, יליד תל אביב, שביקשה להתמודד בהפוך על הפוך עם כל הסטריאוטיפים על העם היהודי.
אף שהסרט התיימר לצאת נגד האנטישמיות, רבים סברו שהוא עושה דווקא ההפך, והאשימו את אטאל כי הקומדיה שלו אנטישמית בעצמה. הביקורות, בצרפת ובארץ, היו קטלניות, ו"היהודים" ספג כישלון כלכלי חריף. גינצבורג, שכיכבה באחת מן האפיזודות המרכיבות אותו, לא מתחרטת על עשייתו, אבל כן על תזמון יציאתו. "אני חושבת שהוא יצא בזמן הלא נכון. איוואן התחיל לעבוד עליו כבר לפני כמה שנים, ואיתרע מזלו לצאת דווקא בתקופה חברתית ופוליטית טעונה במיוחד בצרפת, בכל הקשור לאנטישמיות ובכלל. האנרגיות היו שליליות והמתח היה חזק מכדי שאנשים יוכלו לראות מבעדו ולהבין את ההומור. לשמחתי, לא הייתי במדינה בזמן היציאה, אבל איוואן סיפר לי שאמרו לו ועליו דברים איומים ואלימים, והסיפורים שלו היו מזעזעים כל כך, שהרגשתי כאילו חייתי אותם בעצמי".
את חושבת שבקרוב תידרשו ליצור גם קומדיות על האנטישמיות הגואה בארצות הברית?
"כשהגעתי לכאן, המצב היה בסך הכל אידיאלי, ועכשיו הדברים השתנו לחלוטין. יש כאן נשיא שהערכים וההתנהלות שלו רחוקים שנות אור ממה שהיינו מצפים לו ממנהיג. כעת, המצב מפחיד מפחיד עד מאוד. אני שואלת את עצמי אם אני צריכה להישאר או לעזוב, אבל מצד אחר, לאן בדיוק אלך? גם בצרפת, כידוע, לא קל, בטח לא ליהודים, ותראה מה הולך באנגליה. האם היחס של הממשלה שם לישראל לא מעורר שאלות? ומה לגבי ישראל, כמקלט אפשרי? אני לא מכירה כל כך טוב את המצב שם, אבל אני מניחה שהוא רחוק מלהיות אידיאלי. אני לא יודעת אם יש איזושהי מדינה כיום שהמצב בה אידיאלי".
את יודעת שרוב מוחלט מן הישראלים תמך ותומך בטראמפ. יש גם לא מעט שתומכים בלה-פן.
"באמת? אבל איך זה ייתכן? זה איום ונורא, זה לא מתקבל על הדעת. אנחנו הולכים היישר לתוך מלחמת עולם שלישית בין ארצות הברית למדינות ערב, וזה נורא לחשוב שישראל תאחד כוחות עם מישהו כל כך קיצוני כמו טראמפ".
אם נחזור לסרט, הסצנה שמציגה אותך לצופים מתרחשת במהלך נסיעה ארוכה, בעת שנורמן, נודניק פטפטן שכמותו, מתיישב לידך ומתחיל להציק לך. זה קורה לך בחיים האמיתיים?
"זה לא קורה הרבה, כי יש לי דימוי קריר, אז בדרך כלל אנשים לא מנסים אפילו לפתוח איתי בשיחה. בצרפת כולם מזהים אותי, אבל באמריקה רק עכברי קולנוע מכירים אותי, אז אני אנונימית ולכן מרשה לעצמי להיות הרבה יותר פטפטנית, ואני כל הזמן מוצאת את עצמי משוחחת ארוכות עם נהגי מוניות, שאין להם מושג מי אני".
הדיבורים האלה על חוסר תקשורתיות הזכירו לי את בוב דילן וגם שהשתתפת ב"אני לא שם", הביוגרפיה עליו שיצאה בדיוק לפני עשור. איך הרגשת למשמע הידיעה על זכייתו בנובל?
"שמחתי. בעיקר כי...אני לא רוצה להיות מרושעת, אבל אני לא יודעת עוד כמה זמן יש לנו איתו, אז טוב שהספיקו להעניק לו את הפרס...רק תאמר לי בבקשה, לפני סיום, אפשר לבקש ממך משהו?"
כמובן.
"בבקשה תדייק בקשר למה שאמרתי על פוליטיקה. באמת שניסיתי ללכת על ביצים. זה תמיד כל כך אידיוטי, שחקנים ושחקניות שמדברים על פוליטיקה".
לדעתי דווקא אמרת דברי טעם, את תמיד אומרת דברי טעם.
"לא יודעת, זה אף פעם לא יוצא אינטליגנטי במיוחד, ואני קוראת את מה שאמרתי ויורדת על עצמי".
