10. המנון גרמניה
מסיבות ברורות שאין צורך לפרט, ההמנון הגרמני אינו ככל ההמנונים. אך מעבר למטען ההיסטורי שהוא נושא עמו וכל השינויים שהתבצעו בו לאחר מלחמת העולם השנייה, מדובר ביצירה מוזיקלית משובחת: כזו שניכר בה כי נכתבה בשלהי המאה ה-18, מתקופות השיא של המוזיקה הקלאסית במרכז אירופה. נוסף לכך, אפשר בנקל להבין את ההשערה כי המנגינה התבססה על שיר עם קרואטי. עוצמה, אלגנטיות ופולקלור - הכל כאן מתמזג כאן יחד לכדי מנגינה שקשה לעמוד בכוח שלה. עם זאת, אף אחד לא יעז להשתמש בה או לסמפל אותה, אלא אולי אם הוא מנהיג של להקת מטאל.
9. המנון רוסיה
אפשר כמעט לשמוע את מאות השנים של אמא רוסיה בהמנון הלאומי שלה, פומפוזיות אדירה חדורת הדר ותפארת. כשקרס מסך הברזל והקומוניזם נפל בברית המועצות בראשית שנות ה-90, הוחלף ההמנון הסובייטי באחר, נטול מילים, והיה כל כך לא פופולרי עד שבשנת 2000 החליט ולדימיר פוטין להחזיר את ההמנון הקומוניסטי הנושן, רק עם מילים חדשות. אמנם חלק מהעם הרוסי נזכר בימים קשים לצלילי ההמנון, אבל בסקר שנערך בסוף העשור הקודם השיבו מחצית מהנשאלים הרוסים שההמנון מפיח בהם גאווה. מתקבל על הדעת.
8. המנון יפן
הוא איטי, כבד ולא לכל טעם, אז אפשר לאהוב את ההמנון היפני ואפשר לא, אך חייבים להסכים על שני דברים. קודם כל, הטקסט שלו הוא מן הקצרים והעתיקים בעולם ההמנונים - כמה עשרות תווים בלבד שנכתבו כבר לפני מאות שנים. כמו כן, גם המנגינה ייחודית, ונשמעת יותר כמו מוזיקה מקורית לאפוס היסטורי של קורסוואה ופחות כמו שיר לאומני בומבסטי, מה שאגב לא מנע מרוקיסט מקומי ליצור לה עיבוד פרובוקטיבי בשלהי שנות התשעים, וכמובן לעורר נגדו את זעם הימין במדינה. ההמנון היפני אולי נשמע אחרת לגמרי מהתקווה, אבל רבים רואים בו טאבו בדיוק באותה מידה.
7. המנון פקיסטן
ההמנון הפקיסטני יוצא דופן לעומת רוב אלה שהוזכרו כאן. הוא טרי יחסית - נכתב רק ב-1949, ואומץ בידי המדינה רק ב-1954, וגם קצר למדי, אך עם זאת מורכב למדי: 21 כלי נגינה ושלל סגנונות מככבים בו ומתיכים בין מזרח למערב. חשוב מכך, אין בו פאתוס "המנוני" שמאפיין את הז'אנר בדרך כלל, אלא מעין קסם עדין וממזרי. יש כאן גם אוצר לסמפולים עתידיים שעוד לא נוצל דיו, אבל זה בטח יקרה בעתיד.
6. המנון ארצות הברית (הדגל זרוע הכוכבים)
קשה להעלות על הדעת מ?תאם יותר מוצלח מאשר זה שבין ארצות הברית לבין ההמנון שלה, כזה שמבעבע ורוחש כמו זיקוק שנורה לאוויר, ואז מתפוצץ לאלפי רסיסים כנגד שמיים מלאי תוחלת, בדרכם אל אדמת ארצם של בני החורין ומולדתם של האמיצים. לנוכח המילים - עם אזכורי שחר, דמדומים ורקטות מבזיקות - אפשר כמעט לראות את מטוסי הקרב הממריאים בשוט תחתי כמו שמייקל ביי כל כך אוהב. והשוס הגדול: על הלחן אחראי בכלל מלחין אנגלי, בן האומה שממנה דרשה ארצות הברית את עצמאותה, והצליחה.
5. המנון ברזיל
אמנם מהברזילאים ניתן היה לצפות למשהו יותר מנענע וגרובי, אבל גם בפורמט הנוכחי שלו מדובר בשיר משמח
גם למי שאינו דובר פורטוגזית. מארש קלאסי שובבי שעולה שוב ושוב לכדי שיא, וכמאמר מילות השיר, לוכד את קרניה המבהיקות של שמש החירות.
4. המנון איטליה
רק אחרי מלחמת העולם השנייה קבעו האיטלקים את "Il Canto degli Italiani" באופן סופי ורשמי כהמנון הלאומי שלהם, והם עשו בשכל - שכן הוא אחד המרשימים והסוחפים בנמצא. למעשה, הוא נשמע יותר כאריה מתוך אופרה קלאסית מאשר כשיר לאומי, ולא צריך להיות פטריוט איטלקי כדי להתמכר אליו ולהתחיל לזעוק בהתלהבות "איטליה, איטליה!" כבר לאחר האזנה אחת.
3. המנון ישראל (התקווה)
לא מתוך פטריוטיות, ולא בגלל כל הזיכרונות היפים מהביצועים באצטדיון רמת גן לפני משחקים הרי גורל: "התקווה", בשיא האובייקטיביות, הוא יצירה מוזיקלית בנויה לתלפיות ומרגשת להפליא - מה"כל עוד בלבב" שנכנס אל הלב ועד הסיומת המוחצת עם ה"ירושליייייייים" שכל מדינה אחרת יכולה רק לקנא בה. לא סתם בחר אמן מבריק ומוביל בשיעור הקומה של אנדרסון פאק לסמפל את ההמנון שלנו. שיר של פעם באלפיים שנה.
2. המנון צרפת (המרסייז)
כשהמנון מככב בסרט כמו "קזבלנקה" ומסומפל בתחילת להיט כמו "All You Need Is Love" של הביטלס ובעוד שלל שירים אגדיים, מיותר לציין עד כמה הוא חלק אינטגרלי מן התרבות הפופולרית. למרבה האירוניה, כשקוראים את המילים מגלים עד כמה מדובר באחד ההמנונים הכי אלימים, לאומניים ותאבי דם בסביבה, אז לא פלא כי בצרפת רבים בזים לו ומסרבים לשיר אותו. אך אם מתעלמים מהטקסט ומתייחסים רק למנגינה עצמה, הרי שמדובר בפאר מוזיקלי, ולא מפתיע גם כי כל כך הרבה אמנים ואמניות בחרו להשתמש בו או לשאוב ממנו השראה.
1. המנון אורוגוואי
מן האינטרו דרך הפתיח השובבי ועד לבומבסטיות הקורנת - כלי הנשיפה חוברים זה לזה בכיף אורגזמטי שקשה לא להחניק את החיוכים הרחבים לאורו, ואחריהם מצטרפים כלי הקשת מעוררי ההשראה. אפילו בלי מילים, המוזיקה של המנון אורוגוואי - הארוך ביותר מבין המנוני העולם - מספרת סיפור, כלשהו, מה שתרצו שיהיה, שמגיע לשיא שוב ושוב בדו-שיח בין כלי הנגינה. אפשר לדמיין עם המוזיקה הזו אופרטה מענגת מהמאה ה-19 (לא בכדי, כנראה - המלחין הוא יליד הונגריה) או סרט מצויר של דיסני מאמצע המאה ה-20.