כבר נדגמה תקוותנו: 9 סמפולים וחידושים של "התקווה"

הביצועים הבלתי נשכחים של המנון ישראל
מגרמניה ועד אורוגוואי, מרוסיה ועד ישראל: מצעד ההמנונים העולמי

את שנת 2016 חתמנו כאן בוואלה! תרבות עם מצעד שירי השנה, שבראשם עמד הראפר והיוצר המעולה אנדרסון פאק עם הלהיט "Come Down" בהפקת היי-טק, שאיכשהו הפך את היצירה המדוכדכת-משהו לכדי קטע מנענע ושמח.

בטייק ביקורתי לקח בניון ב-2008 את מילות ההמנון הלאומי, הלביש אותו על הניגון החסידי "אלי אתה ואודך", וברקע לאורך השיר השתמש בקטעי סאונד של מהדורות חדשות המתארות דברים קשים המתרחשים בישראל. אפקטיבי (וגם יושב בול על הנעימה).

רמדי, הלבן והיהודי הראשון מהוו-טאנג קלאן, הוציא ב-1998 את השיר "לעולם לא עוד" המתאר את הניסיון של אבותיו בשואה ומבטיח, כמשתמע משם השיר, שהוא והדור שלו לא יתנו לדבר כזה לקרות שוב. השיר נפתח בהקלטת קידוש, מסתיים בקריאת "שמע ישראל", ומעוטר במהלכו (למשל החל מ-1:40) בשירת "התקווה".

אצל טופאק השימוש בהמנון ישראל הרבה פחות נעים. לכל אורכו של השיר המתריס והקשוח הזה הוא מזמזם את הנעימה המוכרת, ובחלקה השני אף הופך את רגעי ה"וירושליייים" ל-"All you niggas die". השיר הופיע לראשונה באלבום האוסף שלו שיצא ב-1998 (אחרי מותו).

לא זאת בלבד שהשיר הזה - מתוך הסרט ההודי "Diljale" מ-1996 - נשמע ממש כמו "התקווה", אלא שהוא גם נועד לשמש במודע כמעין המנון. משמעות שמו היא "מולדתי, אומתי", בסרט הוא מופיע על רקע רגעי דגל הודו מתנופף ושאר אלמנטים פטריוטיים. ומילותיו בתרגום חופשי מתחילות כך: "מולדתי, אומתי, ארצי / זהו גן של שלום, צמיחה ואהבה / מדינתי, אומתי, מולדתי / ... אני יכול להקריב את גופי ונשמתי עבורן", וכן הלאה. ביזאר.

ב-1993 הצליחו צמד הבנות לוצ'י לו ומיצ'י וואן להחדיר את הדבר המעצבן הזה, שבבסיסו מחדש בעיקר את "לו הייתי רוטשילד" מתוך "כנר על הגג", אל המקום השביעי במצעד הבריטי (ובשיאו הגיע אל המקום ה-14 במצעד הלועזי של רשת ג' כאן בישראל). זה היה סינגל הבכורה והלהיט הגדול ביותר של שתי הלונדוניות האלה, האחת יהודיה לבנה והשנייה שחורה, שיצרו שילוב בין סול לבין רגאיי. אם המחזמר היהודי לא הספיק בתור הוק, לוצ'י לו (לואיס גולד במקור) החדירה פנימה גם את נעימת "התקווה" מספר פעמים לאורך השיר.

אם נתחכם, אפשר למצוא סמפולים של "התקווה" גם טרם קיומה. הנעימה שהתקין שמואל כהן מבוססת על שיר עם רומני-מולדובי ששורשיו נטועים מאות שנה אחורה, וכנראה בעצמו מבוסס על נעימה שהסתובבה בכל רחבי אירופה והיוותה השראה ליצירות נוספות שבאו עוד לפני ההמנון הישראלי. המלחין הבוהמי (כיום צ'כיה) בדז'יך סמטנה "סימפל" גם הוא את הנעימה הזו ב"ולטאבה" מתוך יצירתו "Má Vlast" ("מולדתי"). ניתן לשמוע את הפתיח המוכר מספר פעמים לאורכה, 12 שנה לפני "התקווה".

המקור הראשון הידוע לנעימה הוא שיר עם פופולרי איטלקי "La Mantovana" ("ריקוד מנטובה") מ-1600. הנעימה התפשטה לרחבי אירופה וזכתה לגרסאות פולניות, סקוטיות, פלמיות, ספרדיות, אוקראיניות ועוד, בכללן כמובן רומניות.