(בסרטון: הטריילר של "Okja")
במשך השבועות האחרונים, תעשיית הקולנוע העולמית לא הפסיקה להתקוטט סביב ההחלטה להציג במסגרת התחרות הרשמית של פסטיבל קאן שני סרטים של נטפליקס: הטהרנים זעקו חמס ומחו על ההחלטה לפרגן דווקא במקדש הקולנועי לשני תוצרים שרוב הצופים בעולם יראו אותם אך ורק על המסך הקטן, ומן העבר השני, החסידים של ענקית הסטרימינג קראו להם להשלים עם ההתפתחויות הטכנולוגיות ולחבק באהבה את העתיד.
אתמול (שישי), אחרי כל הפטפטת, הגיע סוף כל סוף הדבר האמיתי: הקרנת בכורה עולמית במסגרת הפסטיבל של אחד מסרטי נטפליקס, "Okja", ואיזו הקרנה זו היתה! בלגן משעשע כזה, לא זכור בפסטיבל כבר שנים.
הדרמה התחילה עוד לפני שהמסך עלה, עת השילוב בין העניין ב"Okja" ואמצעי האבטחה ההדוקים שיש השנה בפסטיבל גרמו לתורים ארוכים במיוחד בכניסה. היא המשיכה עם עליית הכותרות, עת נציגי המחנה הטהרני בקהל שרקו בוז לנוכח הופעת הלוגו של נטפליקס, ורק התעצמה לאחר מכן, כשהסרט עצמו התחיל והגידופים לא הפסיקו אלא רק התעצמו, כאילו היינו באיצטדיון בלומפילד ולא באולם הגדול של הריביירה.
מי שישב בשורות הראשונות, לא הבין מה קורה מאחוריו, והבלבול היה רב: המחשבה היתה שמחנה האנטי-נטפליקס שאב השראה מן הרוח האנרכיסטית של מאי 68' והחליט לפוצץ את הבכורה. לאחר מכן התברר כי ההסבר פשוט יותר: בשל בעיה טכנית, היושבים בחלקים ניכרים של האולם לא ראו רבע מן המסך, כך שלא נותרה ברירה אלא להפסיק את ההקרנה ולהתחיל אותה מחדש.
הפסטיבל מיהר להוציא הודעת הבהרה: היתה לנו פאדיחה לוגיסטית קטנה, התנצלו, בלי שום קשר לנטפליקס. כל זה, כמובן, לא מנע מן השמועות והספקולציות להתגלגל מהריביירה לטוויטר ובחזרה: האם ייתכן שהמקרין חמד לצון ואילתר מעשה קונדס נגד ענקית הסטרימינג האמריקאית, כדי להבהיר לו מה חסידי המסך הגדול חושבים עליה? כשהבמאי בונג ג'ון-הו נשאל על כך, הוא צחק והגיב "אני שמח שראיתם את הפתיחה פעמיים, כי יש בה המון פרטים".
ואחרי שההקרנה התחילה מחדש, היא המשיכה עד הסוף בלי הפרעה, והצופים הניחו בצד את המחמאות ועברו ללקק את האצבעות. "Okja" התקבל בחום בידי הקהל בריביירה, ורבים מן העיתונאים אפילו הגדירו אותו כקלאסיקה מודרנית. נטפליקס, אם כך, ממשיכה למקם את עצמה במרכז המפה הקולנועית, ולא יעזור שום דבר.
בדומה לסרטו הקודם, "רכבת הקרח", גם כאן בונג ג'ון-הו הקוריאני ביים בשפה האנגלית ובהשתתפותם של שלל כוכבים אמריקאים ובריטים טילדה סווינטון, פול דאנו, ג'ייק ג'ילנהול ולילי קולינס, במקרה זה. כל אלה מציגים בפנינו סיפור על עולם עתידני, בו נרקמת חברות בין ילדה לחזיר מהונדס גנטית, והשניים יוצאים יחדיו למאבק נגד תאגיד הענק שפיתח את החיה, ובעד זכויות בעלי החיים. אם בקאן צעקו "נטפליקס רוצח את הקולנוע", הרי ש"Okja" צועק משהו דומה אך שונה "בשר זה רצח".
לאחר שצופים בסרט, אפשר להבין את הטיעונים בעד ונגד נטפליקס. מצד אחר, אם לא ענקית הסטרימינג והיכולות שלה, ספק אם איזשהו גוף היה עומד מאחורי תוצר כמו "Okja", שכל כך חריג בנוף הקולנוע האמריקאי: אין לו ז'אנר אחד מוגדר, והוא משלב בין הפנטזיה לכל המשפחה, המדע הבדיוני, מותחן הפעולה והדרמה חברתית-אקולוגית, בין השאר. כמו כן, קהל היעד שלו אינו ביולוגי אלא מנטלי כל מי שילדים ברוחם. בקיצור, מסחרי זה לא. בכלל לא בטוח, לדוגמה, שמישהו היה רוכש אותו להפצה בישראל.
אז לכאורה, העיקר שטרחו להפיק את הסרט ואז מה אם הוא ייצא ישר לנטפליקס ברוב מדינות העולם, כך שמרבית הקהל יצפה בו אך ורק על המסך הקטן. אך מצד אחר, הצפייה ב"Okja" מבהירה גם את העמדה שמנגד: הרי כל כך חבל שיצירה מרהיבה כזו, עם עולם חזותי עשיר ותנופה קולנועית, תוקרן בפורמט ביתי ולא תקבל הזדמנות לחגוג במקום שהכי מתאים לה, מסך הזהב.
כך או כך, על אף שכולם מסביבי יצאו מגדרם בעקבות הסרט, לדעתי יש גם לסייג את ההתלהבות סביבו: הוא אמנם ראוי למסך הגדול, עשוי נהדר, מהנה ומבדר, מרגש לעתים ובעיקר נושא מסר משכנע ואפקטיבי נגד אכילת הבשר. עם זאת, יש בתסריט שלו ובעבודות המשחק שבו משהו שטחי בוטה, המזכיר יותר את הסרטים של דיסני לכל המשפחה שיצאו ישר לווידאו בשנות השמונים מאשר יצירה איכותית של התחרות הרשמית בפסטיבל קאן. כמו כן, בצד היומרות הליברליות של "Okja", הפעילים למען בעלי החיים מוצגים בו בצורה קלישאתית ומעליבה. בכל זאת, לא יהיה מפתיע אם כפיצוי על התקלה אמש וכדי להבהיר שאין להם שום דבר עקרוני נגד נטפליקס, הפסטיבל יחליט לפרגן לו בפרס אולי לבמאי הטוב ביותר, למשל.
בינתיים, חוץ מ"Okja", הוקרנו עוד ארבעה סרטים בתחרות הרשמית. הטוב מביניהם הוא ללא ספק "Loveless" הרוסי, עליו כבר דיברנו בדיווח הקודם, והמאכזב ניצב כ"ירח יופיטר" של קורנל מונדרוצו, סרט משעמם, מתחסד ועמוס בסמלים נוצרים גסים על מהגר עם כוחות-על. באמצע בין שני הקצוות הללו ניצבים "Wonderstruck" של טוד היינס ("הרחק מגן עדן", "קרול") ו"The Square" של רובן אוסטלנד ("כוח עליון") שזכו בתגובות מעורבות לכיוון החיובי, ואני מבקש לצפות בהם שוב בריכוז לשם מתן גזר הדין הסופי. כרגע, אפשר לומר על שניהם כי הם מתוחכמים ומורכבים, אפילו רדיקלים מבחינה סגנונית, עושים שימוש מירבי באמצעי המבע הקולנועיים ולא מסחריים בעליל, כמובן.
ולסיום, מן הסרטים שכבר הוקרנו נעבור לאלה שרק יוצאים לדרך: אמש, במסגרת השוק הסוער של הפסטיבל המרכז את מיטב אנשי התעשייה בעולם, הכריזו אהרן קשלס ונבות פפושדו על הפרויקט הבא שלהם. התסריטאים-במאים, שזכו לתהודה בינלאומית גדולה הודות ל"מי מפחד מהזאב הרע?", כתבו עם אהוד לבסקי תסריט בשם "היו זמנים פלשתינה" וכעת החלו לגייס את הכספים להפקתו.
לפי הפרסומים בתקשורת האמריקאית, הרי שכמו "Okja", הסרט משלב בין כמה ז'אנרים ובהם המותחן ומערבון הספגטי, כדי להציג סיפור המתרחש בימי המנדט, ועוסק בשלושה נערים יהודים החוטפים שני חיילים בריטים.
"זה יהיה סרט מצחיק, מורט עצבים ועתיר בטוויסטים, הומור שחור ורומנטיקה על הולדתה של האומה הישראלית" הכריזו צמד הבמאים המוכשרים והמוערכים, ואפשר לקוות ולהאמין כי בתוך שנתיים-שלוש נזכה לראות את התוצאה על המסך הגדול בקאן ולאחר מכן, אולי, גם בנטפליקס.