בעולם המושגים של מדעי החברה, המושג "סוכנות" או פו?ע?לו?ת (Agency) מתאר את כשרותם ואת יכולתם של אינדיבידואלים לפעול באופן עצמאי, ולבחור באופן מודע בין דרכי פעולה בהתאם לרצונות שלהם. הסוכנות מוגבלת על ידי מבנים חברתיים, שהם פקטורים שונים אשר משפיעים על היקפה. פקטורים כאלה יכולים להיות מעמד חברתי, דת, מגדר, מוצא אתני, מנהגים וכיו"ב. חשוב לציין שהסוכנות שלנו או היכולת שלנו לפעול באופן עצמאי בהתאם לרצונותינו קשורה באופן הדוק לקוגניציה שלנו. האמונה שלנו באשר למבנה החברתי שמגביל אותנו, נוכחת בחלקה הגדול בתודעה שלנו, והיא מתעצבת בהתאם לחוויות ולתפיסות שלנו באשר לסובב אותנו. כשאנו סבורים שהעולם סביבנו מגביל באופן מהותי את הסוכנות שלנו, הדבר יפחית משמעותית את היכולת שלנו לפעול בהתאם לרצוננו. לפיכך, כמו בהרבה דברים בחיים, סוכנות נגזרת במידה רבה מהאופן שאנחנו תופסים באופן סובייקטיבי את העולם אשר סובב אותנו.
לכאורה, לשפחות בגלעד יש היקף סוכנות מוגבל מאד, אבל כפי שמראה לנו פרק תשע, אפילו בתוך תחום הסוכנות המצומצם שהמציאות הגלעדית מציעה להן, יש להן מרחב מסוים להרחבת הסוכנות שלהן. הן יכולות לעשות את זה באמצעות התנגדות אקטיבית לסדר החברתי הקיים, או באמצעות תחושה סובייקטיבית של התנגדות כזו. הן יכולות לעשות את זה באמצעות שימוש בדמיון שקורא תיגר על המציאות הנוקשה הקיימת, ומעניק להם תקווה, והן יכולות לעשות את זה באמצעות בחירה באופציית ה-Exit: התאבדות. אמנם סט האופציות הזה נראה כמצומצם ממילא, אבל כפי שהפרק מראה לנו, האלטרנטיבה, שהיא הוויתור המלא על סוכנות, משולה למוות.
הפרק נפתח בטקס הפרידה של שלוורן מן התינוקת שלה אנג'לה, כפי שהיא מכונה על ידי וורן ואשתו, או שרלוט, כפי שהיא מכונה על ידי אמה מולידתה. הטקס הוא מאורע טעון, ונראה לרגע ששלוורן עתידה להתנגד למסירתה של הילדה. רק כאשר וורן פונה אליה ומבטיח לה שהזוג יטפל בתינוקת היטב, שלוורן מתרצה ומעניקה לו את הילדה. כשהיא יוצאת את הבית לקראת ההצבה החדשה שלה, אצל זוג חשוך ילדים אחר, מברכות אותה כל השפחות שממתינות לה בשורה בחוץ. שלוורן מבחינה בשלפרד ובמבטה המודאג, וניגשת לחבק אותה. היא מסבירה לה שאין לה סיבה לדאוג, כיוון שוורן עתיד לנטוש את אשתו ולהתאחד איתה, כך שהיא, הוא והתינוקת שרלוט יהפכו למשפחה. עוד מתחילת הסדרה מעוצבת דמותה של ג'נין/שלוורן כדמות ילדותית. כך למשל, בפרק הראשון, כאשר היא עוברת התמוטטות במרכז האדום, היא אומרת לשפחות האחרות שהיא "רוצה את אמא". לאחר שהיא יולדת את בתה, היא נלהבת במיוחד מכך שהיא יכולה לאכול כמה גלידה שרק תרצה. בפרק השישי היא מנהלת דיאלוג ילדותי סביב קינוחים עם הדודה לידיה. הארשת הכללית שלה, טון הדיבור שלה ומכלול המחוות שלה כולם משדרים ילדותיות, שעומדת בניגוד מכאיב למום שהוטל בפניה היפות, ואולי, באופן לא מודע, באה לכסות על הזעזוע ממנו. לא מפליא אם כן, שעל פניו, הסוכנות של שלוורן מושגת באמצעי ילדותי פאראקוזם (Paracosm).
הפאראקוזם הוא עולם דמיוני מקביל ומפורט שיכולות לנכוח בו דמויות מן העולם האמיתי. לפעמים לעולם הזה יש חוקים משלו, שפה משלו או אפילו גיאוגרפיה משלו, לפעמים מדובר בעולם שזהה לחלוטין לשלנו, למעט שינויים מעטים. על פי רוב, ליצרן הפאראקוזם, שהוא בדרך כלל ילד, יש רגשות עזים כלפי העולם המומצא, והוא מאמין בלב שלם בקיומו. ילדים מעצימים את הסוכנות שלהם באמצעות פנטזיות פראקוזמיות כיוון שאלו מאפשרות להם "קיום מקביל" שבו לרוב הם אינם כפופים למגבלות הסובייקטיביות של העולם האמיתי. בפנטזיות פראקוזמיות ילד יכול להיות חופשי ממרותם של הוריו. הוא יכול להיות חופשי מן הגשמיות של הגוף שלו, וממגבלותיו הפיזיות. הוא יכול לעוף. בפנטזיות כאלו גם המתים יכולים לשוב לחיים, ולכן, לעתים קרובות ילדים שחוו אובדן של אדם אהוב "יברחו" אל הפאראקוזם, בניסיון לעבד באמצעותו את האובדן.
שלוורן נעזרת בפארקוזם שלה כדי להמשיך ולהתקיים במציאות בלתי נסבלת. בעולם המקביל שהיא טווה, הגבר שאונס אותה אחת לחודש אוהב אותה, מה שמקל על הזוועה. בעולם הזה היא והוא עתידים להקים משפחה נורמטיבית עם התינוקת שנולדה להם. לא קשה לנחש מה יהיה עתידה של שלוורן כשהמציאות תטפח על פניה, וכשהיא תבין שהעולם המקביל אינו אלא פיקציה. כשהבעלים החדש שלה מנסה לטפס עליה במהלך הטקס החודשי, היא הודפת אותו בזעם, ומשתבללת בפינת החדר.
במקביל, שלפרד מנסה לייצר לעצמה אמצעי אחר להרחבת הסוכנות שלה. היא פונה לשלסמואל, כדי שזו תצרף אותה לשורות של מיידיי (Mayday), ארגון המחתרת שנאבק בבני יעקב. שלסמואל מטילה עליה משימה עליה להסתנן שוב לג'זבל, בית הבושת שבו מוצבת מוירה, ולאסוף חבילה מבחורה בשם רייצ'ל. למרות הסיכון, ולמרות המשמעות של שיבה לג'זבל (ביקור שבוודאי יכלול בין השאר גם את הצורך לקיים יחסים עם המפקד) שלפרד לוקחת על עצמה את המשימה ללא היסוס. היא מתגנבת למשרדו של המפקד ומפתה אותו לשוב לשם עוד באותו לילה. מאחורי גבה של סרינה, שכבר הלכה לישון, הם מתגנבים ונוסעים בחזרה לבית הבושת. שלפרד מסתכנת במיוחד כשהיא מקניטה את ניק במהלך שיחה עם המפקד, ומבהירה לו שהשיבה לג'זבל, על כל הנגזר מכך כולל הסקס עם המפקד הייתה הרעיון שלה. האם ניק ינטור לה וינצל את מעמדו כעין כדי להתנקם?
לאחר שהמפקד ושלפרד שוכבים, הוא מגלה לה שהוא יודע מדוע רצתה לשוב לבר. נשימתנו נעתקת כשהוא מכניס לחדר את מוירה, שעתה עונה לשם "רובי". לרגע אנחנו חוששים שהוא יכפה עליהן לקיים איתו אורגיה פרוורטית, אבל לא, הוא נכנס למקלחת ומאפשר להן לשוחח לבד. שלפרד מבקשת מיד את עזרתה של מוירה בהשגת החבילה עבור מיידיי, אבל מגלה שרוחה של מוירה כבר שבורה. היא השלימה עם המציאות שלה, וסבורה שאין לה אפשרויות פעולה מלבד לעשות מה שנדרש ממנה בבית הבושת ולהמתין למותה. בסצנה טעונה במיוחד, שלפרד מתעמתת איתה ומנסה להזכיר לה את מוירה המרדנית שהייתה פעם, אבל דבריה נופלים על אזנים ערלות והיא נותרת להתבוסס בדמעות של ייאוש לבדה. כשהמפקד יוצא מן המקלחת הוא מופתע לגלות את שלפרד בוכה. להפתעתנו, ליבו מתקשח לנוכח תצוגת הפגיעות הזו. זה כבר לא אותו מפקד ג'נטלמן של הפרקים הראשונים. "קחי את עצמך בידיים", הוא נוהם לעברה של שלפרד האומללה. נראה כי הכוח כבר השחית אותו, ואולי הוא סובל מווריאציה של תסביך הקדושה. כל עוד שלפרד הייתה טהורה וזכה, הוא חמל עליה. עתה הוא תופס אותה כלא יותר מזונה שמשתעשעים בה. האם זה מה שקרה גם לשלפרד הקודמת? האם גם היא פותתה על ידו להאמין שאם תיכנע לדרישותיו המיניות מצבה יוטב, והופתעה לגלות שהמפקד רק הופך אכזרי וקר יותר כלפיה?
כשהשניים שבים אל הבית, סרינה ג'וי ממתינה למפקד בראש גרם המדרגות. היא כבר יודעת שהוא לא בילה את הלילה בבית, ובכל זאת, היא אינו מתעמתת איתו. גם הסוכנות של סרינה ג'וי מוגבלת, אך בניגוד לדמויות האחרות בפרק, היא לא נוקטת אמצעים להרחבתה. בינתיים, שלפרד נרדמת ומתמסרת לחלומות על החיים הקודמים שלה. מוירה, לוק, האנה, כולם מתפוגגים באבחה כשסרינה ג'וי מעירה אותה, כולה תבהלה. השתיים מגיעות למרכזו של גשר, שעליו ניצבת ג'נין/שלוורן, התינוקת אנג'לה/שרלוט בזרועותיה, והיא מאיימת להתאבד. נראה כי עם התנפצותו של הפאראקוזם של שלוורן על קרקע המציאות, היא נותרה חסרת כלים להתמודד עם העולם האמיתי. במרחב הבחירה המצומצם שנותר לה, היא בוחרת באופציית האקזיט. היא תקפוץ מהגשר, ותיקח עימה את בתה.
"בואי איתי", היא לוחשת לשלפרד, ושלפרד ממאנת לבוא. היא צריכה לשרוד עבור האנה, ואומרת לשלוורן לעשות את אותו הדבר עבור בתה. שלפרד מציעה לשלוורן פאראקוזם חלופי, במקום זה שהתפוגג זה מכבר. "תכף כל זה יגמר", היא אומרת לה ודמעות נקוות בעיניה, כי היא יודעת שזה רק עולם דמיוני שהיא מדברת עליו, "ואז נצא לשתות, ולרקוד". "מי ירצה לרקוד איתי", עונה שלוורן בעלת המום, ודוחה את הפאראקוזם החלופי שמנסה שלפרד להציע לה כגלגל הצלה. הפעם היא נחושה לראות את האמת כהווייתה, למרות הפגם בראייתה. רגע לפני שהיא קופצת היא מטיחה בוורן את ההבטחות שהבטיח לה, ואנו נוכחים לדעת שעולמה הדמיוני של שלוורן לא היה מושתת על הדמיון בלבד. היא גם מבקשת משלפרד לספר לבתה עליה לכשתגדל, ואז היא מזנקת אל המים, בתקווה לצאת לחופשי. אך תכניתה לא מסתייעת. בתמונה הבאה אנו רואים אותה שכובה במיטת בית חולים. מצבה אינו ברור, אך ככל הנראה הסיוט שלה טרם הסתיים.
דווקא כשאנחנו מאבדים לחלוטין תקווה לסוכנות, לאחר שגם שלפרד וגם שלוורן נכשלות, נראה כי הדברים עומדים בפני שינוי. בסבב הקניות השגרתי, מעניק אחד מעובדי הסופרמרקט חבילה לשלפרד. זו החבילה מג'זבל, והיא מגיעה לשלפרד מידיה של מוירה. הסצנה הבאה מציגה לנו את ההתנגדות של מוירה במלוא תפארתה, כשהיא רוצחת את אחד מלקוחותיה, גונבת את בגדיו, ונסה על נפשה עם רכבו. עיניה השחורות של מוירה נוצצות בלהט מחודש, בתאווה לחיים. חיוך נסוך על פניה, וכולנו יודעים מדוע. היא חופשיה עכשיו. חופשיה לעשות כל מה שתרצה.