(בסרטון: טריילר של "מכוניות 3" באדיבות פורום פילם)
בסוף השבוע האחרון עלה לאקרנים בארץ וברחבי העולם הפרק השלישי של "מכוניות" - סדרת סרטים שתמיד נחשבה בן חורג במשפחה הקולנועית המוצלחת של פיקסאר. שני הפרקים הקודמים בה אמנם זכו להצלחה מסחרית, ובעיקר הולידו תעשייה משגשגת של מוצרים נלווים כמו צעצועים למיניהם, אבל לא זכו להערכה הממסדית והביקורתית שאימפריית האנימציה רגילה לה.
כמו כן, בשעה שרוב הסרטים של פיקסאר נתפסים כמיועדים לקהל הבוגר לא פחות מאשר לזה הצעיר יותר, הרי של"מכוניות" נותרה תדמית של קולנוע לילדים בלבד. לא פלא, אם כך, שהפרק השלישי עלה בקול ענות חלושה, בלי איזו התרגשות ציבורית מהסוג שהייתה סביב "הקול בראש" ו"צעצוע של סיפור 3", למשל.
אז לטובת מי שפסחו על שני הפרקים הקודמים ולא יודעים במה מדובר, נשלים פערים בקצרה: בניגוד לרוב סרטי האנימציה, העוסקים או באנשים או בחיות או בשניהם, כאן אין לא את זה ולא את זה. בעולם של "מכוניות", כמשתמע משמו, יש רק כלי רכב מדברים, שלא לומר פטפטניים, ובכל אחד משלושת הפרקים הגיבור הוא מכונית מירוץ בשם ספידי מקווין, אותה מדבב אואן ווילסון בגרסה המקורית ועופר שכטר בזו המדובבת.
בפרק הראשון של "מכוניות" היה מקווין נהג חדש, צעיר ונמרץ. הפעם הוא כבר בסיטואציה המזכירה את רוקי בלבואה בסרטיו האחרונים - בדמדומי הקריירה שלו, על סף פרישה. ההזדמנות להתניע את עצמו מחדש מגיעה בדמותה של מאמנת בשם קרוז רמירז, צעירה כפי שהוא היה פעם, והיא מלווה אותו בהכנות לקראת המירוץ הגורלי, שיכריע אם יישאר על המסלול או יתלה את הצמיגים.
מכאן והלאה קורה משהו יפה ומעניין, שאינו שכיח בסרטים הוליוודיים. בדרך כלל בלהיטים כאלה הדמות הראשית שמוצגת לנו בהתחלה נותרת כזו לאורך כל הדרך. כאן, לעומת זאת, מכונית המירוצים המשופשפת מפנה אט-אט את מקומה למאמנת הצעירה, שמתגלה כגיבורה האמיתית של הסרט. אם כך, כרוח הימים, עוסק "מכוניות 3" בהעצמה נשית, בדיוק כמו הלהיט אותו הוא צפוי היום (ראשון) מצמרת טבלת שוברי הקופות - "וונדר וומן", כמובן.
יש כמובן לסייג את מידת הפמיניזם של "מכוניות 3", אותו ביים בריאן פיי, שהיה מעורב בתפקידים שונים בעבדות קודמות של פיקסאר, אך זה סרטו הארוך הראשון כבמאי. אחרי הכל, הדמות הנשית בו זקוקה לעידוד ולאישור של המכונית הגברית כדי לממש את יכולותיה. ובכל זאת, יחסית לסטנדרטים של פיקסאר, שאף פעם לא הצטיינו במיוחד באיזון מגדרי, בהחלט ניכר כאן שינוי.
ראוי גם לציין כי בגרסה המקורית, דמותה של המאמנת מדברת בקולה של קריסטלה אלונזו (בזו הישראלית מחליפה אותה הכוכבת העולה שירה נאור). הבדרנית נכנסת להיסטוריה כאשה הראשונה שמוצאה לטיני (מקסיקאי במקרה שלה), שיצרה סדרה משלה ואף כיכבה בה - "קריסטלה", שרצה ב-ABC לפני שלוש שנים. כלומר, נוסף לגיוון המגדרי, אפשר לראות בליהוק שלה גם ניסיון של פיקסאר לתת ביטוי למגזרים להם לא היה ייצוג אצלם קודם לכן.
מעבר לכל זה אין חדש ביחס לשני הפרקים הקודמים, וזה לא בהכרח דבר רע: בעיני, סרטי "מכוניות" תמיד היו לא מוערכים דיו. קודם כל האנימציה בהם מרהיבה, מלוטשת להפליא ומלאת צבע, וקטעי המירוצים הם תענוג לעיניים. נוסף לכך, גם אם הגיבורים אינם בני אדם, יש בהם הרבה אנושיות וכמו כן גם חסד ועדינות.
אז נכון, כמו שני קודמיו, גם "מכוניות 3" אינו פצצת רגש, ואינו מורכב או מתוחכם במיוחד. "הקול בראש" זה בטח לא. אך גם בפשטות של הסרט יש משהו יפה, וכך גם באיפוק ובצניעות שלו, ובנטייה של גיבוריו להתרפק על העבר ועל נופיה של האמריקנה. לולא היה מדובר באנימציה, ודאי היו משווים אותם לדרמת מסע מתור הזהב של הקולנוע האמריקאי בשנות השבעים.
הלכתי לראות את הסרט בגרסתו המקורית, בהקרנה מסחרית רגילה בחמישי בערב, ונכחו בה מלבדי עוד שני אנשים בלבד. כך שכמו שני הפרקים הקודמים, נראה כי גם את "מכוניות 3" יראו בעיקר הרכים בגיל, וקצת חבל שכך.
עם זאת, הלהיט הטרי צפוי למכור מספיק כרטיסים ובעיקר צעצועים כדי להבטיח אריכות ימים לסדרה, ואולי בפרק הרביעי והבלתי נמנע שלה היא תקבל סוף כל סוף את הכבוד הראוי לה. ככה זה: לפעמים גם מכוניות מירוץ צריכות לרוץ מרתון כדי לבוא אל המנוחה ואל הנחלה.