זה לא סוד כי מפיקים הם גיבורי-העל האמיתיים בהוליווד. הבמאים מקבלים את ההערכה מהמבקרים והכוכבים את הכותרות, אבל האנשים שבאמת קובעים הם מנהלי האולפנים. אז אולי הציבור הרחב לא מכיר את שמם ולא מזהה את פניהם, אך הם מתנחמים בחלופה לא פחות אטרקטיבית: המון כסף והמון כוח.
מבין אותם בעלי מאה ודעה, שניים מן המשפיעים ביותר הם קווין פייגי ואיימי פסקל. הוא מנהל את החטיבה הקולנועית של מארוול, ומתוקף כך אחראי לרבים משוברי הקופות הגדולים של השנים האחרונות. היא עמדה בראש אולפני סוני במשך שנים, ולאחר שפרשה מהם בסערה גדולה לפני שנתיים, הקימה חברה עצמאית המסונפת למעסיקה הקודמים ואמורה להפיק כמה מן הסרטים המדוברים של הזמן הקרוב - למשל
"The Papers" של סטיבן ספילברג.
בינתיים, השניים חתומים יחד על "ספיידרמן: השיבה הביתה", שבסוף השבוע הקרוב יגיע למסכים ברחבי העולם. מדובר באתחול מחדש נוסף של סדרת הסרטים הזו, ואם מישהו תוהה למה בער לעשות כך בפעם השנייה בחמש השנים האחרונות בלבד, נזכיר רגע את השתלשלות העניינים.
ובכן, הזכויות על הרפתקאותיו של איש העכביש היו בזמנו שייכות בלעדית לאולפני סוני, שלא ממש השכילו לנצלן היטב בשלושת הסרטים האחרונים בכיכובו. מארוול ניסו במשך זמן רב להשיג דריסת רגל בעולמו, ורק לאחרונה סוף סוף הצליחו בכך וזכו להכניס את ספיידרמן למה שנקרא היקום המורחב שלהם.
הצצה ראשונה לכך היינו יכולים לקבל ב"קפטן אמריקה: מלחמת האזרחים" מן השנה שעברה, בו איש העכביש המחודש הגיח בקצרה, וכעת מגיע "ספיידרמן: השיבה הביתה", הראשון בסדרה שהופק במשותף בידי מארוול וסוני.
הפעם מגלם את איש העכביש הכוכב הצעיר והעולה טום הולנד, והוא ניצב כחלק אינטגרלי מן העולם של מארוול. כך, בין היתר, מורה הדרך המסייע לו לעשות את צעדיו הראשונים בעולם גיבורי העל מתגלה כלא אחר מאיירון-מן מיודענו, בגילומו של רוברט דאוני ג'וניור.
כיאה להפקה משותפת של מארוול וסוני, שני המפיקים דורשים ריאיון משותף. אלא שהם נמצאים בצד אחר של הגלובוס, כך שהשיחה הטלפונית שלי עמם מתקיימת עם כל אחד בנפרד, דבר המתגלה כמעמסה לוגיסיטית. אנשי יחסי הציבור האמריקאים שעובדים עם פייגי אינם מצליחים לחבר אותי אליו, ובסופו של דבר הוא עצמו מרים לי צלצול, וכך נוצרת הסיטואציה המוזרה בה המספר של אחד האנשים החזקים בהוליווד מופיע לי על הצג.
זו הפעם השלישית שאני מראיין את פייגי והראשונה בה אני מעז לשאול את הקושיה הבסיסית מכל מה, בעצם הוא עושה? מה הגדרת הסמכויות שלו ומה מידת המעורבות שלו בפרויקטים?
"בעיקרון, אנחנו במארוול חושבים איזה סרטים יהיה מגניב לעשות ועל מה הם יכולים להיות, ואז אנחנו נפגשים עם במאים שהם לא בהכרח מומחים לבלוקבסטרים, אבל יש להם ראש טוב ומיומנות, וכך עלו על הראדר שלנו", הוא מספר. "הדיל הוא שאנחנו מספקים לבמאי את התקציב ואת אנשי הצוות הכי טובים בשביל האפקטים, והוא מביא לנו קול מיוחד וחזון מעורר השראה. 'ספיידרמן: השיבה הביתה' הוא כבר הסרט ה-16 ביקום המורחב של מארוול ובכל זאת מרענן כמו הסרט הראשון, בגלל שהבמאי ג'ון וואטס הביא את נקודת המבט המיוחדת שלו".
האם לפעמים החיבור הזה לא עובד מבחינתך? בדיוק קראתי שג'ואל שומאכר התנצל על "באטמן ורובין" שביים בחוסר הצלחה. האם גם לך יש איזשהו סרט גיבורי על ברזומה שהיית רוצה להתנצל עליו?
"בתחילת הדרך מארוול לא היתה עצמאית, אלא פעלה במסגרת אולפנים אחרים וגדולים יותר ולא היתה לנו את המילה האחרונה לגבי הסרטים. לפעמים, בסופו של דבר, היינו בכל זאת מרוצים מהתוצאה, ולפעמים היינו מרוצים קצת פחות. לכן רצינו לצאת לדרך עצמאית, שתהיה לנו שליטה מלאה על התוצר ואף פעם לא אמצא את עצמי במצב בו אני מתחנן בפני הבוס האמיתי לשנות משהו, או חלילה בסיטואציה בה אני נדרש להתנצל בדיעבד בפני המעריצים. לשמחתי, עד כה זה עובד יפה".
מארוול עושה סרטים לכל המשפחה, המקבלים הגבלת גיל מתירנית למדי, PG-13. יש עליה לחץ לנהוג כמו אולפנים אחרים ולעשות סרטים כמו "דדפול" ו"לוגאן", עם יותר אלימות ו/או קללות ו/או סקס, כאלה שיקבלו את הגבלת הגיל הפחות נוחה מסחרית, R. האם יש סיכוי שתלכו בכיוון הזה?
"אני לא חושב שיהיה בכך צורך. אף פעם לא הרגשנו שיש איזשהו סיפור שרצינו לספר או משהו שרצינו להציג, ולא יכולנו לעשות זאת בגלל מסגרת הגבלת הגיל בה אנחנו פועלים".
יש כרגע ויכוח גדול בהוליווד על ההשפעה שיש לאגרגטור הביקורות רוטן טומטוז על התעשייה וגם על מידת ההרסנות של השיטה הבינארית שלה, שלפיה כל סרט הוא או יצירת מופת או זבלון. מה העמדה שלך בעניין?
"מה ההבדל בין לסמוך היום על רוטן טומטוז, ובין לגור לפני עשרים שנה בעיירה הקטנה ולסמוך על השכן שלך? בעיקרון, מעבר לכל ההשפעות החיצוניות, אם סרט יהיה טוב הקהל יעשה מאמץ לראות אותו ואם הוא לא טוב, הקהל יתאמץ פחות. מארוול צמחה יחד עם האינטרנט, ואני חושב שזה היה תהליך מדהים. יש היום יותר פלטפורמות מתמיד לביקורות קולנוע ולקולות מגוונים".
אמנם לפייגי אין קשר ישיר ל"וונדר וומן", שאינה בת משפחה של מארוול ושייכת ל-DC, אבל אי אפשר כמובן להתקשר מישראל ולשוחח עם אחת הדמויות החשובות בתעשיית גיבורי-העל בלי להזכיר אותה. "ראיתי את הסרט כמובן, והיא אדירה", הוא פוסק באופן לא מפתיע. "יש לה כריזמה ואין ספק שהם מצאו את השחקנית הכי טובה לתפקיד".
אתם גם עומדים להוציא לראשונה סרט בו גיבורת-על תעמוד במרכז, "Captain Marvel". האם שקלתם להקדים אותו בעקבות ההצלחה של "וונדר וומן"?
"לא, אנחנו עדיין בשלבי ההכנה לצילומים. הוא יגיע לאקרנים ב-2019".
ובינתיים כבר יצא קדימון ראשון ל"Black Panther", סרט גיבורי העל הראשון שלכם בכיכובו של שחור. האם לדעתך יש סיכוי שהוא יעשה לקהילה השחורה את מה שחלק חושבים כי "וונדר וומן" עשה לנשים?
"אני מקווה. הקדימון קיבל תגובות טובות והסרט כולו, לדעתי, יוצא מן הכלל. עלינו ליצור מציאות בה יש גיבורים וגיבורות מכל הסוגים. אני חושב שכל אחד מן הצופים, לא משנה מה הזהות שלו, צריך להיות מסוגל להסתכל על המסך ולראות בו עצמו".
לא כולם ליברלים כמוך. יש מדינות ערביות שהחרימו את "וונדר וומן" בגלל הנוכחות של גל גדות. אתה חושב שהמהלכים הללו יגרמו להוליווד לחשוב פעמיים לפני שהם מלהקים בעתיד שחקניות ישראליות?
"לא, לא, מה פתאום! כל החרם הזה מגוחך לחלוטין, ואני חושב שיקרה ההפך: ההצלחה של 'וונדר וומן' תעודד את הוליווד לעבוד עם עוד ועוד שחקנים ושחקניות מישראל".
אגב, ראיתי טריילר של "ספיידרמן: השיבה הביתה" במהלך סדרת הגמר של ה-NBA, אולי איש העכביש היה מצליח להביס את גולדן סטייט?
"כנראה שכן, אבל נראה לי שבשלב מסוים השופט היה מרחיק אותו מהמגרש".
ולסיום, משהו שתמיד תהיתי לגביו לוח ההפצה של מארוול כולל כבר תאריכים של אינספור פרויקטים עתידים. אתה זוכר בעל פה מתי כל סרט יוצא?
"בגדול כן, אבל לפעמים אני צריך להסתכל במסמך כדי להיזכר מה התאריך המדויק של אחד מהם".
פסקל שוהה במצרים. השיחה עמה קצרה יותר וחוזרת לעתים על מה שפייגי כבר אמר גם היא, למשל, קוראת לחרם על גל גדות "טמטום" ומשוכנעת כי לא תהיה לו השפעה. כמו כן, הריאיון עמה מלווה אף הוא בתקלות לוגיסטיות, מה שמוביל אותי לשאול אותה, מה לדעתה קשה יותר בהפקת סרט, הצד הטכני או התוכני?
"אני חושבת שהתסריט הוא תמיד השלב הכי חשוב", היא אומרת. "מכאן והלאה, כל שתעשה הוא כבר פרשנות של הבסיס שיש כבר לך, אז הכי חשוב זה למצוא את הסיפור הנכון".
הפקת בעבר ואת עדיין מפיקה גם סרטי גיבורי-על וגם מה שנקרא סרטי אוסקרים. למה בעצם אלה שתי קטגוריות נפרדות? לא הגיעה השעה שהממסד יעריך גם סופר-הירוז?
"אתה צודק, והייתי רוצה שזה ישתנה. לא בגלל סיבות מסחריות, כי סרטי גיבורי העל מסתדרים בקופות גם בלי האוסקרים, אלא כי מגיע להם. אני חושבת שהדמויות בסרטים הללו תמיד מתמודדות עם דילמות מוסריות כבדות משקל ועם רעיונות פילוסופים עמוקים, שאם היינו מציגים אותם בדרמות אף אחד לא היה רוצה לצפות בהן. מן הבחינה הזו סרטי גיבורי-על הם גלגול מודרני של המערבון: מסגרת של ספקטל ז'אנרי בידורי, בו מעלים לדיון סוגיות בוערות. לכן אני גם סבורה שהז'אנר הזה ימשיך לשגשג, כי הקהל תמיד יחפש בידור ותמיד יחפש התמודדות עם הסוגיות שמטרידות אותו".
כוכב הסרט הוא טום הולנד הבריטי, הנכנס לנעליים של בן עמו אנדרו גרפילד, וגם סופרמן הוא בריטי כזכור, הנרי קאביל. אין שחקנים טובים באמריקה?
"יש שחקנים טובים באמריקה ועובדה כי טובי מגוויר, שקדם לגרפילד והולנד, היה אמריקאי. אנחנו מחפשים תמיד את השחקן שיעורר הכי הרבה אמפתיה והפעם זה היה הולנד, שבמקרה הוא בריטי".
ואם כבר מדברים על שחקנים לא אמריקאים, בואי נדבר על גל גדות. דיברת לא פעם על האפליה המגדרית בתעשייה, אז איך את רואה את "וונדר וומן" מן הפרספקטיבה של המאבק למען ייצוג נשים בהוליווד?
"אני חושבת שיהיה לו אימפקט גדול. אהבתי את הסרט, והלוואי שהוא היה יוצא לפני כמה שנים, אבל עדיף מאוחר מאשר לעולם לא. תמיד אמרו שלא יהיה קהל לסרטים עם גיבורות-על, והנה באה ההצלחה שהפריכה את זה. לדעתי הצעירים של היום הם ילדים שגדלו על היצירות של דיסני, בהן יש הרבה דמויות נשיות, וזה פתח להם את הראש והכין את הקרקע לסרטים כמו 'וונדר וומן'".
ומה לגבי הייצוג הנשי ב"ספיידרמן: השיבה הביתה"?
"יש בסרט נשים ויש להן תפקיד, אבל אני מסכימה איתך שיש עוד דרך ארוכה ללכת, ובפרקים הבאים של סדרת הסרטים צריך שיהיה להן נפח מרכזי יותר".
