בשנים האחרונות ביססה תעשיית האנימציה הצרפתית את מעמדה כשנייה בגודלה בעולם, לא הרבה אחרי ארצות הברית. אולפני Illumination Mac Guff שבפריז היו אחראים לשוברי קופות אימתניים בשיעור הקומה של סדרת "גנוב על העולם", "החיים הסודיים של חיות המחמד" ו"לשיר". בנוסף לכך, עוד כמה סרטים שהופקו באופן חלקי או בלעדי במדינה זכו להערכה רבה ולהצלחה כלכלית מסוימת, למשל "חיי כקישוא", "הצב האדום" ו"הנסיך הקטן", וזו רק רשימה חלקית ביותר.
כעת, מגיעה התעשייה המשגשגת לשיא נוסף: סרט האנימציה "לרקוד", שעולה כאן בסוף השבוע הקרוב. התקציב שלו, 30 מיליון דולר, נחשב בדיחה במושגים הוליוודיים, אבל זה לא מונע ממנו להתגלות כאחת ההפתעות הנעימות של הקיץ: יצירה סוחפת, מקסימה, מרהיבה וכה מרוממת רוח, עד שבא לך לפרוץ בצעדי ריקוד עם יציאתך מן האולם ולרחף באוויר.
הסרט מתרחש בצרפת של שלהי המאה ה-19, ועוסק בילדה הבורחת מבית היתומים שלה כדי להגיע לפריז ולנסות להגשים שם את חלומה: להפוך לרקדנית ולפזז על במות עיר האורות. תקציר העלילה הזה עלול ליצור את הרושם כי "לרקוד" מיועד לילדים וילדות בלבד - רושם מוטעה המתחזק בשל הפצתו במהלך החופש הגדול ובגרסה מדובבת לעברית בלבד. אך האמת היא, שבני ובנות כל הגילאים יכולים ליהנות ממנו ומאיכותו העילאית.
בניגוד לסרטי האנימציה הקודמים שהוזכרו כאן, את "לרקוד" הפיקו שני אנשי קולנוע שניסיונם הקודם היה בלהיטים עם שחקנים בשר ודם: לורן זייתון ויאן זנו, צרפתים ממוצא יהודי עם שלל קרובי משפחה בישראל, שבעברם היו אחראים ל"מחוברים לחיים", בכיכובם של פרנסואה קלוזה ועומר סי, הסרט הצרפתי המצליח אי פעם ואחד משוברי הקופות הגדולים שהיו כאן בשנים האחרונות באיזושהי שפה.
השניים מספרים כי לפני שבע שנים, דפקו על דלתם התסריטאים-במאים אריק סומר ואריק וורן, והציגו להם בתמציתיות את הסיפור של "לרקוד". מלכתחילה ההצעה היתה לעשות זאת באנימציה, ואף שהמפיקים חסרי ניסיון בתחום, הם בכל זאת החליטו להיכנס להרפתקה.
"זה סרט על הגשמת חלומות גדולים מהחיים, ואנימציה היא הדרך הכי טובה להעביר סיפורים כאלה", הם אומרים בראיון לוואלה! תרבות לרגל צאת הסרט בארץ. "עם זאת, בגלל שאנחנו באים מעולם של סרטים עם שחקנים בשר ודם, עבדנו על פיתוח הדמויות בצורה שהיא אולי קצת יותר עמוקה פסיכולוגית ויותר ריאליסטית מאשר הנהוג ברבים מסרטי האנימציה, וזה הייחוד של הסרט".
האם חשבתם לשנות את שנת ההתרחשות של הסרט כדי להפוך אותו למסחרי יותר? הרי רוב להיטי האנימציה בשנים האחרונות התרחשו בזמננו.
"לרגע לא היתה לנו התלבטות. הסרט עוסק בחלומות, ואיזה תקופה מסמלת זו טוב יותר מאשר פריז של שלהי המאה ה-19. זו התקופה של בניית מגדל אייפל, של הספרים של ז'ול ורן, של המהפכה התעשייתית והתרבותית. זו התקופה שאוסמן בונה מחדש את העיר ומונמרטר ומונפרנס הן גן עדן לאמנים ולאנשים יצירתיים, ופריז כולה היא מרכז העולם והמקום אליו אתה מגיע להגשים את התשוקות והחזונות שלך. בקיצור, אם אתה רוצה לעשות סרט על חלומות, הגיוני יותר שתמקם אותו בפריז של 1880 מאשר בפריז של ימינו".
מה לגבי שם הסרט? בעברית הוא נקרא "לרקוד", בצרפתית "בלרינה" ובאנגלית "Leap". מה עומד מאחורי השמות השונים?
"הארווי וויינסטיין, המפיץ של הסרט בארצות הברית, שינה לו את השם מסיבות שיווקיות. הוא אמר ש'בלרינה' נשמע כמו משהו לבנות בלבד, אז הוא רצה שם קצת יותר מעומעם מגדרית. הסרט עבד יפה בצרפת גם ככה, אבל אולי היה מצליח עוד יותר אם היה לו שם אחר. זו בהחלט שאלה שתהינו לגביה. בכל מקרה, אנחנו מקווים שיהיה לו שיווק טוב אצלכם, ושיצליח גם בישראל. זו מדינה שיש לנו קשר חם אליה".
בארץ, רונה לי-שמעון תורמת את קולה לגיבורה, וגם בגרסאות הצרפתיות והאמריקאיות הקפידו המפיקים שהמדבבות יהיו שחקניות עם קשר כלשהו לעולם הריקוד. "באנגלית, הגיבורה מדברת בקולה של אל פאנינג, שתמיד חלמה להיות בלרינה ומקדישה שעות פנאי רבות לריקוד", הם מספרים. "גם קרלי ריי ג'ספן, שמדבבת בצדה, מלאת תשוקה לעולם הזה".
בתור גרופי של קרלי ריי, אני חייב לשאול, איך היה לעבוד איתה?
"נפלא, נפלא. זו ההתנסות הראשונה שלה בדיבוב, והיא עשתה עבודה נהדרת, אמוציונלית אך מעודנת. היא כל כך נחמדה, כל כך מקצועית, והיה תענוג לבלות איתה באולפן. היא גם תרמה לסרט שיר מקורי משובח".
אז אמנם השתגעתי על הסרט, אבל משהו בו הפריע לי - העובדה שכל הבנות בו כל כך רזות, על גבול האנורקסיה. זה לא אידיאל יופי בעייתי, בעיקר ביצירה המיועדת לילדים ולילדות ויכולה להשפיע עליהם/ן?
"זו הפעם הראשונה שאנו שומעים את הביקורות הזו. ממש לא אמרנו לעצמנו 'בוא נעצב בנות רזות, בוא נבנה אידיאת יופי", ואני גם לא חושב שהן מושלמות כמו שאתה מתארת. לגיבורה, למשל, יש ראש גדול מן הרגיל. לגבי הגזרה שלהן: יש להן גוף כמו של רקדניות קלאסיות, כדי שהתנועות שלהן יהיו הרמוניות. כל זה נכון רק לגבי הדמויות של הרקדניות - לדמויות האחרות בסרט יש מבני גוף שונים לחלוטין, אבל למי שרוקד בו יש גוף שמתאים לכוריאוגרפיה".
אגב, דיברתם על חלומות גדולים מהחיים. מבחינתכם, ההצלחה של "מחוברים לחיים" היא חלום שכזה?
"האמת, אנחנו עדיין לא מעכלים אותה. זה משהו שאי אפשר להעז להתחיל אפילו לנסות לעכל אותו".
בכל מקרה, שוב תודה על "לרקוד", זה באמת סרט נפלא.
"בשמחה. אנחנו עושים סרט לקהל הרחב, אז אנחנו קמים בבוקר בשביל לשמוע תגובות כאלה".