נדרשו לכך שש ומשהו שנים ו-63 פרקים, אבל סוף סוף הפגישה "משחקי הכס" בין האש והקרח, שתי הדמויות המשמעותיות ביותר שלה, כפי הנראה. מהעבר האחד: דאינריז פרי סער מבית טארגאריין, היורשת החוקית לכס הברזל, המלכה החוקית של האנדאלים וראשוני האדם, מגנת שבע הממלכות, אם הדרקונים, החאליסי של ים העשב הגדול, הבלתי-נשרפת, מנתצת השלשלאות. מהצד השני: ג'ון שלג. הוא מלך בצפון.
דאבוס בהחלט יודע לזרוק את תארי המלך כשהוא נדרש לכך, ראינו אותו עושה את זה בעבר עם סטאניס ברגעים לא פחות הרי גורל - למשל מול נציגי בנק הברזל, שהבולט שבהם חזר גם בפרק החדש - אך את ג'ון הוא מפקיר מול דאינריז. ולא שחסרים תארים בארסנל: המלך בצפון, הזאב הלבן, לורד שלג, הממזר השולט מווינטרפל, המהרהר הנוגה, מלך העורבים, מפקד משמר הלילה בדימוס, הקם לתחייה, שאינו יודע כלום, הנסיך שהובטח טל"ח. אלא שהבחירה הלקונית במקרה הזה מסמלת לא רק את ההבדלים בין הגישות של ג'ון ודאני - האחד פרקטי ותכליתי והאחרת הגיעה כדי לממש את "זכותה הטבעית" ומדברת על מה שמגיע לה, אותו שיח חבוט שמלווה אותה מאז העונה הראשונה. כמתבקש, הפגישה בין השניים הייתה יחסית פושרת, לפחות בתחילתה. כל זמן שהם לא יודעים על הקשר המשפחתי ביניהם - ובפרט על זכותו האפשרית של ג'ון לכס המלכות בהיותו בנו של ראיגר טארגאריין, בכורו של המלך המשוגע - המפגשים ביניהם תמיד ילקו בחסר. פשוטו כמשמעו.
עד שהחשיפה הזו תגיע בדרך זו או אחרת, נחמד היה לראות את הגישושים הראשונים ביניהם. המסתורין שג'ון הקפיד לשמר, לא לחשוף את דבר מותו ותחייתו כדי לא להוסיף טיעונים מטורפים-למשמע לאלה שהגיע בשבילם, ליבה בעליל את הסקרנות של דאינריז. אולם נדמה שלא פחות מהותי מזה היה משהו אחר שג'ון אמר. כאשר אמרה לו, "כולנו נהנים ממה שאנחנו טובים בו", הוא השיב: "אני לא". המבט שנתנה בו בעודו מתרחק הסגיר שיחה נושנה שבוודאי עלתה בדעתה.
"וייסריז אמר לי שראיגר היה טוב בלהרוג אנשים", אמרה פעם לסר באריסטן סלמי.
"ראיגר אף פעם לא אהב להרוג", הפתיע אותה האביר המנוח. "הוא אהב לשיר".
ג'ון אמנם לא חובב זמרה (אלא אם כן זה לצדקה), אבל גם הוא לא אוהב לעשות את מה שהוא כל כך מוצלח בו - להילחם. משהו בגנים.
לאניסטר תמיד משלם את חובותיו
עוד לא ברור איך ג'ון יעזור לדאני. בינתיים נדמה כי הוא מקבל את כל מה שרצה בלי להביא לה בתמורה אפילו מנחה קטנה, בשעה שצבאותיה ובני בריתה קורסים בקלות יתרה. "כמו שחבר טוב שלי אמר פעם: תן לי עשרה אנשים טובים ואחדור אל הכלבה", אומר טיריון למלכה שלו. החבר הוא כמובן ברון, שאמר לו את זה על "קן הנשרים", משכן בית ארין, בשעה שקאטלין הביאה לשם את השימדון בשלשלאות. אך תוכניתו של טיריון כושלת עתה, ואת אותו חבר מפעם אנחנו רואים מיד אחרי כן רוכב על סוס בצבא האויב, יחד עם ג'יימי.
שוב נראה שהכל מסתדר לסרסיי. היא קיבלה את רוצחות בתה ונוקמת בהן בדרך פיוטית ואכזרית (אפילו עכשיו קשה לרחם עליהן מרוב שהדמויות שלהן איומות). היא כל כך בטוחה בנצחונה המהיר, עד כדי כך שהבטיחה לטייקו נסטוריס מבנק הברזל להסדיר את כל חובותיה בתוך שבועיים. זה כבר על גבול המופרך. הטקטיקות והבריתות שלהם, קלושות ככל שנראו, הצליחו מעל ומעבר למשוער. הביסו את פיקחותו הרבה של טיריון, את בני הברית של יריביה ואת יתרון הדרקונים הבלתי ממומש של דאני. אז כן, הטוויסטים הצבאיים בפרק היו מגניבים, אולם על פניו זה שוב אותו פזמון ישן של לאניסטרים מנצחים. לאריה עדיין יש טפרים.
לא שקל לזהות את זה כשמתרועעים עם ג'יימי. בין העקיצות הבוטות של יורון גרייג'וי לבין החשיפות השנונות של אולנה טיירל, נדמה כי כמות המבטים המופתעים והמתחלחלים של ג'יימי בפרקים האחרונים גדולה יותר מכפי שהייתה במשולב לאורך כל הסדרה עד כה. קצת מבאס לראות אותו כך, בפרט מול יורון הבלתי נסבל. ג'יימי המהולל, שגם בלי ידו הימנית עדיין היה אדם נערץ, הופך בפרקים האחרונים לצל דהוי שלא מצליח אפילו לספק תגובות מילוליות ראויות. "לא", הוא אומר לסרסיי בקול רפה כשהיא מגיעה לשכב איתו. ללא הועיל. למלכה לא מסרבים.
קרוב לוודאי שכל זה נעשה כדי להפוך את הכל על פיו בהמשך, לומר "לא" נחרץ בהרבה. התחזית של אולנה לפני מותה נראית מאוד מתקבלת על הדעת. סרסיי היא "מפלצת" ו"מחלה" שהיא מצרה על תרומתה להפצתה, וכמוה גם ג'יימי יצטער מאותה סיבה. אולי כי סרסיי "תהיה הסוף שלך", כמאמר אולנה. גם אם כך יקרה, יש לשער שזה לא יגיע בלי שקודם האח יפנה נגד אחותו.
כמובן, המשקל הגדול באמת בדברי אולנה טיירל נגע יותר לעבר מאשר לעתיד, כשהיא מתוודה על הרעלת ג'ופרי. האקט שלה השיק שרשרת אירועים שהפילה כמעט את כל בית לאניסטר - טיריון הואשם ברצח ואוברין מארטל ניסה להגן עליו, מה שהוביל להרעלת מירסלה. טיריון ברח, לא לפני שהרג את אביו. טומן החליף בלית ברירה את אחיו הגדול, שלטון שהסתיים בטרגדיה. הטרגדיה הזו הייתה משולבת גם בזו של בית טיירל, מן הסתם - בספט של ביילור איבדה אולנה את בנה ושני נכדיה היחידים. כעת ביתה נמחה כליל ואילו הלאניסטרים עוד כאן, אבל אפשר להתנחם בפרידה הבלתי נשכחת שקיבלה מלכת הקוצים, עוקצת ורומסת גם ברגעיה האחרונים, אגדה בחייה ובמותה. אפילו בלכתה בטרם עת, נדמה ששם הפרק, "הצדק של המלכה", חל עליה יותר מאשר כל אחת אחרת.
כעת נשאלת השאלה - האם ג'יימי באמת יספק את מבוקשה האחרון ויספר לסרסיי שהיא רוצחת בנם? מצד אחד, למה שיקנה לאולנה את החסד הזה? מצד שני, ההודאה שלה מנקה את אחיו מההאשמות. ג'יימי תמיד האמין לו גם ככה, מה שאולי הו?מר לספק אחרי שטיריון רצח את אביהם, אולם כעת יש לו וידוי שמוכיח זאת. אם אכן יספר את האמת לאחותו, אפשר להניח ששנאתה היוקדת כלפי טיריון - כמו גם העובדה שהוא בכל זאת רצח את אביהם - תסמא את עיניה כמו תמיד. אולי זה מה שיתקע את הטריז בין ג'יימי לאחותו, שגם ככה לוקה עוד ועוד בשכרון כוח.
עיניים 3, לב 0
פיטר בייליש אוהב לנאום נאומים על עלייה לגדולה, והנה הוא עושה זאת שוב כשהוא משיא עצה לסאנסה. "אל תילחמי בצפון או בדרום", הוא אומר לה. "הילחמי בכל קרב, בכל מקום, תמיד, בדעתך. כל אדם הוא האויב שלך, כל אדם הוא ידידך. כל תרחיש אפשרי של אירועים קורה בו זמנית. חיי כך ודבר לא יפתיע אותך. כל דבר שקורה יהיה משהו שראית לפני כן". וממש באותם רגעים שאצבעון אומר לסאנסה בלי ידיעתו שכדי לנצח מוטב לה להיות בראן, מגיע האח הקטן אל ווינטרפל.
בניגוד לאיחוד בין סאנסה לבין ג'ון, שהיה מעט מהוסס אבל עדיין משמח, הפעם התחושות היו בעיקר של חוסר נעימות. האם עכשיו גם גפיו העליונות לא פועלות? חבק את אחותך, בן אדם. או לפחות אל תבחר להציף את הטראומה שלה כנושא שיחה ראשון. איזו יפה היית כשנאנסת. את צריכה להיות יפה ככה כל הזמן. סאנסה, שאך רגע לפני כן הפגינה מיומנות מרשימה כמ"מ שליט ווינטרפל, שפעם אחר פעם מציבה את בייליש במקומו באופן מעורר הערכה ועליצות, חוזרת להיות קורבן נטול תקווה אחרי שיחה קצרה עם אחיה.
זאת הפעם הראשונה שאנחנו רואים כך את בראן, אדיש, מנותק רגשית לחלוטין, משותק גם בלב. עד כה ראינו אותו מתקשר באופן סביר בצפון גם אחרי אסונות גדולים, בראשם מותו של הודור בשעה שהציל אותם, וכן הידיעה שהוא עצמו גרם לנזק המוחי של ידידו הענק. עכשיו הוא נראה כמו מי שדפק את הראש בהודו ומכלה את ימיו בלספוג את כל המידע שיש באינטרנט, בפרט פורנו, אפילו עם אחותו. זה די מקובל בווסטרוז. מתברר שזה המחיר כשהופכים לעורב עם שלוש העיניים לפני שההכשרה הסתיימה. בניגוד לקודמו הסימפטי והחביב, בראן עוד לא התאמן מספיק, והשיטוטים המתמידים שלו במרחבי הזמן גובים ממנו מחיר והופכים אותו למישהו נטול כישורים חברתיים שלא כדאי להביא למסיבות. האם זה בלתי הפיך? לא ברור. אפשר רק לקוות שביום מן הימים כאשר סאנסה תפגוש שוב באריה - אף היא לא בדיוק מלאה בחום כרגע - זה יהיה פחות מביך.
קטנות
טיריון: "איש חכם אמר פעם שאסור להאמין בדברים רק כי רוצים להאמין בהם".
דאינריז: "אתה מנסה להציג את הביטויים שלך כחוכמה עתיקה?"
אם טיריון לא יסיים את הסדרה כמלך אני אתאכזב.
רגע לפני שהבלתי טמאים מגיעים לצוק קאסטרלי, טיריון מסביר לדאינריז מהי הטקטיקה שתאפשר להם לחדור פנימה. כלי עלילתי נחמד שמאפשר לנו לשמוע את הקריינות שלו בזמן שאנו חוזים בכך בפועל, אך קצת טיפשי כשחושבים על זה. את המלכה מתדרכים ומקבלים את אישורה לפני הביצוע, לא לאחר מעשה.
זוהי הפעם השנייה שבה תעלות ביוב ומחילות תת קרקעיות משרתות את צבא הלא-טמאים: כך הם גם חדרו אל מירין.
רמות גנים נכבשה במהירות למרות שהצבא שלה נחשב לאחד המשמעותיים בווסטרוז - מן הסתם תוצאה של בגידת טארלי. אמנם הפרק היה ארוך מהרגיל גם ככה (מעל שעה), אולם חבל שלא הראו לנו את זה קורה.
במקום לחבור זה לזה, צבאות עדיין הורגים צבאות והגופות נערמות - מלאכתם של ההלכים הלבנים רק נעשית קלה יותר.
בדרך אגב אנחנו מגלים שבייליש לא מטיל ספק בנכונותם של ההלכים הלבנים. בשיחה שלו עם סאנסה הוא אומר שיקרה אחד משני דברים: "או שהמתים יביסו את החיים, ובמקרה כזה כל צרותינו הסתיימו. או שהחיים יגברו. ואז מה?". אפילו המלחמה במתים היא מבחינתו עיכוב קל בדרכו במעלה הסולם.
סאם עושה פרצוף כשהמלומד העליון מורה לו להעתיק מחדש מגילות וספרים בלויים. לא ברור למה, בהתחשב בכך שמדובר בשדרוג חלומי ביחס לניקוי הסניטרי שהיה אחראי לו עד לא מזמן, ומעבר לכך, בוודאי נפתח בכך פתח גדול לגילוי אמת עתיקה שתסייע להם בעניין כזה או אחר.