פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      חוטאות, בלשים ומין אנאלי: סקירת הסדרות החדשות

      בלשים מנסים ללכוד טרוריסט לאורך עשורים, אלמנה עשירה שמגלה כי בעלה הסתיר ממנה סודות רבים, קומיקאית משלבת בין משפחה לקריירה, רעיה טובה שפתאום רוצח גבר זר בחוף הומה, ונער על הספקטרום האוטיסטי מחפש אהבה. בדקנו כמה סדרות חדשות מחו"ל וחזרנו לדווח

      חוטאות, בלשים ומין אנאלי: סקירת הסדרות החדשות

      פרחות, ערפדים וחברים מעצבנים: סקירת הסדרות החדשות.

      רוצח סדרתי, ערפדים והוליווד בשנות ה-30: סקירת הסדרות החדשות


      Manhunt: Unabomber

      מה: מיני-סדרת דרמה בת 8 פרקים של דיסקברי, המתארת את המצוד של ה-FBI אחר טד קצ'ינסקי ("היונבומבר"), הרוצח הסדרתי והטרוריסט שמאז סוף שנות ה-70 ועד 1995 שלח חבילות נפץ לאנשים שונים בארה"ב באמצעות הדואר. עם סם וורתינגטון ("אווטאר"), פול בטאני, ג'יין לינץ', כריס נות', מארק דופלאס, קיישה קאסל-יוז, טריסטי קלי דאן, אליזבת ריזר ועוד (בהמשך גם בדיסקברי ישראל).

      למה כן: ניחוח מוכר ומסקרן של דיוויד פינצ'ריות נושב מ-"Manhunt: Unabomber", כזה המקשה להאמין שהגיע לכאן במקרה. המסרים האנטי ממסדיים של "מועדון קרב" והעיצוב הקודר/מורט עצבים של חדרי חקירות אפלוליים ובקתות מבודדות ביער, "זודיאק" סטייל, מעניקים לסדרה תחושה תמידית של התרחשות מאיימת הממשמשת ובאה. העובדה שהפרטים והשורה התחתונה ידועים מראש, הופכים את ההישג הזה למרשים אפילו יותר. הקאסט המכובד שהתקבץ כאן עושה עבודה סולידית (פול בטאני הנהדר ראוי לציון בתור קצ'ינסקי), ומפיח חיים בשורה של דמויות פשוטות אך יעילות. גרג יטיינס ("קוורי", "באנשי"), שביים את כל פרקי הסדרה, מותיר טביעת אצבע מרשימה בעיצוב הסצנות ובצילום הנהדר.

      למה לא: "Manhunt: Unabomber" מדלגת לסירוגין בין שני קווי זמן ב-1995 (המצוד) וב-1997 (החקירה), שמציגים את התמורות בחייו של ג'ים פיצ'ג'רלד (וורתינגטון), הפרופיילר המוכשר של ה-FBI שפיצח את מכתביו של קצ'ינסקי והושפע רבות מתפיסת עולמו. לפחות נכון לשני הפרקים הראשונים, הקפיצות הללו מאוד לא קוהרנטיות ושוברות את רצף הצפייה באופן שמקשה לעקוב אחריה. גם אם מדובר בטקטיקה מכוונת מראש, לא בטוח שהתוצאה יעילה. גם העובדה שוורת'ינגטון נוהג לדבר לעצמו (בקול) בזירות פשע, כדי להסביר לנו את תהליך המחשבה שלו, מעט מוזרה. הנה מקרה שווייס אובר הוא דווקא פתרון יעיל והגיוני. לסיום, "Manhunt: Unabomber" הייתה יכולה להיות בקלות "אמריקה נגד או.ג'יי סימפסון" של 2017 לו רק הייתה מעט יותר קאמפית, או לחילופין העונה הראשונה של "בלש אמיתי" אם הייתה מהודקת רק מעט יותר.

      The Sinner

      מה: סדרת אנתולוגיה עונתית של רשת USA בכיכובה של ג'סיקה ביל, המגלמת אם צעירה שאין לה מושג מדוע ביצעה פשע אלים כלפי זר על החוף. הבלש החוקר את המקרה (ביל פולמן) מאמין כי יש משהו שהיא לא מספרת.

      למה כן: המסתורין שעומד במוקד "The Sinner" מספיק כדי להעניק לה צ'אנס ולראות לאן תתפתח. ג'סיקה בייל נהדרת בתפקיד הראשי, וההופעה הזאת היא עוד אחת מהסיבות שהסדרה זוכה לטיפול עדין בשלב זה מהביקורות.

      למה לא: "The Sinner" היא פשוט סדרה משעממת שמסתתרת מאחורי מעטה איכותי. הקצב איטי וכל סצנה נמרחת עד אין קץ. כבר למדנו להכיר את הסדרות המתאמצות הללו, שבהן כל דיאלוג מתחיל רק אחרי שאחת הדמויות מביטה במרחב כחצי דקה, כאילו כדי לגבש את הפילוסופיה המורכבת שהיא עומדת להמטיר. התעלומה שניצבת במרכז העלילה מעניינת אבל קלה למדי לניבוי, וגם אם זו רק תחבולה שנועדה לשטות בנו בפרקים הבאים, לא בטוח שגילוי האמת שווה את הסחבת הנוראית הזאת.

      I'm Sorry

      מה: קומדיה בכיכובה ופרי עטה של השחקנית והיוצרת הקומית אנדריאה סאבג' (שבין היתר מגלמת את הנשיאה לאורה מונטז ב-"Veep"), המבוססת בחופשיות על חייה כאשת משפחה וקריירה בשואוביזנס. היא נשואה למייק השקט והנחמד (טום אוורט סקוט, "מה שאת עושה לי") ואם לאמיליה הקטנה, ובמסגרת עבודתה שותפה לכתיבה עם קייל (ג'ייסון מנצוקס, "מחלקת גנים ונוף"), הנהנה מאוד מחיי הרווקות ומחוסר המחויבות שלו.

      למה כן: למרות האכסניה הצנועה של הסדרה (ערוץ הכבלים truTV), "אני מצטערת" משופעת בשחקנים מצוינים, כולל אורחים ג'ודית לייט וג'ודי גריר (המוכרת בעיקר מתפקידי החברה הטובה, מה שהיא עושה גם כאן) ואחרות. נחמד גם לראות אחרי הרבה זמן אישה קומיקאית בתפקיד הראשי בקומדיה משפחתית, מה שאפשר היה למצוא בעבר בטלוויזיה (למשל ב"רוזאן", שחוזרת בקרוב), אבל כיום הרבה פחות.

      למה לא: במה שנראה כניסיון להקליל את דמותה כבר משלב הלוק, סאבג' תמיד מחייכת. הבעיה היא שזה בעיקר גורם להכל להיראות מעט חובבני, כאילו היא מתמוגגת מהבדיחות ומהיצירה של עצמה. הקומיקאית לוקחת את הקומדיה המשפחתית השגרתית והשבלונית ומנסה להפוך אותה לאדג'ית באמצעות בדיחות גסות ועלילות כאילו-קיצוניות, אבל בבסיסה עדיין מדובר בשגרה ובשבלונה. בפרק הראשון למשל היא מגלה שאחת האמהות שהיא מכירה היא כוכבת פורנו לשעבר שהתמחתה במין אנאלי, ועל כן חלק ניכר מהפרק עוסק בבהיות שלה בעכוזה של האם, ובפרק אחר מתברר שהמורה של הבת אוהבת אף היא ענייני תחת. זה נראה על גבול הקיבעון, וממש לא מצליח לטשטש את העובדה שככלות הכל לא מדובר בסדרה יוצאת דופן.

      ריביירה

      מה: דרמת פשע שנוצרה על ידי הבמאי זוכה האוסקר ניל ג'ורדן ("משחק הדמעות", "ראיון עם הערפד") ובכיכובה של ג'וליה סטיילס (סרטי ג'ייסון בורן). נישואיה של אוצרת אמנות אמריקנית לאיש עסקים מיליארדר (אנת'וני לפאליה, "ללא עקבות") סוחפים אותה לתוך עולם של עושר, אופנה עילית וגם תככים ושקרים – אך מהר מאוד היא מגלה שלא כל הנוצץ זהב. חייה החדשים, שמלאים במסיבות זוהרות, אמנות יקרה מפז ובילויים עם היפים והעשירים בעולם, מתנפצים לרסיסים בעקבות פיצוץ של מטען חבלה על יאכטה בריביירה הצרפתית. עוד בקאסט: לינה אולין ("שוקולד"), איוון ריאון ("משחקי הכס") והשחקן הישראלי יגאל נאור ("ישמח חתני", "כפולים"). בישראל היא משודרת ב-HOT.

      למה כן: לפרקים נדמה ש"ריביירה" נוצרה כדי לנצל את הנופים המרהיבים של הריביירה ושל מונקו, שבשתיהן מתרחשת עלילת הסדרה. היא מרהיבה למראה, מלווה בפסקול מאופק שמשרת היטב את עלילת המסתורין, ויודעת ללחוץ על הגז כשצריך, מה שמתבטא בעיקר בעריכה קצבית ששומרת על הווייב המאופק. כמו כן, תמיד משמח לראות את יגאל נאור.

      למה לא: למרות מה שנראה כמו איפוק, די מהר מתברר שזה ההפך. מדובר בסבוניית מתח לא מתוחכמת במיוחד על העשירים והמתוסבכים, כאלה שכבר ראינו המון פעמים בעבר בסדרות כמו "נקמה" או "שושלת" ו"דאלאס", אבל כזו שאפילו לא מספקת את ליטרת הטראש שתהפוך אותה לגילטי פלז'ר. סתם סדרה, בקיצור.

      לא טיפוסי

      מה: דרמה קומית של התסריטאית רוביה רשיד ("איך פגשתי את אמא") שעונתה הראשונה עלתה לנטפליקס במלואה. סאם (קיר גילכריסט), בן 18 על הספקטרום האוטיסטי, מחליט שהגיע זמנו למצוא חברה. הוא יוצא למסע משנה חיים שמשפיע על בני משפחתו, ובייחוד על אמו (ג'ניפר ג'ייסון לי) שמחפשת עצמאות מהטיפול בו.

      למה כן: בדומה ל"דברים מוזרים" ו-"13 סיבות", "לא טיפוסי" מוכיחה הרבה רגישות בטיפול בדמויות מתבגרים. בעיקר אמורים הדברים לגבי הכתיבה של סאם ואחותו, קייסי (ברידג'ט לונדי-פיין הנהדרת), שמצליחים להיות משעשעים אבל גם נוגעים ללב. גילקריסט סוחב את הסדרה על גבו בזכות יכולת משחק מצוינת, אבל גם ג'ניפר וג'ייסון לי ומייקל רפפורט בתור הוריו מצליחים להוסיף לה גוונים מעניינים. היכולת של הסדרה לשמור על האיזון הקדוש הזה בין רגש, אמינות וקלילות, הוא שהופך אותה למוצלחת.

      למה לא: "לא טיפוסי" לא ממציאה דבר שלא ראינו בעבר בקומדיות של ג'אד אפאטו (כמו החבר הטוב, שמנחה את חברו הלא מנוסה בענייני נשים), או ב"כולנו יחד" של האחים דופלס, על הקשיים לתחזק את הזוגיות כשהיא הופכת לשגרה מונוטונית, והחיפוש אחרי האושר. גם סרטים כמו "העולם על פי דנקן" שימשו כאן השראה באשר לצעיר הלא מנוסה שיוצא להרפתקה. אם חדשנות היא פרמטר חשוב בחוויית הצפייה שלכם, סיכוי סביר ש"לא טיפוסי" לא תענה עליה.