(בסרטון: הטריילר של "The Leisure Seeker")
כשלושה עשורים וחצי לאחר שהמציא מחדש את עולם הווידאו קליפים, "Thriller" של מייקל ג'קסון נולד אתמול בעצמו מחדש. במשך שנים היה דיבור על כך שהקליפ, אותו ביים ג'ון לנדיס, יזכה לגרסה משוחזרת בתלת ממד, ואתמול (ראשון) זה סוף כל סוף קרה. לקראת חצות, בדיוק בשעה שבה גיבור הקליפ הופך לאיש זאב, נחשף העותק המשופץ בעיני העיתונות. התוצאה היתה כל כך מרהיבה, שרציתי כי 14 הדקות שלה יימשכו לעד.
מלכתחילה, הקליפ פורץ הדרך היה אייקוני ופולחני, אבל עכשיו הוא נראה טוב מתמיד: פשוט חגיגה לעיניים. לעתים, לגרסאות משופצות שכאלה אין אפקט מהותי, אבל הפעם ההבדל משמעותי: בעותק התלת-ממדי והדיגיטלי, "Thriller" נראה כאילו יצא אתמול מהניילונים ולא מהנפטלין.
בקיצור, נעשתה כאן עבודת קודש: לקחו את אחד מאבני הדרך של המוזיקה המודרנית ועשו לה עדכון תוכנה, שבזכותו היא קסומה, ממזרית, קצבית ומרהיבה מתמיד. חבל רק שמייקל ג'קסון לא איתנו כדי לראות את זה.
יחד עם העותק המחודש של הקליפ, הוקרן גם סרט תיעודי באורך 45 דקות על אחורי הקלעים שלו, שהיה זמין אך ורק ב-VHS בשנות השמונים ומאז נעלם. למען האמת, האוצר האבוד התגלה כמסמך לא מעניין במיוחד, והיה גם מאכזב לצאת מן האולם אל מעגני הסירות של ונציה ולגלות שאף אחד מאנשי התעשייה והעיתונאים בפסטיבל לא הפך לזאב או לזומבי. אך גם האכזבות הקלות הללו לא פגמו בעוצמת ההתרגשות מן הערב ההיסטורי הזה. מייקל ג'קסון לנצח!
ונעבור ליצירות באורך מלא שהופקו ב-2017. בשנים האחרונות, בעקבות עליית הגיל הממוצע של רוכשי הכרטיסים לקולנוע, מופקים בעולם יותר ויותר סרטים בכיכובן של דמויות בנות גיל הזהב. בימים האחרונים, שניים כאלה ערכו את הבכורה הבינלאומית שלהם בוונציה.
הראשון והפחות מוצלח שבהם היה "Our Souls at Night" של נטפליקס, שיתוף הפעולה הקולנועי הרביעי והראשון מזה כארבעה עשורים של רוברט רדפורד וג'יין פונדה. השניים הגיעו לוונציה כדי לכבד בנוכחותם את הבכורה ולקבל פרס מיוחד, אבל הוא היה על מפעל חיים כמובן, ולא על הסרט החדש והסתמי למדי.
האגדות החיות מגלמות בדרמה הזו זוג שכנים, שניהם אלמנים, המנסים להתגבר יחדיו על הבדידות לעת זקנה. הסרט רומנטי, יפה ולא מזיק, אבל חוץ מהנוכחות של רדפורד ופונדה, אין שום כלום לומר עליו, ולא פלא שהוקרן כאן מחוץ לתחרות.
הסרט השני הוא "The Leisure Seeker", שדווקא כן זכה להיכלל בתחרות הרשמית, והיה ראוי לכך. מדובר בסרטו דובר האנגלית הראשון של פאולו וירזי האיטלקי, ש"הון אנושי" ו"חיים משוגעים" שלו היו להיטים גם בישראל, וכבר בהתנסות הראשונה שלו מחוץ לארץ המגף זכה לעבוד עם שני כוכבים בשיעור הקומה של הלן מירן ודונלד סאת'רלנד.
שני השחקנים הוותיקים מגלמים כאן בעל ואשה, שניהם לא צעירים ולא בריאים במיוחד, המחליטים לקחת את הקרוואן שלהם ולצאת למסע אחרון. כיוון שאין להם מה להפסיד, הם פורקים כל עול לאורך הדרך, והפורענות הזו מולידה הרבה סיטואציות משעשעות. וירזי משלב בין הקטעים הללו לרגעים דרמטיים ורגישים יותר, והתוצאה הכללית מצחיקה ונוגעת ללב באותה מידה.
לא פלא אם כך שבאי ונציה חיבקו בחום את הסרט, והמסע המופלא שלו אמור להימשך גם בתום הפסטיבל. אל תופתעו אם מירן וסאת'רלנד יככבו בעונת הפרסים ואולי אפילו יקבלו מועמדות לאוסקר. כמו כן, די ברור ש"The Leisure Seeker" יהיה להיט מסחרי. בארץ, הוא נרכש להפצה בידי קולנוע לב, ואפשר כבר להמר שיהיה אחת ההצלחות המסחריות הגדולות של התקופה הקרובה אצלנו, גם הודות למסגרות כמו "שלישי בשלייקעס", שתוצרים כאלה נולדו בשבילן.
ולסיכום: עד כה, מאזני בוונציה כולל שלושה סרטים נהדרים עד מופתיים, שבעה טובים עד סבירים וארבעה איומים עד מיותרים. מבין אלה, האכזבה הגדולה ביותר הגיעה אתמול בערב, עת "אקס ליבריס", שאמור היה להשתבץ בצמרת הפנינים של הפסטיבל, מצא עצמו דווקא בתחתית.
על הסרט חתום פרדריק וייזמן, בן 87, מגדולי יוצרי הדוקו של זמננו. כהרגלו, הוא מגיש כאן אפוס: יצירה תיעודית באורך של לא פחות משלוש שעות ורבע, העוקבת אחר הספרייה הציבורית בניו יורק.
אי אפשר כמובן שלא להעריך את רוחב היריעה של וייזמן וגם את אהבת האדם ואהבת הספר שלו, שבאות כאן לידי ביטוי מיוחד. באמת ובתמים שהקולנוען הוא השראה לכולנו. עם זאת, במחילה גדולה, הסרט פשוט לא מעניין, וגם מעריציו האדוקים ביותר של הבמאי יודו אינו מפסגות יצירתו.
לכל הפחות, בזכות ההקרנות של "אקס ליבריס" בפסטיבל זכינו להיווכח מחדש כי גם בעידן בו מתפרסמות מדי יום כתבות על מות המסך הגדול, עדיין אפשר לפגוש מאות שוחרי קולנוע שעומדים בסבלנות בתור כדי לשבת באולם במשך 197 דקות. כיוון שמזג האוויר בוונציה כבר נהיה קריר, אי אפשר להגיד שהם עשו זאת בשביל המזגן. אז כנראה שלמרות הכל, לפחות בינתיים, נשארו אנשים שסרטים הם אטרקציה בשבילם.
