פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      פסטיבל ונציה 2017: בחזרה לאונס שטילטל את אמריקה והמערבון האוסטרלי שיכבוש את העולם

      הדוקו האמריקאי "The Rape of Racy Taylor" והמערבון האוסטרלי "Sweet Country" הותירו רושם עז בוונציה ולבטח עוד ידברו עליהם רבות. וגם: "העדות" בכיכובו של אורי פפר השלים את הקמפיין הישראלי בפסטיבל

      פסטיבל ונציה 2017: בחזרה לאונס שטילטל את אמריקה והמערבון האוסטרלי שיכבוש את העולם

      (בסרטון: קטע מתוך "The Rape of Racy Taylor", באדיבות פסטיבל ונציה)

      מהדורה זו של חגיגת הקולנוע בוונציה היא הראשונה שמתקיימת בעידן טראמפ, ורוחו מהדהדת בסרטים כאן. רבים מהם עוסקים בקבלת האחר ובאפליה גזעית ומגדרית ועושים זאת בצורה אלימה וקודרת. המחשה נוספת לכך קיבלנו בשניים מן התוצרים הבולטים שהוקרנו פה בימים האחרונים – האחד תיעודי, האחר עלילתי; הראשון אמריקאי, השני אוסטרלי, אך שניהם מייצגים נאמנה את המאפיין העיקרי של הפסטיבל.

      נתחיל בדוקו: "The Rape of Racy Taylor" חוזר לפרשה שהתרחשה באלבמה בשנת 1944 והסעירה לאחר מכן את אמריקה כולה: שבעה גברים לבנים אנסו צעירה שחורה, נשואה ואם לילדים, וחמקו כמובן ללא עונש. הבמאית הפורה ננסי ביורסקי משתמשת בסיפור המסוים הזה כדי להראות עד כמה דיכוי השחורים היה מושרש עמוק ביסודות של החברה האמריקאית באותה תקופה ובכל התחומים, ונעזרת לשם כך בשלל אמצעי מבע, כולל שילוב בין קטעי ארכיון וראיונות עכשוויים, שימוש מסיבי במוזיקה וכיוצא בכך.

      התוצאה מעט מונוטונית ודידקטית ולבטח לא מטלטלת או מופתית, אך בסך הכל חזקה ומאלפת. רוב הסרטים שהיו מועמדים לאוסקר בקטגוריה התיעודית בשנה שעברה עסקו בשאלות של אלימות וגזע, אז לאור תכניו ואיכותו, לא יפתיע אם גם "The Rape of Racy Taylor" יקבל מועמדות לפסלון, ובכל מקרה יהיה מיצירות הדוקו המדוברות של השנה בארצות הברית.

      The Rape of Recy Taylor (יח"צ)
      נתראה באוסקר. מתוך "The Rape of Racy Taylor" (צילום: יח"צ)

      בגזרה העלילתית, אתמול הוקרן במסגרת התחרות הרשמית
      "Sweet Country" של וורוויק תורנטון, הבמאי האוסטרלי האבוריג'יני שסרטו "סמסון ודלילה" עקף בזמנו את "עג'מי" וקטף על חשבונו את הפרס לסרט ביכורים בפסטיבל קאן ואז עורר תהודה בינלאומית רבה.

      הפעם, מציג הבמאי הלוהט מערבון המתרחש במרכז אוסטרליה של סוף שנות העשרים, ומתאר רצף התרחשויות ברוטליות בעקבות ניסיונו של בעל אדמות להעניק שוויון זכויות לילידים. גם במקרה זה, התוצאה התקבלה בהתלהבות רבה ואף הוכרזה כפייבוריטית אפשרית לפרסים בוונציה. אפשר להבין למה: השילוב בין העיסוק האקטואלי בגזענות, צילומי הנוף היפהפיים והעשייה הקולנועית והאמנותית שכל כך מתאימה למסך הגדול, הופכים את "Sweet Country" לסרט מושלם ל-2017 ולפסטיבלים בכלל.

      המערבון האוסטרלי הוא אחד התת-ז'אנרים המופלאים בנמצא, ומי שהתענג בזמנו על "ההצעה", למשל, יאהב גם את הסרט התובעני והצדקני אך המשובח הזה. אין ספק ש"Sweet Country" הולך להיות אחד השמות החמים בסצנת הקולנוע העולמי של השנה הקרובה.

      פסטיבל ונציה 2017 (יח"צ)
      נתראה בטקס חלוקת הפרסים. מתוך "Sweet Country" (צילום: יח"צ)

      ולסיכום: לאחר "געגוע", "פוקסטרוט" ו"הבן דוד", הגיעה אמש הקרנת הבכורה הבינלאומית של "העדות", האחרון מבין ארבעת הסרטים תוצרת הארץ שמשתתפים בפסטיבל.

      את הסרט ביים עמיחי גרינברג, בוגר בית ספר מעלה, שרוב תלמידיו דתיים, והוא לדעתי אחד מן הבוגרים הראשונים שלו שתוצר עלילתי ארוך פרי עטם משתתף באחד הפסטיבלים הנחשבים, כך שזהו עוד ציון דרך משמעותי בתולדותיו של המוסד המשגשג. הקולנוען מציג כאן את סיפורו של היסטוריון ירושלמי, בגילומו של אורי פפר, הנאבק בניסיונן של הרשויות האירופאיות להמשיך לטייח טבח של אלפי יהודים בשלהי מלחמת העולם השנייה, ועל הדרך חושף גם אמת דרמטית לגבי זהות משפחתו.

      שני דברים יפים לטעמי בסרט: ראשית, גרינברג מסתייע באופן חדשני למדי בקונבנציות של הז'אנר הידוע כ-Procedural, רק שבמקום לראות שוטרים חוקרים רצח בעיר גדולה, אנו צופים בהיסטוריונים מפענחים סודות מהשואה. דבר שני, בניגוד לסרטים רבים אחרים תוצרת הארץ שהוקרנו בעבר בפסטיבלים, ב"העדות" אין שמץ של חנופה כלפי המארחים האירופאים. להפך: התסריט כאן חסר מורא ומטיח בהם האשמות קשות על האנטישמיות בעבר ולמרבה הצער, גם בהווה.

      הודות לנושא שלו ולמקוריות של הגישה והסגנון, סביר להניח שלאחר ונציה, ישתתף "העדות" בעוד עשרות פסטיבלי קולנוע יהודי ברחבי העולם במהלך השנה הקרובה. בכך תם ונשלם הקמפיין של הקולנוע הישראלי בפסטיבל, וכעת נותר לחכות לטקס חלוקת הפרסים בעוד יומיים ולראות אם תהיה סיבה משמחת לחגוג בכיכר סן מרקו במוצאי שבת.

      העדות (יח"צ , עודד אנטמן)
      ירוץ חזק בפסטיבלים היהודיים. מתוך "העדות" (צילום: עודד אנטמן)
      געגוע (יח"צ)
      שבוע שעבר הוקרן בוונציה, היום עולה לאקרנים בישראל. מתוך "געגוע" (צילום: יח"צ)
      פוקסטרוט (יח"צ , גיורא ביח)
      בשבת נדע אם זכה במשהו. מתוך "פוקסטרוט" (צילום: יח"צ, גיורא ביח)
      פסטיבל ונציה 2017 (AP)
      קריסטל פיימסטר, אקדמאית המתראיינת לסרט "The Rape of Racy Taylor" (צילום: AP)