בין שאר התכונות שלו, לארס פון טרייר מתמחה בגילוי כישרונות. הוא מי שהעניק לאמילי ווטסון את הופעתה הראשונה ב"לשבור את הגלים", ולביורק את תפקידה הקולנועי הראשון (והאחרון למעשה, אך הבלתי נשכח) ב"רוקדת בחשיכה". הוא גם מי שגילה לעולם את סטייסי מרטין, שהפציעה לפני כארבע שנים ב"נימפומנית" פרי עטו, בה גילמה את הגרסה הצעירה של שרלוט גינצבורג והותירה רושם בל יימחה.
מרטין, בת לאם אנגלייה ואב צרפתי, שגדלה בטוקיו ומתגוררת כעת בלונדון, היתה אז בת 22. בשנים שלאחר "נימפומנית" הקריירה שלה דשדשה מעט, אם כי הספיקה להופיע גם ב"Tale of Tales" המופתי של מתיאו גארונה, אבל עכשיו היא שוב על האש וצפויות לה בשנתיים הקרובות הופעות בשלל סרטים מדוברים ומסקרנים, מה שלבטח יחזק את מעמדה כאחת השחקניות הצעירות הבולטות בדורה.
כחלק מן המומנטום המרשים הזה, מרטין מככבת גם ב"יוצא מן הכלל", שעלה היום (חמישי) לאקרנים בישראל, יום בלבד לאחר צאתו בצרפת ושלושה חודשים לאחר שעורר מהומה במסגרת התחרות הרשמית של פסטיבל קאן, בה ערך את בכורתו העולמית. ההמולה סביבו לא פוסקת, והוא עושה כותרות במולדתו גם בשבוע האחרון ואף נבחר כאחד משלושת המועמדים הסופים לייצג את המדינה בקרב על האוסקר בקטגוריית השפה הזרה.
הרחש-בחש נובע משתי סיבות. קודם כל, את "יוצא מן הכלל" ביים מישל הזנוויציוס, זוכה האוסקר על "הארטיסט" ואחד הבמאים המדוברים בצרפת, והוא מעמיד במרכזו קולנוען מפורסם עוד יותר, הרבה יותר: לא אחר מאשר ז'אן-לוק גודאר, שהוא לקולנוע האירופאי מה שאלביס למוזיקה האמריקאית; אושיה כה דומיננטית בתרבות הצרפתית, עד שמרטין מספרת כי היא פחדה במשך השנים לצפות בסרטים שלו, ורק בתחילת שנות העשרים לחייה הרגישה שהיא מסוגלת לכך.
הסרט מבוסס על רומן של השחקנית אן ויאזמסקי, שחקנית בפני עצמה וזוגתו של גודאר בתקופה מכריעה בחייו: שלהי שנות השישים, על רקע מהפכות מאי 68' בצרפת, בהן הקולנוען פנה לכיוונים קיצוניים יותר ויותר בפועלו האמנותי והפוליטי, נהיה מבודד בתעשייה ובחברה והפך לאבטיפוס של האינטלקטואל ההיפסטר הטהרן והטרחן.
את מרטין אני פוגש יום לאחר בכורת "יוצא מן הכלל" בקאן, שברוח הסרט התפתחה למהומה קלה, לאחר שדיווחים על פצצה באולם דחו אותה בשעה ויצרו היסטריה בריביירה. השחקנית עצמה כלל אינה היסטרית: להפך, היא מדברת בקול כה שקט ורך, עד שקשה בדיעבד להבין אותו בהאזנה להקלטה, והוא הולך לאיבוד בין רעשי הרקע הרבים על החוף.
גובהה של מרטין הדקיקה מתנשא ל-1.70 בלבד, מה שלא מפריע לה לפתח קריירת דוגמנות מצליחה ולהיות פרזנטורית של המותג המשובח מיו מיו. היא חולקת את חייה עם המוזיקאי דניאל בלומברג, שכמו כל יהודי טוב מלונדון אוהד את טוטנהאם, והכוכבת מגדירה את עצמה כאוהדת נלהבת של הקבוצה ונהנית בעיקר מן האווירה במשחקי הדרבי מול ארסנל.
מרטין מספרת שלקראת התפקיד, צפתה כמובן מחדש בסרטים של גודאר, אבל גם באלה של בן זמנו הריאליסטי יותר, טריפו, כדי להבין היטב את המקצב בה דיברו אז. היא גם קראה בעניין את הספר של ויאזמסקי עליו מבוסס התסריט ואומרת שמצאה בו הרבה תועלת. "נקודת המבט שלה היתה חשובה לי, כי לדמות שלי אין הרבה דיאלוגים ואנחנו חיים אותה דרך המבטים שלה", היא אומרת.
לעומת זאת, מרטין לא יצרה קשר עם ויאזמסקי ולא נפגשה עמה כדי ללמוד עליה. "לא רציתי שהדמות שלי תהיה חיקוי שלה, זו לא היתה המטרה", היא אומרת. "ניסיתי שהדמות שלי תהיה התגלמות של כל הנשים של גודאר. אלה שאהב ואלה שצילם. הן היו כל כך שונות זו מזו, ועדיין מכולן הוא הוציא תמיד אותו דבר".
את זוכרת מה הסרט הראשון של גודאר שראית?
"כן, 'עד כלות הנשימה', ואני חושבת כי גם כחמישים שנה לאחר צאתו, הוא עדיין מודרני, מהפכני ומעורר השראה להפליא".
כיאה לסרט צרפתי, "יוצא מן הכלל" כולל סצינות עירום רבות. לואי גארל, שמגלם את גודאר, אמר בריאיון לתקשורת הצרפתית כי הוא חש מגושם ומבולבל ברגעים הללו, אך מרטין התנהלה בנוחות מלאה. בכלל, היא ידועה כשחקנית נטולת עכבות מכל סוג, ולא רק בשל הופעתה ב"נימפומנית". ניקולה סעדה, שביים אותה במותחן הצרפתי "טאג' מאהל" לפמח שנתיים, מספר כי עשתה בעצמה וללא מורא סצינות פעלולים מסוכנות. "מבחינתה, משחק ותעוזה הם שני צדדים של אותו דף", הצהיר.
עם זאת, מרטין אומרת שהיא גם אומרת "לא" לא פעם. "את צריכה להיות חזקה, ולהיות מסוגלת לסרב. גורמים לנו, השחקניות, לחשוב שאנחנו בנות מזל שקיבלנו את התפקיד ומכאן והלאה אנחנו צריכות להסכים לכל", היא מכריזה. "זו צורה שגויה להסתכל על הדברים. הרי זה תהליך דו-כיווני: אנחנו תורמות לסרט לא פחות שהוא תורם לנו, אז למה אנחנו חייבות לו משהו? ובכלל, למה לחשוב שקיבלנו את התפקיד בזכות מזל? עבדנו קשה כדי לקבל אותו, אנחנו עובדות קשה כדי להצדיק את הבחירה בנו ולמזל אין פה תפקיד. אני כל הזמן מזכירה לעצמי את זה ואת העובדה שלא מכרתי את עצמי לחלוטין ומותר לי להגיד 'לא' מתי שרק ארצה".
ואת גם אומרת "לא" לפייסבוק.
"נכון, ולאינסטגרם ולסלפי. זה 'לא' יומיומי, כי אני ממשיכה לקבל מיילים שמזמינים אותי להצטרף".
בין תפקידיה הקרובים של מרטין, היא תגלם צעירה חרדית המוקעת מן המשפחה והקהילה שלה ב"Borough Park", דרמה דוברת אנגלית של מיכל בוגנים, בה ישתתף גם מתיסיהיו. "אני גרה במזרח לונדון, בקרבה גדולה לקהילה החרדית שהיא ממש חלק מן היומיום שלי, אז אני די בקיאה בחומר", היא אומרת בחיוך. "אני עוד לא יכולה לספר יותר מדי על הסרט, כי רק התחלנו לעבוד עליו, אבל הוא עוסק בשאלות של זהות ובמקומה של הדת בחיינו, שזו לדעתי אחת השאלות המרכזיות כרגע בעולמנו".
חשבת פעם לביים בעצמך?
"מתיאו גארונה, שביים אותי ב'Tale of Tales', אמר שהוא משוכנע במאת האחוזים כי יום אחד אעשה סרט בעצמי, אבל אני קצת פחות בטוחה בכך, אז נראה מה יהיה".
